פורומים » א כללי
האזור הכללי. פה אפשר לדבר על כל מה שלא נכנס למקומות האחרים.
כתיבת הודעה חדשה בפורום א כללי
» נצפה 9799 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 16 שנים ו-10 חודשים מה משפיע על הרגלי הקריאה שלנו ? כלשהי
התשובה המתבקשת היא,כמובן,ההורים.אני לא חושבת שזה בהכרח נכון . שני ההורים שלי הם תולעי ספרים לא קטנים , אצלי גן תולעות הספרים (
) דומיננטי כנראה אבל אחותי לא מתקרבת בכלל לספרים.איך אתם יכולים להסביר זאת ?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-8 חודשים אולי שם זה מתחיל, אבל מתפתח לכיוונים שלך. אני, למשל, נרדמת עם קריאה והיום לא יסתדר לי לקרוא אז איך ארדם... naya18 (ל"ת)
-
לפני 15 שנים ו-10 חודשים כמו אהבה - הקריאה "מדבקת" milly
אני חושבת שבדרך כלל, "נדבקים" מאהבת הקריאה, כמו שנדבקים ממנהגים אחרים, כמעט מבלי לשים לב...אתה נלכד לתוך עולם הדמיון והרגש, לעולם שאתה בורא בעצמך, ובכל זאת - הוא כבר שם ואתה מוזמן להיכנס אליו.נדמה לי שמרחב הקריאה, המרחב הפנימי שמעשה זה פותח לפננינו, הוא אחד המקומות היחידים שבני אדם יכולים להיות חשופים וגם בטוחים, נלהבים וגם חסרי הגיון, ובעצם, יכולים להיות חופשיים. קריאה תמיד היא בשבילי הרפתקה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 16 שנים ו-3 חודשים אצלי ההורים לא לקחו חלק מההשפעה ליאת
האמת היא שתמיד הייתי ילדה שלא אהבה ספרים בכלל, ואז יום אחד אח שלי הביא לי את הספר "ארטמיס פאול" הראשון בסדרה, בלעתי אותו תוך יומיים ומאז אני תולעת ספרים. אמא שלי הייתה כזו גם בצעירותה, אבא שלי לא. אמא שלי טוענת שהספרים יכולים להשפיע יותר מידי על הקורא, ואף כל פעם מעירה לי לא לקרוא ספרים במהלך שנת הלימודים.
רוב החברים שלי גם לא ממש קוראים.
אם חושבים על זה.. לא הושפעתי מאף אחד :S
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 16 שנים ו-3 חודשים זה נחמד לחדש דיון אחרי שבעה חדשים. אז ככה. dushka
אצלנו במשפחה אמא שלי היא המשפיעה, וזה ממש לא שהיא הכריחה אותנו. היא פשוט הסתגרה בחדר וקראה ואסור היה להפריע לה. זה גרם לכולנו (שלושתנו) להרגיש שקריאה זאת הנאה מקודשת, כל כך הסתקרנו שאיך שהוא למדנו לקרוא כבר בגיל ארבע (אני לא זוכרת איך, רק את תחושת הדחיפות שליוותה את רכישת היכולת הזאת).
משהו בביטוי 'גן תולעת הספרים' נשמע לי הגיוני. במשפחה שלי (לא זאת שבניתי, זאת שבאתי ממנה) מבנה הגוף והקואורדינציה לא מאפשרים כל פעילות ספורטיבית מעבר להליכה איטית ובהייה, הדרך לתפוס כדור או מפתחות היא פשוט ללכת ולקחת אותם, ולאף אחד אין רשיון נהיגה.
אני עוד נחשבת לבעלת 'ידיים טובות' ולקח לי שנים להשלים עם היחסיות של המושג ולגלות שאני בעצם לא ממש...
יחד עם זאת ניחנו ביכולת לסובב ולהרכין את הראש בזוויות מסוכנות במיוחד (כמעט עד 360 מעלות) כדי לקרוא את האותיות הקטנות בכל בדל פשקוויל שזרוק על המדרכה.
