פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 320 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 14 שנים ו-5 חודשים תחילתו של סיפור? אנסאן
אותו ערב זכור לי היטב, לעולם לא אשכחהו. הייתי על גג ביתי, לפניי על מעקה הבטון הגס מונח לו כוס הקפה המהביל ששקדתי כמנהגי על הכנתו בטרם אפלוש אל משכבי, ניחוחותיו ממלאים את האוויר ונשאבים אל תוכי בקצב נשימתי. כפות ידי מונחות לצידיו והיה נדמה שהן מגינות עליו לבל ייפול ויישפך. עיניי שטות תרות להן על פני הרקיע הבהיר והמרחבים האין סופיים המתחברים להם עם הרקיע באופק הרחוק. כך נדמה, שכפרי השלו והמנמנם נמצא בבועה במנותק מהעולם. מבינות בתי הכפר מגיעים קולותיהם של הילדים המשחקים בסמטאות הטחובות והאפלוליות ובחצרות המרוצפות אבנים עדות לזמנים אחרים וישנים, שביניהן מבצבצות קבוצות עשבים סוררות ועקשניות, המקשטות ומפרידות. ציוצי הציפורים הצוללות והנוסקות במעופים מעוררי קנאה ומתערבבים להם כמנגינת רקע שמימית בקולותיהם של ילדי הכפר. אוי כמה הייתי רוצה לעוף כמותן, לפרוס כנפיים ולעוף אל האין סוף, להרגיש נטול כבלים, חופשי ובן-חורין כמחשבותיי וכמבט עיניי.
פתאום וללא רשות נחיתה, נח לו ברכות מאחוריי עפיפון חמוד, הייתי בטוח, שתכף אשמע צחוקו וקריאתו של ילד המבקש ממני להחזיר לו עפיפונו הסורר שהחליט ליטול את הפיקוד על גורלו ולהשתחרר מהחוט שחיבר בינו לבין מטיסו, ששלט בתנועותיו ובגובה מעופו ומנע ממנו את החופש לעוף כציפור ולרקוד על זרמי הרוח. אך לשווא חיכיתי אף אחד לא קרא ולא נשמעה כל בקשה מסביבת ביתי.
החזקתי את כוס הקפה ונשענתי על מעקה הבטון מביט אל העפיפון שנח לו במרחק מטרים בודדים ממני. איני זוכר כמה זמן הבטתי באדישות ובחוסר עניין בו. זנבו מתערטל ומתפתל ברוח, נכרך ונשזר בחוט השליטה, כשני נחשים הרוקדים ומתאהבים. התקדמתי לעבר האורח הבלתי צפוי שהחליט להיכנס אל מרחבי ללא רשות. עמדתי מעליו, בוחן את תנודותיו וניסיונותיו להמריא שוב אך לשוא. רכנתי לעברו, הכוס שבידי הטלטלה והקפה זלג כזרזיף קל ממנה מכתים את מכנסי. הושטתי את ידי והנחתיה עליו כאילו רציתי להרגיעו ולאלפו כחיית מחמד שרק עכשיו התוודעה אל בעליה החדשים. אך כשנגעה ידי בו חשתי בניילון שעטף אותו כאילו בעליו רצה להגן עליו מפני גשם, אז הבחנתי שהזנב ובהחוט עשויים ניילון גם כן. הזדקפתי כשאני מחזיק ובוחן אותו, אז גיליתי שהוא כבד מעפיפון רגיל, הוא היה דו שכבתי.
צינת הערב הקרה נערה את נימי גופי והרעידה את כפות ידי עד שכמעט הפלתי את העפיפון, קיפלתי את זנבו. ויחד צעדנו במורד המדרגות אל חדרי הקטן. הנחתי את אותו על מיטתי בוהה בו ותוהה על קנקנו של האורח הזר.
המשך יבוא...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
