פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1594 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 14 שנים ו-6 חודשים "יום שטוף גשם" LightOne
השמים עטו צבע סגול כהה, והטילו צללים ארוכים ואחרונים על העיר ניו יורק. ענני סערה ראשוניים החלו להיתלות למעלה, ובישרו על כך שגשם כבד יחל לרדת עוד מעט.
בתוך בית מספר עשרים ואחת ברחוב ליווינגסטון, ישבו איימי ובן זוגה וויל על ספה פרחונית בסלון ופטפטו ביניהם.
"תגיד," התחילה לומר איימי, עיניה פוגשות בעיניו של וויל. "מתי היה הרגע שבו החלטת שאתה אוהב אותי?"
קצוות שפתיו של וויל התרוממו לחיוך. "בואי נראה," הוא נשא את עיניו כלפי התקרה, כאילו התשובה חרוטה שם. "מהרגע הראשון שראיתי אותך - כשנכנסת לכיתה בתחילת השנה, הבטתי בך במשך כמה דקות מבלי היכולת לעצור. מבלי הרצון לעצור. כבר אז הייתה לי מין חיבה מוזרה וחסרת פשר כלפייך, חיבה שרק המשיכה לתפוח ולתפוח, כמו אישה בהיריון. אבל הרגע שבו באמת החלטתי שאהבתי נתונה אלייך ורק אלייך, היה כשיצאתי לטייל עם החברים בערב שישי וראיתי אותך עם החברות שלך מסתודדות בבית קפה מקומי. ההתנהגות שלך, הרכות שלך, האופן שבו אחזת בספל הקפה ושתית ממנו בעדינות... הרגשתי איך הלב שלי פועם ומהדהד בקולי קולות. ג'ייק דיבר אליי, אבל המילים שלו הגיעו לאוזניי מבלי להשאיר שום חותם. דעתי הייתה מוסחת באותו רגע, והדבר היחיד שרציתי היה לשבת לידך. אבל לא היה לי האומץ לגשת אלייך. חשבתי שזה ייראה טיפשי אם אתחיל לדבר עם מישהי שלפני כן לא החלפתי איתה אף מילה, ועוד בזמן שהיא מבלה עם החברות שלה. למזלי, רנדי, שהבחין בהן, אמר לנו לבוא אחריו. כולנו תפסנו מקומות והתיישבנו לידכן, ואתן קיבלתן אותנו בברכה. אני התיישבתי לידך. התחלתי לדבר איתך, לנסות להכיר אותך, בהתחלה בהיסוס ובחשש, אבל אחרי שלא הראית כל סימן של אי מנוחה בביטחון ובקלילות. והשיחה התארכה והתארכה, עד ששכחנו לגמרי שחמישה אנשים יושבים מולנו. יום למחרת התחלנו לצאת, וכך זה המשיך, עד שהגענו למצב שממש נהנינו זה בקרבתו של זו. אחר כך הגיעה הנשיקה הראשונה. לא התחלנו מערכת יחסים, פשוט צללנו לתוכה."
הדרך שבה אמר את דבריו ריגשה אותה. היא חשה איך הסומק עולה בלחייה והשפילה את מבטה בניסיון להסתיר אותו מפניו של וויל. היא לא רצתה שיחשוב שהיא ילדה קטנה המתרגשת בקלות. היא השעינה את ראשה על כתפו, ובתשובה הוא עטף את גופה בזרועו השרירית והחסונה. "למה אותי?"
הוא הרים את גבו בשאלה וחייך. "לא הבנתי."
"למה בחרת דווקא בי, מבין כל הבנות שיש בשכבה? אני בטוחה שיש הרבה בחורות שנראות טוב ממני ודלוקות עלייך עד מעל הראש."
הוא הבזיק חיוך נוסף, וחשף שני טורי שיניים צחורים כשלג. "אין לי שום עניין בנערות אחרות. אף אחת מהן לא הותירה עליי רושם עמוק. הן עסוקות בערכות איפור ומראה חיצוני, אבל שוכחות את האישיות והאופי. אוצר המילים שלהן מתאים לילדות בגן - במקרה הטוב - והן לועסות את המסטיק בקולניות ועושות ממנו בועות, כאילו שזה מרשים מישהו. איתך זה לגמרי שונה. כיף לי לדבר איתך. יש לך אופי מדהים, רכות ורגישות שאין להרבה בנות אחרות. את אינטליגנטית במיוחד. בשבילי זה מספיק."
הוא אסף את ידה, והחמימות שפשטה בה לפני כן הגיעה למימד אחר, גדול ועצום בהרבה. היא הביטה בעיניו הכחולות, העמוקות, שתמיד הצליחו איכשהו להרגיע אותה ולגרום לה להרגיש בטוחה בקרבתו. שיערו החום, הגלי והשופע, התנופף ברוח שחדרה מהחלון הפתוח שניצב בפינת בחדר. תשובתו לשאלתה סיפקה אותה, אבל היא עדיין הטילה ספק בתהייה למה בחר דווקא אותה. היא אהבה אותו ורצתה לבלות איתו את מרבית זמנה. היא קיוותה שגם הוא מרגיש כמוה, שגם ליבו מאיים להתפקע בכל פעם שמבטיהם נפגשים. היא ידעה שגישתה ילדותית ולא רצינית, אבל היא לא נתנה לזה להפריע לה. הדבר היחיד שהיה לה חשוב באותו רגע הוא הגבר היושב לידה, זרועותיו חובקות אותה בתנוחה מגוננת.