פריצת דרך בנושא הברירה הטבעית?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 16 שנים ו-3 חודשים אם הייתי הולך אחרי הרגלי הקריאה של הוריי.. ניר
הייתי כותב לכם כאן המון המלצות על הספריי בשירותים.
להורים יש השפעה במידת מה, אבל בכפר הגלובלי של ימינו יש כבר גורמי השפעה אחרים ומגוונים יותר.
אני אישית קורא בגלל שיש לי בעיה עם טלוויזיה ועם הקהל ההמוני שלה.
אני מעדיף להחזיק את המוצר ביד, מאשר להיות בעצמי המוצר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 16 שנים ו-3 חודשים אולי ,אבל לא רק הדוויג
אני לא זוכרת את ההורים שלי קוראים הרבה -רק מכריחים אותי לקרוא
רק בזמן האחרון אכשהו אני אחותי ואמא שלי נעשנו קוראות ספרים-ואני הנלהבת ביותר:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 16 שנים ו-3 חודשים מן הסתם זה צריך לבוא גם מהבנאדם עצמו תהילה
אני חושבת שההורים משפיעים אבל הם לא הגורם היחיד שמשפיע...מן הסתם זה צריך לבוא גם מהבנאדם עצמו לא?...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 16 שנים ו-3 חודשים אמא והורים של חבר טוב בעיקר UnknownGuest
אמא ספרנית,
ההורים של חבר הכי טוב שלי אחד מהנדס מחשבים והאמא רופאה,
המליצו לי על ספרי מד"ב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 16 שנים ו-3 חודשים אהבה לקריאה rainbow
השיגעון שלי לספרים התחיל אי שם בכיתה א' כשאובחנתי לראשונה בסוגי דיסלקציות ולקויות למידה למיניהם. ההורים שלי קנו לי ספר אגדות גדול והושיבו אותי כל יום אחרי בית ספר לשבת ולהעתיק את הסיפורים רק כדי שאני אתאמן על הכתיבה וכל ערב הייתי צריכה לקרוא ולקרוא ולקרוא (מי שזוכר את סדרת פעמונים...) בשלב מסוים ה"חייבת לשבת להעתיק ולקרוא..." הפך לאהבה שאין לה גבולות. התחלה לא ממש רומנטית ושמחה אבל זה לימד אותי הרבה :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 16 שנים ו-3 חודשים לא קשור להורים VampGirl
לא קשור לאף אחד...
אלה בחירות אישיות. לאמא שלי יש תקופות של ספרים ואבא שלי ממש לא קורא.
אני מתה על ספרים וזוהי בחירה שלי... לא קשור להורים בשום אופן!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 16 שנים ו-3 חודשים ממש לא shortcuts
ההורים שלי לא קוראים בכלל, ואילו אני קורא, ובכמויות אדירות. הכל תלוי באיך אתה ניגש לעניין - אותי אבא הכריח לקרוא ספר של גלילה רון פדר, ושנאתי אותו. הלכתי לשבוע הספר וקניתי שלושה ספרים של הרלן קובן, מה שהכניס אותי לעולם אהבת הקריאה. מאז אני קורא המון, וגם כותב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 16 שנים ו-10 חודשים על הרגלי הקריאה שלי... שקדנית
מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי לקרא. כן, גם בילדותי המוקדמת. את הורי לא ראיתי קוראים ממש כי עבדו קשה וגם כיוון לא ידעו עברית , אך הם העריכו את תרבות הקריאה ועודדו אותנו לכך. יחד עם זאת אני יותר ממשוכנעת שזה בא יחד עם הגנים בתורשה. הורים שוחרי קריאה משדרים זאת לילדיהם . כילדה קיבלתי ספרי כיס קטנטנים במתנה , אותם אני זוכרת עד היום. הספרונים מלאו אותי באושר ובשמחה. במיוחד התמונות והציורים היפיפיים .
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 16 שנים ו-10 חודשים אצלנו במשפחה... ענת
תרשי לי לקפוץ דור אחד אחורה?
סבתא שלי, מצד אימי, קוראת המון. סבא שלי (מאותו צד) לא היה קורא גדול. היום הוא כבר לא קורא בכלל... הדמנציה מחסלת לו את המוח יום אחרי יום... עצוב וכואב לכולנו.
