כלומר, בלי רגשות כמו כעס ועצב, לא תדע להעריך את השמחה והאהבה. ו"לדעת שהם קיימים" לא עוזר בנושא הזה - להפך, זה היה הופך אותם למאין טאבו.
אבל זה רעיון ממש יפה>>
שאנשים לא יתקרבו אליי. (זה נוגע אליי, לא?). הכוונה שלא יציקו לי, ולא יחקרו אותי, ולא יתערבו בעיניינים שלי, ולא ידאגו לי וינסו לעזור, בתור כאלו שכביכול מבינים הכל ולא מבינים בעצם כלום.
שאדם מסוים יהיה שמח בלי להיות תלוי בי.
היכולת להיעלם.
כן.
זה בערך כמו הראשון. אני לא אצטרך לראות את כולם, הם לא יראו אותי, לאף אחד לא יהיה אכפת ממני. אני אוכל לסבול בשקט, בלי כל ה"עזרה" של האחרים.
אפשר לקרוא לזה "פרישה". אני רוצה לפרוש >.<
לא, למען האמת לא.
אחת, הייתי רוצה שאנשים יבינו אותי. באמת. לא רק יעמידו פנים שאכפת להם. הייתי רוצה להיות מסוגלת להסביר להם למה אני מרגישה כל כך... טוב, הבנת את הקטע.
שתיים... הייתי רוצה שהאנשים בעולם ידעו מה הם עושים, כלומר, שידעו כמה הם מכאיבים לאנשים אחרים. שילמדו להקשיב, לא רק לשמוע.
ושלוש, כמוך, הייתי רוצה את היכולת להיעלם.
זה פשוט מתסכל. יש דברים שאי אפשר להסביר במילים, יש רגשות שאי אפשר להדביק להם שמות. הייתי רוצה את היכולת לגרום לאנשים להרגיש את הכאב שלי... לדעת מה אני עוברת. אולי זה אידיוטי. אולי באמת עדיף שלא ידעו.