היא בלעה את רוקה ובררה את מילותיה בקפידה. "וויל?"
"כן?"
"חשבתי על זה הרבה זמן, אבל אני לא חושבת שלפני כן מישהו מצא חן בעיניי כמוך."
היא אספה את ידו הפנוייה, והצמידה אותה ללחייה. מגעו העביר בה חמימות נעימה, כאילו שתתה כעת ספל שלם ומלא בשוקו חם. "את יודעת שזה גם מה שאני מרגיש כלפייך."
היא לא ענתה, והוא לא הוסיף. שניהם שתקו, ונתנו לעיניים לדבר במקומם. בחוץ טיפות גשם החלו לרדת וניתכו בחוזקה על הגג. ואז, בתנועה מהירה וכמעט בלתי מורגשת, הוא רכן אליה ונשק לשפתיה. הנשיקה התמשכה רק שניות בודדות, אך לה זה הרגיש כמו ימים שלמים ובהירים, נטולי כל עננים בשמים. לבסוף הוא ניתק ממנה והניח את סנטרו על ראשה. היא ניסתה לשחזר את חום שפתיו הרכות, ועם זאת גם נוקשות כמו שיש, כנגד שפתיה שלה.
הם המשיכו לשבת באותה תנוחה על הספה בסלון, עננה של אהבה גואה ומרחפת מעליהם, עוטפת אותם בכדור בלתי נראה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-11 חודשים תדמיין שיש כותרת Sunrise
מצטערת על זה, לא היה לי מושג מה לכתוב שם, אני עדיין בהלם.
הקטע הזה מזכיר לי מאוד שכתוב של שובר קופות מסוים, העניין הוא, שלקחת אותו והעלית את הקטע בכמה רמות.
יש נער, יש נערה, הם מתאהבים.
דרך טבעית.
אבל איכשהו הפכת את הדרך הזו לשביל כל כך יפה וכל כך אחר ממה שקורה.
איכשהו מצאת דרך לגרום לאהבה להראות אפילו יותר קסומה.
ואגב הצעה-
תישאר בארץ, אני יודעת שקל לברוח לחו"ל, חוץ מזה, השמות מתגלגלים והכל יותר רחוק.
לא עניין של פטריוטיות אמיצה או ריחוק גאוגרפי, אלא ההזדהות.
ואם בא לך,
תמצא כותרת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-11 חודשים איך לך מושג כמה תגובה כזאת יכולה לשמח :) LightOne
ממש תודה, גרמת לי לחייך. וכן, העניין עם חו"ל - באמת יותר כיף לי לכתוב על מחוזות מרוחקים שאני לא הכי בקיא בהם, כי בארץ אני לא מכיר הרבה אהבות נעורים שמחזיקות זמן ("היי, מאמי, ח'תכת חזה!") וקל לי לדמיין שבמדינות אחרות זה אחרת, יותר פשוט וקסום. שוב, תודה. יום טוב :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-11 חודשים די מובן Sunrise
מצטערת שאני מגיבה על תגובה, זה עלוב?
הממ כן, אני מבינה את הטענה שלך, זאת אומרת, על מה אני מדברת בכלל? כשאני כותבת השם שעולה לי לראש הוא בדרך כלל 'ריין' ביום גשום ו'סור' בתחושת כאב. אבל כתיבה נועדה כדי לשנות, אז במקום מאמי או נשמה, וכל החרא הזה, תחליף למילים שאתה תשתמש בהם כדי לתאר את ההבעה הפנימית שלך.
זה כל היופי, אין את המבוכה שבפנים מול פנים בכתיבה, ואולי אם אי פעם יצא לך לשנן את מה אתה עומד להגיד, ויצא לך איזשהו ג'בריש לא ברור, בכתיבה יש מחק ונקודה, והחלפת מבטים. בכתיבה, כמו במדינות אחרות,
זה באמת הרבה יותר פשוט.
אני מקווה שאתה לא חושב שזה בולשיט.
מה אכפת לך? תעשה ניסיון, תוציא מהפח קטע שלא הכי אהבת והחלטת לזרוק(למרות שאין לך שום סיבה עם כתיבה כמו שלך)ותחליף את השמות לישראליים, במקום דארלינג- מתוקה, או יקירה אם בא לך לחזור לתקופה אחרת.
תעשה ניסיון.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
לפני 14 שנים ו-6 חודשים גם זה וגם הקודם יפים שמעון שלוש
-
לפני 14 שנים ו-6 חודשים תודה LightOne (ל"ת)
-
-