מצד אבא שלי אני לא יודעת לגבי אביו (נפטר לפני שנולדתי), ולגבי אמא שלו אני לא בטוחה.
ונחזור למשפחה הגרעינית:
אני לא סתם תולעת ספרים - מרבה רגליים ארוך במיוחד :)... ירושה מאמא שלי, אם כי עקפתי אותה :)... אבא שלי קורא, אבל ז'אנרים מסויימים במיוחד (בעיקר מד"ב ומתח).
אחותי האמצעית (אני הבכורה), גילתה את המילה הכתובה לפני שנתיים בערך, ומאז היא קוראת לא מעט ודי מגוון.
אחותי הצעירה, לעומת זאת, קוראת בעיקר ספרי העידן החדש ושאר "עשה זאת בעצמך". קרלוס קסטנדה וכאלה...
גם מה שאני בוחרת לקרוא משתנה, בד"כ, בהתאם לתקופה בה אני נמצאת בחיים.
אבל מאז שלמדתי לקרוא נמשכתי למילה הכתובה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 16 שנים ו-10 חודשים זה תלוי Hypathia
יש כל מיני תקופות בחיים. יכול להיות שיום אחד אחותך תמצא ענין בספרים ותגלה את תולעת הספרים שבה.
זה גם תלוי בהאם האדם מצא את הספר או הסופר שיגרום לו לאהוב קריאה... לא כל מה שהוא אהוב ורב מכר עונה לטעמו של כל אחד.
ספרים... הם צריכים להיות בקרבה אבל לעולם לא כמטלה. הם מפלט, כמו ב"הסיפור שלא נגמר".
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-10 חודשים מסכים לגמרי. הסמוראי האחרון
לא סתם רשימת הקריאה שלי תגרום להשחרת שדה הראייה באופן מיידי של כל מורה לספרות (או כל מרצה, אם כבר). כי אותי לימדו יפה כבר בבית הספר, שאם זה קלאסיקה- זה טרחני וזה משעמם, וזה אף פעם לא אומר מה שאתה חושב שזה אומר. בשביל זה יש חוברת (ספר, בעצם) של סיכומים שעוקפים בכמותם את הנספחים לשר הטבעות.
תודה רבה ל12 שנות חינוך חינם (על חינם תמיד משלמים הכי הרבה) שקודם לימדו אותי את חדוות הקריאה.
ואז גנבו אותה ממני.
הייתי תובע את המניאקים אם יכולתי. כמעט כמעט פיספסתי ככה את "האמן ומרגריטה" של בולגקוב, ואין לדעת כמה ספרים דחקתי למדפים המאובקים רק כי זה נחשב קלאסיקה ולא (מה שאני מחפש) -(*קאלט*)-.
ספרים זה דבר קדוש. שפה זה דבר קדוש. שפה זה קסם. זו טלפתיה במובן הכי ישיר של המילה. בני אדם שוחים בבדידות המחשבתית שלהם רב הזמן. ואז, פתאום, אחד מהם לוקח חתיכת עץ עם גרפיט בתוכה ומתחיל לכתוב סימנים. האחרים מזהים את הסימנים האלה, ופתאום, הם שוחים ביחד, בים של מילים, מחשבות, חלומות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-10 חודשים Well Said. Strobe (ל"ת)
-
לפני 16 שנים ו-10 חודשים איזה יופי.. מיס מאניפני
כתבת כ"כ יפה... במיוחד הפסקה האחרונה. מסכימה איתך ועם HYPATHIA מאד, ורוצה לחלוק עמכם סיפור שקשור.
