אתמול הבן שלי שהוא חושב שהוא חכם גדול כי למד הרבה. ראה שאני כותב פה. צחק עלי אמר שבסדר שאני כותב על סבא אבל למה בפורום דברים טובים. הוא חושב שסבא בקושי זז, כל היום על הכסא- נותן לסבא כבוד אבל בלב שלו מזלזל.
אפשר לדבר הכל על יד סבא או שלא שומע או עושה את עצמו שלא שומע. שומע טוב מאד רק מה שהוא רוצה לשמוע.
גם טלויזיה רואה ושומע ולא צריך משקפיים.
אז סבא רואה סרטים רומנטיים בערבית. פעם היה ביום שישי סרטים אחרי הצהריים סבא לא היה מפסיד אף סרט.
שיש חדשות הוא סוגר. החדשות אומר מרגיזות אותו והלב שלו לא מה שהיה.
הוא צוחק הרבה על החיים. ומספר שבזמן של הבריטים היה ברמלה בית משפט של כל הסביבה היו באים מרחובות , מקוביבה, מעקיר. האבא שלו שלא היה מה לאכול בבית היה הולך לבית המשפט שהיה ברמלה.
היו באים אנשים לשופט. הוא היה שומע את הבעיה. היה נכנס כאילו הוא עד. עוזר למי שנותן כסף. נותן עדות לטובה שלו כאילו הוא ראה.
השופטים כבר היו מכירים אותו וצוחקים. כולם ידעו שזה כמו הצגה.
היו משפטים קטנים. כמו למי לקחו חמור וכאלה.
ככה היה מביא קצת שילינגים הביתה לקנות משהו שיהיה אוכל.
כשמישהו מת סבא אומר שגמר את ההצגה שלו (האיש שמת ועכשיו ינוח).
ככה מדבר על אנשים אחרים . אבל את האשה שלו אהב מאד ומאז שהיא מתה -הוא אומר שמתה מצער כי בן שלה היה חולה מאד.אחרי שהיא מתה גם הילד מת.
לא יכלה לראות איך סובל. בבוקר לא קמה. סבא כל יום מנשק את התמונה שלה. שקם ושהולך לישון ב 8 כבר במיזרון וקם מוקדם עוד לפני שהשמש זורחת.
בזמן שהיהודים הולכים לבית הכנסת הוא עושה את הקפה שלו הראשון ומברך אותם. יש כאלה שעונים ויש כאלה שעושים כאילו לא שומעים. סבא צוחק. אומר שאלוהים לא נתן להם שכל.
בכלל אני ראיתי אותו עצוב מאד. ראיתי אותו שמח.
אבל אף פעם לא ראיתי אותו כועס. אולי רק פעם אחת שאח שלי נתן סטירה לאשה שלו כעס עליו הרבה זמן לא דיבר איתו עד שביקש הרבה סליחה והביא מתנה לאשה שלו.
אני חושב שהוא אהב מאד את אמא שלו ואת אשתו (סבתא שלי). שאומר שהייתה חכמה מאד וידעה הרבה לשתוק.
בגלל זה אני כותב עליו בדברים טובים-כי הוא המתנה כמו המזל שלי בחיים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
