הרומן לא כתוב כמו כל הרומנים אפשר להסתכל על זה גם ככה. הוא נורא מיוחד בכתיבה שלו, ואני חשבתי שזה נורא נקי ומעביר רצון לגעת באמת לעומק בלי להתייפף. גם לא הפריע לי שהאירועים לא רצים באופן כרונולוגי, וקצת מיושן, אלא הסיפורים נבנים ברומן כשסיפור או אירוע נוגע באירוע, בעיני זה היהמבריק וחדשני. תכלס זה רומן שמחטט בכל חולי של החברה הישראלית -פוליטיקה, חברה יחסים, מלחמות, שואה (כל סיפור השואה שם נורא מקורי ומעניין!), לצד סיפור מרגש ואפילו מטלטל של חניכה והקרבה.
לאורך הקריאה הרבה פעמים הרגשתי מחנק בגרון מכמה שהרומן והדמויות אמיתיות אמינות וממש פלסטיות, והכאב הוא אמיתי. אבל היו גם קטעים מאוד מחויכים ואפילו משעשעים, למשל כל ההווי הצבאי.. הגיבורים הראשיים חודרים ללב, ויש שם הרבה דמויות משנה שכתובות ביד אמן.
בסוף קראתי אותו לאט, כי ממש התמכרתי לדרך הכתיבה שהיא מהפנטת לדעתי בדיוק שלה, ולעומק של הספר. תובנות ממש מקוריות וחדות. לדעתי, וכבר שמעית לא מעט שבחים, אחד הרומנים הכי מיוחדים ונוגעים שיצאו כאן בשנים האחרונוץ. כן צריך בגרות מסוימת בשבילו גם מבחינה אסתטית, וצריך להזהיר שזה גם לא ספר טיסה או רומן רומנטי. בשבילי זה היה ספר מאלף ואני ממליץ בכל פה.