כשלמדתי בתיכון היה לי הרגל (מגונה?!) להבריז מהרבה שיעורים ובמקום לשבת בכתה הייתי יושבת בספרייה של בי"ס וקוראת שעות על גבי שעות. באחת הפעמים ניגש אלי בחור שלמד איתי וביקש לדעת למה אני לא יושבת בחוץ בדשא עם כל המבריזנים האחרים, ומה אני קוראת שכ"כ מעניין אותי. הצעתי לו להצטרף אליי ונתתי לו את החלק הראשון בסדרה שקראתי (מחזור שער המוות - 7 כרכים של פנטזיה - מומלץ). בהתחלה הוא התחלחל מעצם רעיון הקריאה, אבל בסוף החליט לנסות והתחיל לקרוא. למותר לציין שהבחור הפך חובב ספרות בכלל ופנטזיה בפרט, ואנחנו מדברים על מישהו שעד גיל 16 (גילנו דאז) לא קרא שומדבר למעט עיתונים, כך שלפעמים השילוב בין בחורה יפה וז'אנר שתופס אותך הם בהחלט גורמים להפיכת אדם לחובב ספרות... לעומת זאת עם בעלי זה לא עבד-אפילו שיש לו בחורה יפה, עוד לא מצאנו את הז'אנר שיתפוס אותו ויהפוך אותו לחובב קריאה נלהב כמוני...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-10 חודשים :-) הסמוראי האחרון
בכלל לא מגונה. הלוואי עלי ההרגל הזה, מאשר לשבת בסוף הכיתה וכל שורה שלישית בספר לבדוק אם אין אחרי מעקב. למרות שבכיתות גבוהות כבר אף אחד, חוץ מאיזה מורה אחת לאזרחות, לא שם על זה כל כך.
את האמת, עם כל האנטגוניזם והגועל (האינפנטילי, אני מודה) שאני חש כלפי בית הספר כבר בערך מכיתה ג' (הייתה לי תופעה מוזרה מאוד של כאבי ראש כרוניים שהתחילו במוצאי שבת והסתיימו בימי שישי) אני לא זוכר שאי פעם הברזתי מיום שלם של לימודים. בלי סיבה כמעט מוצדקת, ז"א.
אבל אני אוהב להתבוסס בתוך השמחה לאיד הזו, לנוכח הדעיכה המהירה של המערכת.
עצם העובדה שאני יכול לקחת לידיים ספר מדע פופולרי בנושא מתמטיקה מבלי שיהיה אקדחי שמכוון לי לרקה- זה הניצחון הפרטי שלי, אחרי שבדם ודמעות בקושי השגתי בגרות של 5 יח"ל במקצוע.
זה, שאני יכול לקחת בחנות כל ספר סיפורת באנגלית ולקרוא אותו שוטף- כנ"ל.
אני יכול להמשיך עם כל מקצוע שלמדתי מכיתה א' ועד יב', ואני מניח שגם אתם. נראה לי שרק לגבי תנ"ך אין לי שום דבר להוסיף, די חשדתי בספר הזה "מבראשית"... תגידו מה שתגידו, אבל לברוא עולם שלם ולשכוח את הדינוזאורים בספירת המלאי נראה לי קצת מפוקפק.
זה מדהים איך אני יכול לגלוש לפרופוגנדה אנטי-בית ספרית מכמעט כל נושא שבעולם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-10 חודשים פרופוגנדה אנטי בית ספרית Hypathia
זה אחד התחביבים שלי. אולי בגלל מנת-יתר של The Wall בתקופת התיכון. עם זאת, יש לי הסתייגות מהתחביב הזה, היות והכרתי מורים מעולים שדווקא גרמו לי לאהוב את המקצוע שלהם.
מיס מאניפני וSolipsist, מאוד מזדהה עם הסיפורים שלכם על הברזות בספריה וקריאת ספרים בסתר באמצע השיעור. :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-10 חודשים כמובן, הסמוראי האחרון
אני חייב לציין שאני לא מכיר את כל המורים בארץ, ואף דוגל בגישה הפוסט-מודרניסטית שטוענת שאין מציאות אחת (אני גם סוליפסיסט בימי שני וחמישי) וייתכן שעמיתי לשכבה יעידו אחרת לגמרי. כמו כן, אני ידוע (לפחות ביני לבין עצמי) בתור ישות שדי מתעבת כל דבר אחר בעולם החומרי (חוץ מלכתוב דברים בסוגריים).
