פורומים » יהדות
גמרא, שולחן ערוך, אגלי טל, ראשונים ואחרונים וכל מה שביניהם.
כתיבת הודעה חדשה בפורום יהדות
» נצפה 5457 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 16 שנים ו-3 חודשים "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון" שלומית
שמעתי היום פירוש יפה, למה בכו על נהרות בבל? מאוחר, אז הציטוט מאבות בטח לא מדויק, אבל זהו הכוון
קצת מתקשר למסכת אבות משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע... אנשי כנסת גדולה"
שמעון הצדיק היה משיירי כנסת גדולה הוא היה אומר
סליחה, הוא היה אומר? ולמשה, יהושע, זקנים, נביאים, אנשי כנסת גדולה לא היה מה לומר? למה דוקא שמעון שהמשנה מעידה עליו שהוא צדיק אומר?
עד דורו של שמעון הצדיק לא היה צורך לומר את הדברים, הם היו מובנים מאליהם, ממש כשמש בצהריים.
ונחזור לבבל: היה חורבן בית המקדש, אבל כפי שאמר סוקרטס לירמיהו הנביא, אלו היו עצים ואבנים, העם התנחן בכך שעדיין יש נביא (לכן ה' החזיר את ירמיהו לירושלים, תחליט או שאתה תלך איתם, או שאני אלך איתם, וירמיהו האבל עזב ממאן להנחם ושב לירושלים, שם פגש את סוקרטס)
לעם ישראל לא היתה מנוחה, הלכו עד לבבל, כשהגיעו אל נהרות בבל, נחו לראשונה מהדרך הארוכה, מהצעדה המייגעת, וישבו ללמוד תורה - ופתאום גילו שהם כבר לא יכולים ללמוד באותה הרמה, הם איבדו את לימוד התורה שלהם, את היכולת הרוחנית להבין באמת את התורה, פתאום הם הבינו, מהו באמת החורבן הזה, לא רק אבנים ועצים, "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" יש משכן אחד, אבל הוא קיים בלב של כל אחד ואחד מאתנו, וכשהמקדש חרב, חרב אתו המשכן האישי ועל החורבן האישי שלהם הם בכו שם על נהרות בבל
הם ידעו להשוות, היה להם לפני ואחרי מטלטל, נכון שאנחנו יכולים לבכות על כך שאנחנו לא מסוגלים באמת להתאבל על מקדש שהיה ואיננו, אבל אולי משהו מכיר דרך קצת יותר עמוקה ויעילה אבל עדיין לא מצריכה להיות בעל רוח הקודש?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-3 חודשים תוספות לשלומית דן-1
הוא היה אומר-
אחד ההסברים שעקב ירידת הדורות המשנה באבות מציינת ביטוי זה פעמים רבות (לא רק לגבי שמעון הצדיק) כדי לציין שזאת לא היתה רק אמירה אלא קו מנחה ודרך חיים אמיתית של האדם שעליו נאמר :"הוא היה אומר".כלומר אפשר להגיד הכל אבל האם זאת ההתנהגות שלפיה אתה חי? האם זאת מהותך?
מילי דאבות זה לא מה נאמר אלא איך להתנהג.
לגבי נושא האמונה בנשים לעומת גברים (בנות צלפחד,חטא העגל, וכ"ו).
סה"כ נגעת מצויין בנושא "מורכב" בקצה המזלג (המקלדת)-קבלי קצת רמזים נוספים:
האשה-מהותה מבינה האיש-מחכמה.
לאשה יש "הא" לאיש יש "יוד".
גם רבי עקיבא אמר פעם : שלי ושלכם -- שלה היא!!!
בברכה
דן-1
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-3 חודשים אין לי שמץ של מושג שלומית
ייתכן שזה קשור לראיה הזאת של הנשים, הסתכלות אחרת.
שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה
שכוונו לדעת עליון
אשמח אם תאיר את עיניי
שבוע טוב
שלומית
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 16 שנים ו-3 חודשים עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל לביא
תהלים קלז
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן
עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ
כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה
שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן
אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי
תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי
אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי
זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָם
הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ
בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ
אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע
זה המזמור הכי מכאיב בלב עבורי.
שמעתי לא מזמן גרסה מוזיקלית שלו ולא הבנתי כיצד אפשר לחבר אותו לנעימה שמחה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-3 חודשים גרסה דינקותא זרש קרש
יש לחן אחר ממה שצולל חופשי הוסיף, שלא מצאתי ביוטיוב, של להקה אמריקאית ווקאלית שעושה ביצוע למזמור שבעיני מדויק וכואב ביותר. אני לא מצליחה להיזכר בשמם, אבל הם חתומים על "הלהיט" של "נער הייתי גם זקנתי", שפשה בחלקים רחבים של הציבור האורתודוקסי
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 16 שנים ו-3 חודשים על נהרות בבל צולל חפשי ללא
-
לפני 16 שנים ו-3 חודשים יש עוד כמה.. לביא
אשת חיל - הרכב דאנס יהודי (רויטל גרינברג, יעל שחר, ומור לחיאני)
http://www.youtube.com/watch?v=eRalPTCjLtk
גד אלבז
http://www.youtube.com/watch?v=QyeYWN9dO2o
דיקלה חכמון
http://www.youtube.com/watch?v=mEav7RM0KO8
בן סנוף
http://www.youtube.com/watch?v=0bkexOldqhI
יעקב שוואקי
http://www.youtube.com/watch?v=KBfPfN0eKYg
ואולי אני מתחיל להבין למה התכוונת שלומית.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 16 שנים ו-3 חודשים סופו של כל מעגל הוא גם תחילתו או הנשים גודרות מה שאנשים פורצים שלומית
דוקא בגלל שהמזמור כ"כ עצוב הוא יכול להיות גם משמח, לא משמח ברמה של ברסלבר מקפץ לצלילי טרנס בצומת אלא שמחה פנימית עמוקה שמוטבעת עמוק בתוכנו.
השמחה הפנימית הזאת מתעוררת מתוך עומק האמונה שלנו, כל אחד לפי רמת האמונה האישית שלנו.
עיכלנו שקרה אסון, אבל אנחנו עדיין כאן. עם ישראל עדיין חי וקיים, יש הבטחה לאבות, נבואות החורבן התקיימו, משמע שגם נבואות הנחמה תתקימנה, ה' עדיין אתנו, הוא ירד אתנו לגלות, זוהי השמחה הפנימית העמוקה שגם כשכואב לי וממש ממש לא כיף לי, ה' עימי וה' הוא אורי, שמחת הקשר שלנו עם הבורא
ישנה תקוה ברורה וחדה, עכשיו על נהרות בבל אנחנו מבינים פתאום את החורבן ההוא שישעיהו הזהיר אותנו ממנו לפני שמונים שנה, ירמיהו ויחזקאל הזהירו עד הרגע האחרון, פשוט לא האמנו שייתכן חורבן כזה, אבל אנחנו מבינים שיש תקומה.
בידיעה הברורה הזאת, אפשר לשמוח תמיד יחד עם הנשמה שלנו ולהתאבל בו זמנית, בלי כל סתירה.
אנחנו כמו כל דבר אחר בעולם בנויים באותו המבנה.
בנשמה של כל אחד מאתנו יש כל מה שיש בעולם, יש בתוכנו כהן, יש לוי וכו'.
בראיה אחרת (שהיא בעצם אותו הדבר, רק מנקודת מבט שונה) יש בתוכנו זכר ונקבה, כי כל הבריאה בנויה זכר ונקבה, משפיע ומושפע, נותן ומקבל.
אם נחלק את הנשמה חלוקה גסה לשני חלקים בסיסיים
ישנו הזכר - הרוח/הנשמה שהיא החלק הבוגר
ישנה הנקבה - הנפש, הילד הקטן שרק רוצה לקבל, רוצה טעים, רוצה כיף, צמא, רעב, עכשיו לישון. (בבקשה לא לקפוץ, העולם בנוי ממערכות זכר ונקבה, זכר מעניק נקבה מקבלת. מדובר בהגדרה יחסית, X כשהוא מקבל מ Y הוא נקבה, ואותו X כשהוא מעניק ל Z אזי הוא נחשב לזכר, זאת לא ביולוגיה)
יש ביניהם חלוקת תפקידים יפה, אבל ע"מ להסביר אותה צריך להסביר על כח ייחודי שנמצא באשה, והכוונה היא לחלק הנשי שבנו, לכן לנשים הרבה יותר קל להתחבר אליו מאשר לגברים.
שמעתי שני הסברים בשבוע אחד לנקודה הזאת. אני אצמד להגדרות הנ"ל, ההסבר השני היה בהרצאה של הרב יצחק פנגר והוא הזכיר את אותם הדברים והסביר אותם דרך סיפור של רבי נחמן מברסלב.
בני ישראל חטאו בחטא העגל, החוטאים היו בעיקר הגברים.מהות החטא זה כבר דבר אחר לגמרי, למי שלא מכיר חפשו הסבר על חטא הנרגנות שזה היה חטאם ועל חטא זה קבלנו בכיה לדורות.
החטא התחיל בייאוש, בהרמת ידיים, לא נצליח להגיע אל הארץ המובטחת, ואז הבכי, רוצה בחזרה למצרים, למה עזבתי את מצרים, דוקא לא היה כ"כ גרוע שם.
עוד לפני פתרון בעית העם הבוכה ניגשות בנות צלפחד אל משה ומבקשות נחלה בארץ, למה ייגרע חלקן? אלה רוצים למצרים ואלו רוצות נחלה בארץ.
בנות צלפחד מלמדות את חז"ל על הכוח האדיר הנשי, כח האמונה בלא מיצרים נמצא באשה, בחלק המקבל של הנפש. כמובן שהוא נמצא גם אצל הגברים, אבל בחלק הנשי שבתוכם. לכן האמונה הזאת מתעוררת בקלות רבה יותר אצל נשים בתא הזוגי.
הייאוש פרץ גדר אצל הכח הזכרי, החלק הנשי גודר את הפרצה בשמחת אמונה שבאה מהחיבוא אל הבורא ולכן מקורה בשמחה, בקדושה ובטהרהף שמחה זכה.
אני מקוה שהדברים לא מבולבלים מדיי כי כבר 03:00 והמיטה קוראת בשמי ואפילו מזמרת אותו כבר מזמן.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-3 חודשים By the rivers of Babylon לביא
אם קודם לא הבנתי איך מתחברת השמחה לעצב, ממש כמו ביום הזכרון/עצמאות.. עכשיו אני בכלל תמה.
מסתבר שלהקה גרמנית בשם Boney M לקחה את המזמור הזה מתהילים, הלחינה לו מוסיקה קצבית, והוא כיכב במצעדי הפזמונים באנגליה וארה"ב.
http://www.youtube.com/watch?v=Nm1g8FFRArc
קישור לקליפ בו רוקדים ושרים חברי הלהקה "על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון", והכל באווירה של צהלה.. ועל ידי גויים (שיודעים מי ישב ומי בכה)
אחרכך היו הרבה גרסאות כיסוי לשיר, בשפות שונות.
מישהו יכול לישב את תמיהתי?
By the rivers of Babylon,
where we sat down,
there we wept
when we remembered Zion.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-3 חודשים לביא, אני מנסה להסביר זאת כך: שקדנית
לנו כיהודים יש זיכרון היסטורי ארוך טווח המלווה במטען רגשי עמוק . הטקסט הזה מדבר עלינו . זהו טקסט תנכ"י שחווה עם ישראל על בשרו - טקסט הצרוב היטב בזיכרון הקולקטיבי שלנו הקשור לעזיבת אדמת הארץ לאלפי שנות גלות ארורה. ועבורנו אלו לא סתם מילים. לעומת זאת כשמדובר בלהקה הגרמנית ( גויים ) אלו אמנם מילים מהתנ"ך, אבל אין ללהקה הזאת שום זיקה רגשית למילים הללו אי לכך אין לצפות בכלל להזדהות עם המילים ע"י מוסיקה מתאימה. זהו אירוע טראומטי שקרה לאחרים ולא להם. כל מה שחשוב להם הוא מכירת הדיסקים ועשיית רווחים. לכן בחרו במנגינה קצבית שנקלטת היטב אצל השומעים. כך שמנגינה קצבית וקלילה + מילים "קדושות" - מתכון להצלחה כלכלית.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 16 שנים ו-3 חודשים סופו של מעגל לביא
-
לפני 16 שנים ו-3 חודשים גרסאות נוספות שלומית
השעה המאוחרת באמת השפיעה עליי בראש שלי עלתה המנגינה של והיא שעמדה http://www.youtube.com/watch?v=C8h0yQZZyXk
יש גרסאות נוספות
רמיקס לגרסה שציין הצולל שלנו http://www.youtube.com/watch?v=DoHV3uTZQGw&feature=related
אבל למעשה בתגובות שלי התייחסתי לגרסה של גד אלבז
http://www.youtube.com/watch?v=wgBPXENwIa4
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-3 חודשים לכל אדם יש מקדש בליבו שלומית
שקדנית הסבירה את הדברים בצורה יפה מאוד, כי לא הבנתי שהתכוונת לגרסה האנגלית,שכחתי שהיא קיימת.
בעיניהם האירוע עבר ואיננו כבר מזמן, ואולי מימד נוסף לשמחה, אם הם נוצרים הרי הם מאמינים שהם בני ישראל החדשים, השמחה של הנה אנחנו עדיין כאן, ואני חלילה לא מתכוונת לשמחה לאיד, אלא לשמחת הקיום באופן כללי.
בכל מקרה, אולי דרך אחרת להסביר את הנושא היא דרך ראייתו רבי עקיבא.
רוב האנשים, מטבע החיים בעולם הזה מוגבלים לראיה של העולם הזה. עכשיו טוב לי אז אני שמח, עכשיו לא טוב לי, אז אני עצוב.
נתחיל ברבי עקיבא:
.שוב פעם אחת היו עולין לירושלים (רבן גמליאל, ר' אלעזר בן עזריה, ר' יהושע, ר' עקיבא), כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הם בוכין ור' עקיבא מצחק. אמרו לו מפני מה אתה מצחק, אמר להם מפני מה אתם בוכים, אמרו לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה, אמר להן לכך אני מצחק דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו, וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני, אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' בזכריה כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו. (מסכת מידות דף כ"ד עמוד ב')
שועל יוצא מקודש הקודשים - אליו נכנס רק כהן גדול, ויש האומרים שרק כהן גדול ורק ביום הכיפורים - כל החכמים מזדעזעים כצפוי, מי לא היה בוכה.
אבל רבי עקיבא צוחק - גדול הדור רואה מראה כזה וצוחק.
אז רבי עקיבא מסביר להם, תבינו אתם רואים שהתגשמה נבואת חורבן. אני רואה שהתקיימה נבואת חורבן אבל בד בבד אני מבין שאם נבואת החורבן התקיימה תתקיים גם נבואת הנחמה ואנחנו עוד נשוב לכאן, ויהיה לנו מקדש נוסף. זאת אומרת,
אם החורבן שהנביאים הזהירו מפניו התקיים, זאת אומרת שגם הגאולה שהם הבטיחו לנו בוא תבוא, לכן אני צוחק, כי מהחורבן אני כבר רואה את הגאולה
זוהי ראיה עתידית.
ואני חייבת לשתף, בתגובה הראשונה שלי שאלתי איך אדם פשוט, שאינו בעל רוח הקודש יכול להתאבל באמת על חורבן הבית
זה היה מתישהו בסביבות 01:00 לפנות בוקר, והנה קמתי לי בבוקר, והעלו לי עם שאר הדואר את מגזין הדברות שנשלח אלינו, בצהריים כבר פתחתי אותי וכבר עלה החיוך על פניי, שתי כתבות בנושא, האחת מספרת על יהודי נהדר, שנראה כזה פשוט, כמוני-כמוך, כיפה סרוגה וטי שירט, ללא זקן ובמה עןסק היהודי? בלילות הוא עובד כשומר ע"מ שביום יוכל לעסוק בבעיסוק האמיתי שלו, הוא בונה דגמים של בית המקדש.
מתברר שלילה אחד, לפני שחזר בתשובה הוא חלם שהוא חוזר אחורה בזמן, וראה את בית המקדש בחלומו. הוא בנה מודל לפי המקדש שמעולם לא למד עליו מלבד אולי המצוין בתורה ומתברר שהוא בנה בדיוק מדהים לפי המידות והיחסים המדויקים.
אז היהודי היקר הזה, ששכחתי את שמו, אומר שכך הוא מבין את החורבן, כשהוא בונה את הבית שוב ושוב ושוב, מחומרים אמיתיים ומקפיד על המידות המדויקות, הוא מצליח להבין מה אבדנו, ואח"כ היתה התייחסות של הרב ארז משה דורון והתחלתי להבין.
הזכיר לי משפט ששמעתי פעם: לכל אדם יש מקדש בליבו. ההבדל ביניהם הוא מה בעיניהם בונה אותו, מה בעיניהם מחריב אותו.
נראה לי שכל אחד מאתנו צריך למצוא מהו החורבן האישי שלו בתוך כל החורבן הגדול הזה, ומתוך החורבן האישי, אולי גם נוכל להגיע אל החורבן הכללי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
