עד 1948 היה אחרי הבתים פרדסים. לכל אחד היה עצים של הדרים. אשכוליות, תפוחי זהב , לימונים.
אחרי שבאה המלחמה התחילו לבנות שם שיכונים לאנשים שבאו לארץ. והממשל לקח את האדמות.
אבל לסבא שלי ולעוד שכנים נשארו עצים שלהם שעוד אבא או סבא שלו שמו שם.
סבא היה מאד מקפיד לשמור. כל עץ שנשאר היה כמו ילד שלן. הוא אומר שהפירות זה מתנה מאלוהים שנותן לאנשים דרך העצים. וככה זה גם חלב דרך עזים ופרות, וביצים נותן דרך העופות.
כל יום סבא היה הולך וגם היום מסתכל על העצים שנשארו ומטפל בהם כמה שצריך.
לפני בערך חמש שנים. הוא ראה שפירות נעלמים מעץ אחד ואחר כך מעוד עץ. ככה שיש לנו "שותפים" לעצים.
זה העציב אותו כי אנשים לקחו מה שלא שלהם.
לילה אחד שמע שכל הכלבים נובחים חזק.
סבא שם מכנסים ונעליים ויצא לראות למה זה.
הוא ראה שכן שהיה לו קשרים בסדר אתו ושהיו יחד שותים קפה. בשקט קוטף ביד תפוזים ולימונים לקח כבר והיו בשקיות על הארץ.
סבא לא אמר שום דבר כי לא רצה לעשות לשכן בלאגן.
רק אחרי הלילה שהשכן יצא לחצר שלו הוא הזמין אותו לקפה וכאילו כלום ספר לו שבלילה מישהו קוטף מהעצים והוא לא יודע מי אבל אם ימשיך לקטוף יכול להיות שיגלו ויפגע הכבוד שלו.
השכן מכיר טוב את סבא שלי והוא שמע שתה את הקפה.הבין יפה מאד. סבא אומר שהידיים שלו רעדו ששתה.
אמרו שלום והשכנות גם עכשיו בסדר.
לא סיפר לאף אחד-גם אני לא יודע מי השכן הזה.
צריך להבין שסבא לא רצה לפגוע לו בכבוד. כבוד זה החיים של הבן אדם.
אם לקח סימן שהיה צריך, אולי אין לו כסף לקנות. בשביל זה לא רצה לעשות לו בושה גדולה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