פשוט מכיתה א' בערך, אני אפילו זוכר את המחנכת שלי והכל, מהר מאוד הבהירו לנו שבמשך 12 השנים הבאות היחסים בינינו יהיו מבוססים על פחד ומרות. זה מה שנקרא "המכנה המשותף הנמוך ביותר". ניקח כיתה של 30 תלמידים. 25 הם בסדר לגמרי, 5"עושים בעיות". במקום.. אהמ.. לבודד את הבעיה ולטפל בה באופן פרטני, פשוט חוסכים זמן ועושים את שיטת "למען יראו ויראו".
סתם, אולי אני רגיש מדי. עם השנים מפתחים חסינות. בכיתה י' פחות או יותר הפסקתי לבכות על זה שהביאו לי מכתב הביתה על אי הכנת שיעורים (קרה רק פעם אחת, נשבע).
מה שכן (נקודת האור! אה-הא!): בכיתה א' היו מקריאים לנו ספרים, ובערך מב' ועד... ה' הייתה פעילות ענפה שקשורה בקריאה בשיעורי עברית: למשל קריאה עצמית של חצי שעה אחרי ההפסקה*, פרוייקטים בנושא אגדות ומעשיות, ועוד ועוד. כשחושבים על זה, אם כבר אנחנו באתר סימניה והכל- מה שבאמת דפק ת'עסק הכי הרבה זו הבגרות בספרות. אפילו לא שיעורי ספרות של חטיבת ביניים, שהיו קלילים גם אם מטופשים...
* בכל אור יש קצת חושך- אני זוכר שלאחת המחנכות היה איזה טאבו די מטומטם בקשר לקריאת אנציקלופדיות, בטענה שזה לא ספר קריאה פרופר. לא יודע למה. אישית אנציקלופדיות היו ונשארו חומר הקריאה שהכי העשיר אותי...
נ.ב- מסתובבת בערוץ יס דוקו תכנית על אנלפבתים מבריטניה שמנסים ללמוד קרוא וכתוב ב5 חודשים. זה גורם לך לחשוב איזו מתנה קיבלת (והפעם בלי ציניות). היכולת להסתובב בחוץ ופשוט לקרוא בלי מאמץ שלט כמו "הפיצוצייה של ז'וז'ו" נשמע כמובן מאליו, אבל בשביל האנשים האלה זה מאבק מתיש של כל החיים (הגילאים שם נעים מ30 ל50-60 וכו')...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-10 חודשים Mother, should I build the wall? Hypathia
נראה שבאמת לקחת קשה את כל המורים הסרקסטים עם הנשים הפסיכופתיות :)
אגב, הסרט רץ עכשיו ביס 2\3.
לגבי האנאלפבתים - ראיתי שהתוכנית רצה, לא צפיתי בה. נו מה, לימוד זה תהליך כואב, אך חיוני.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-10 חודשים אה כן, סופ"ש רוק בריטי. הסמוראי האחרון
אכן כואב, ועוד עם מתחשבים בעובדה שהם בגיל שבו למוח באופן תאורטי (תראו אותי, היומרה שבלקשקש באופן שנשמע אקדמי) יכולת הלמידה וה"פלסטיות האינטלקטואלית" (חה!) יורדת מאוד.
אני אפילו זוכר איך אני למדתי לקרוא בכיתה א'. כולנו התחלנו מהברות של כל מיני משפטים די מפגרים כמו "יובב השובב ישב" וכאלה. מנוקד כמובן. חבר שלי הלך למורה כדי להבדק על הקריאה, והוא קרא ממש טוב. ואיכשהו אני זוכר שזה עורר בי קנאה כלשהי. ואז אני עליתי, וזה פשוט זרם. כמו שמנסים לנגן איזה קטע מוזיקלי 20 מיליון פעם וכל הזמן טועים באותו מקום- פעם אחר פעם, ופתאום בפעם ה20 מיליון ואחת, זה יוצא מושלם...
לא, עם כל הכעס והשנאה, אומנם האנגלית שלנו גרועה, המדעים בקאנטים, המתמטיקה שואפת למינוס אינסוף- אבל לפחות בסוף כיתה י' כל אחד יוצא עם אותה יכולת של קריאה וכתיבה, שלדעתי היא לא פחות מחוש שישי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 16 שנים ו-10 חודשים We don't need no education? כלשהי
באופן כללי, בי"ס הוא בדר"כ מקום בו מקוריות ויצירתיות מתות ומחשבות לא שגרתיות נכנסות לכלא. מלמדים אותך לחשוב בדרך מאוד מסוימת ובכך בעצם מקדשים את תרבות הבינוניות .
מה גם שאין דבר משפיל יותר מאשר ללמוד אצל מורים שאולי הם הרבה דברים אחרים אבל מורים בטח ובטח שלא. אבל שוב, מי שואל אותנו.
וזה לא שאני אנטי ממסדית או משהו , כי אני כן חושבת שחייב להיות איזשהו ערך מוסף ב12 שנים טובות (או שלא כל כך טובות.אבל מי סופר.), גם אם קטן מכדי להיות מורגש.
בדר"כ ביסודי מנסים להכניס לילדים את אהבת הקריאה וכשהם רואים שזה לא הולך הם פשוט מרימים ידיים ובחטיבה הם כבר מעלימים עין כשכולם מעתיקים סיכומים מויקיפדיה במקום לעשות יומן קריאה כמו שצריך.וזה יימשך עד שהם ייקלטו שספרים של דבורה עומר ואריך קסטנר לא בדיוק עושים את זה לילדים של היום,מסתבר.
אבל עזוב ספרים ,העיקר שאני יכולה לדעת שזו "הפיצוצייה של ז'וזו"(;.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-10 חודשים Education is fine, הסמוראי האחרון
Its the thought control that should be stopped.
בדרך הכי פשוטה שאפשר. מילה לועזית כל כך יפה: אוטודידקטיזם.
לימוד עצמי.
אני יכול ללמוד ממרתון מרתק של סרטי שואה הרבה יותר ממה שלמדתי (ושכחתי בשנייה שיצאתי מהבגרות) בשיעורי היסטוריה.
בזמן שחברי לכיתה קראו לשיעורי אנגלית צמרמורת וג'ון גרישם, אני (אידיוט) עיניתי את עצמי עם הכתבים של אליסטר קראולי (שמוק בריטי שבעיקרון רצה להביא את האפוקליפסה, ועשה הרבה בלגן בדרך).
*פלאשבק*:
שיעורי אנגלית הראשונים בכיתה ג'. כולנו מתרגשים ללמוד שפה כל כך מפורסמת וחדשה. ראש השנה מתקרב. אנחנו לומדים איך אומרים דבש ואיך אומרים תפוח. המורה עליזה מחלקת דפים בגודל A4 עם ציור גדול של תפוח וצנצנת דבש שבתוך כל אחד מהם כתובה המילה המתאימה באנגלית. היא אומרת לנו לצבוע אותם.
נראה לי שעבדנו בערך במשך כל השיעורים של אותו שבוע על לצבוע את זה.
How productive.
ובקשר לספרים- אני אומר: תנו לילדים מה שהם רוצים: צמרמורת, סדרת "הסיפורים המפחידים ביותר בעולם" וכמובן- כל כתבי המרקיז דה-סאד!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
לפני 16 שנים ו-10 חודשים יש מורה אחת שאני זוכרת במיוחד , כלשהי
כמובן מהיסודי, בדר"כ רק משם זוכרים מורים לטובה , לפחות אצלי זה כך. בתקופה הזאת אנחנו מספיק תמימים כדי לסגוד לכל אדם שהוא לפחות עשר שנים מעלינו. אבל אל דאגה,גם זה חולף.
אותה מחנכת הייתה מקדישה במשך שנתיים, עשרים דקות קריאה , כל בוקר , ומיותר לציין שלא היה אדם מאושר ממני. טוב, מה שקצת נכון , כי רוב התלמידים לא התלהבו מהרעיון ,בלשון המעטה. כל מה שהיא ניסתה בסך הכל לעשות הוא להחדיר בנו את חדוות הקריאה , מה שלא מנע מהרבה תלמידים להחזיק את הספר הפוך אבל אפשר לומר שמבחינתי, היא בין האנשים הראשונים שגרמו לי לגלות את היופי הטמון בכל מילה ופסיק.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
