אי שם באפלתן של המחילות,
בירכתיהן דמות דוהה..
דמעות על לחייה חרטו, אפיקי זרימה עד שיבשו.
מכורבלת במעטה הדממה, ואל קצה החשיכה בוהה, תוהה..
הייתכן? ומישהו יקרא, גלעד שלום, אל תירא,
באנו לחלץ אותך...
אי שם במחילה, תחת פני האדמה,
פרח כמל, חייל בודד,
שוכב נטוש, ואין סועד..
עוצם עיניו שחשיכותן הוא כן אוהב..
לב דואב,
לב כואב,
גלעד נטוש, בלוע זאב..
חייל אמיץ אל תירא,
יום יבוא וקול יקרא,
גלעד שלום אל תירא, באנו לחלץ אותך..
נועם שלום, אבא אוהב..
היה חזק, עד כאב..
אביבה שלום, אמא יקרה,
עד נחגוג במצפה היל"ה..
שובו של הלוחם מהמחילה
כל העם קורא תפילה..
היה חזק לב אמיץ,
חזק ואמץ בפני עריץ,
כי יום יבוא וקול יקרא,
גלעד שלום אל תירא, באנו לחלץ אותך..
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
