מנהגי אוכל של קהילות שונות בפורים,
• יהודי אפגאניסטן נהגו להכין ביצים קשות צבועות בצבעים שונים ולשבור אותן עם אמירת שמו של המן (ואז לאכלן, כמובן). כמו כן נהגו להכין עוגיות מתוקות ("שכרי" shakari, שפירושו בעברית סוכר). וכמו בכל חג, לא שכחו את הארק למבוגרים....
• יש מן האשכנזים שנהגו לאכול את אזני המן בסעודת פורים, במלית מלוחה או מתוקה, אולם מהבקר כבר תלו את אזני המן בחוט ממוט עץ, להזכיר את תלייתו. כמו כן מקובל המנהג של הייקים לאכול בשר מעושן בסעודת פורים, תזכורת לשריפת בני המן (ואני משום מה חשבתי שרק תלו אותם...)
• חשוב לציין את מנהג יהודי אתיופיה, אשר לא קיימו את מנהגי השמחה של החג, אבל – כמו שכתוב במגילה – צמו שלושה ימים זכר לתעניתה של אסתר של נערותיה.
• יהודי עירק נהגו בפורים "ים" של מנהגי אוכל עם תכנים ספציפיים לכל מאכל, ולהלן דוגמאות: מסאפן (masafan) – עוגיות בעלות קרניים (מעין הרעיון של אזני המן), בקלאווה – חתוכה למעויינים, כנגד 4 האימהאות, להזכיר את הישועה הבאה ע"י אשה בפורים, פסתיריאק (pistiryak) – סוכר, מי וורדים וצמח מיוחד, שלישתם יחד יוצרת עיסה ממנה הכינו כדורים, ללמד על גלגל החיים, סמבוסק ביטאווה (bitawa) – הרעיון של מלית כמו באזני המן., רחת לוקום – הממתקים שהיו במשתה המלך אחשורוש, ועוד...
• בבוכארה נהגו לאכול הרבה מאכלי דבש, כי הנס נעשה ע"י אשה ו"אשה" בגימטריא "דבש" (לא מצאתי מקבילה חיובית ל"גבר" אבל בוא לא נדבר על זה...).בין השאר גם סמוסה (semuse) וביצ'אק (bichak). כמו כן הכינו עוגיות דמויות אדם זכר להמן (קולצ'ה kolche).
• במשלוחי המנות של יהודי גרוזיה נהגו לשלוח בשר ויין (ר' לעיל ההסבר על משלוח מנות). זו בעצם הדרך המשובחת לצאת ידי חובת מצווה זו. כמו כן נהגו להוסיף פריט לבוש מיוחד, זכר למרדכי היהודי שהלבוש שלו היה מיוחד במינו במגילה "בלבוש מלכות, תכלת וחור ועטרת זהב...".
• יש שנהגו לאכול קראפל'ך, כמו הרעיון של אזני המן.
• היהודים הספרדים בירושלים נהגו לשלוח מנות בצנעה, תוך שהם מדקלמים משפט בלאדינו, שמשמעותו בעברית היא: פורים אמנם כבר כאן, אבל או טו טו כבר פסח. בקיצור: תשאירו משהו לחג ה"אמיתי"...
• יהודי כורדיסטן הכינו זלוביה (zlobiye), שהן לביבות מתוקות ומטוגנות, להראות על ההיפוך של גזירת המן ממרה למתוקה (אולי גם משום שהמן היה "ז'לוב"? הרי היה צורך ב"עץ גבוה חמישים אמה" בשביל לתלותו...)
• בקרב יהדות לוב חגגו שני פורים בשני תאריכים קרובים (סוף שבט ואמצע אדר) כשהראשון, פורים אשריף (asherif) הוא לזכר נס שאירע ליהדות זו ספיציפית (אולי מכאן המנהג להתחפש לשריף בפורים...)
• אצל יהודי מרוקו, חוץ משאר הממתקים המיוחדים, נהגו לאכול ביום פורים בבקר קוסקוס חלבי (ברקוקס). הנימוק לכך הוא כמו בשאר מאכלי הזרעונים בפורים...
• אצל יהודי פרס הכינו חלבה (halvo), מאכל של אורז עגול, קרמל ושקדים. גם כאן, כחלק ממנהגי אכילת הזרעונים.
• יהודי תוניס נהגו לאכול מקרוד (makrod) ודבלה (divla) האחת בשל המילוי והשנייה משום שהיא דומה לאוזן. כמו כן נהגו חתנים מיועדים להביא מגש מלא כל טוב לארוסותיהן (צינייה, siniye).
