אני חושב שזה מתכון מוכח ומנצח. את גם לוקחת פאוזה משיגרת הלימודים הדחוסה, וגם לא מתפזרת מידי, אלא משאירה את המוח על אש קטנה יותר.
הכי כיף לעשות את זה עם ספר קליל.
אני בעוונותיי מצייר. כחלק מהתראפיה הזו של תקופת המבחנים אני מוצא את עצמי יותר ויותר מתלכלך מהפחם והגרפיט, ולאחר מכן מעביר את זה לספר שאותו אני קורא, כהשלמה לתראפיה.
כך הפך אצלי ספר לבן, כמו ''כריש זיכרון'' לספר שחור.
זה אולי דבילי, אבל זה גם נחמד... להסתכל על זה אח''כ בפרספקטיבה נכונה יותר, ולחשוב לעצמי - אלוהים, כמה הייתי לחוץ, והנה הראיות.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה