פורומים » המלצות קריאה
קראת ספר טוב במיוחד? בוא וספר לנו עליו.
כתיבת הודעה חדשה בפורום המלצות קריאה
» נצפה 24328 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים לכל מי שהספר ברשותו או תהה על קנקנו חלי
לכל מי שהספר ברשותו או תהה על קנקנו
אז אני ממליצה מבעוד מועד
שלא לקרוא את משאלה אחת ימינה ואת הפצוע האנגלי - בזבוז זמן מוחלט!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים היטבת להגדיר זאת . קראתי והפסקתי באמצע וגם זה אחרי מאמץ ... שקדנית (ל"ת)
-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים משאלה אחת שמאלה.. זרש קרש
היי חלי,
מכיוון שקיבלתי הרבה המלצות על "משאלה אחת ימינה" אבל התלבטתי קשות לגבי תשוקתי לקוראו, אשמח לשמוע עוד קצת למה לא,
תודה
זרש
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים חלי זה לא בסדר מה \שאת עושה חַגְ'בִינוּן
:)
אני דווקא שמעתי על מלא שנהנו ממנו
אני אישית גם קראתי ונהנתי דווקא (אהבתי גם את ארבע בתים וגעגוע , שלו - פחות זורם כמו משאלה אחת ימינה\שמאלה.. אבל מעולה!)
זה כמו שאני יגיד ש"שנת הכן" ו"המכשפה מפורטבלו" חרא של ספרים אבל עובדה שיש אנשים שאהבו אותם
לגבי משאלה אחת ימינה דווקא שמעתי הרבה שכן נהנו שלא כמו הדוגמאות האחרות שנתתי
תני צ'אנס בכל זאת..אחרי הכל זה עיניין של טעם בסופו לש דבר
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 16 שנים ו-2 חודשים אז ככה.. חלי
אז ככה.. יכול להיות שהוא עושה רושם של מעט מעניין בהתחלה אך עם התקדמות העלילה, הרגשתי דעכה יחד עם העלילה.. הסוף, לטעמי כמובן, הוא שטותי וחסר פואנטה/ מסר אך למרות זאת זה אינדיבידואל כך שיכול להיות שעליך הוא יותיר רושם שונה..
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים הקץ לפוסטמודרנה!!! זרש קרש
חג'בינון יקירתי,
הקץ לאמירות בסגנון "על טעם וריח אי אפשר להתווכח".
אנא!
עד שמצאתי פורום שבו אני יכולה לקבל חוות דעת כנה פחות או יותר על הספרים שמולי, אנא אל תהרסי את זה ;)
כנות, רבותיי, ולא פוסטמודרניזים.
אני מתחננת.
זרש
(הכי בעד לשוב לעידן הזרואסטרי, שכנראה אבד לנצח)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים העיקרון של : " על טעם ול ריח..." שקדנית
הוא נכון כי בני אדם מעצם בריאתם שונים זה מזה ואין על כך חולק, עובדה שכל אחד מתלבש קצת ( אולי גם הרבה )אחרת, בוחר תחום עיסוק שונה, מקשט את ביתו בדרך המועדפת עליו , נשים בוחרות תכשיטים שונים ומגוונים בסגנונות שונים ועוד כהנה וכהנה תחומים שבהם ניכרים הבדלים בין בני אדם, אלא שלמרות ועל אף העיקרון הזה יש משהו משותף הגורם לאנשים לרצות או לאהוב דבר מסויים ולדחות משהו אחר. למשל ישנם ספרים שלא ניתן להשיגם בספרייה בגלל הביקוש העצום אליהם ואילו אחרים -מונחים כאבן שאין לה הופכין מה שאומר, שאנשים מבחינים בספר איכותי שגרם להם הנאה לעומת ספר שאינו כזה .
אני כקוראת מצפה מקוראים אחרים לחוות דעה אמיתית וכנה ולא לעטוף את חוות דעתם במילים יפות תוך ניסיון לא מוצלח לחפות על אכזבה ולא ללכת סחור סחור כדי לעקוף את הביקורת השלילית.
לא בושה לומר הספר משעמם! או הספר רדוד , שטחי, יבש, סתמי, קיט'שי וכד' אם אכן הוא כזה בעיני הקורא שכן הכישלון אינו שייך לקורא ,אלא לסופר שלא השכיל לרתק בכתיבתו את הקורא ולא הפגין כישרון כתיבה. חוות דעת כנה ואמיתית מעוררת בי אמון רב יותר והתייחסות רצינית לחוות דעת נוספות של אותו קורא לגבי ספרים אחרים. מילת המפתח כאן היא כנות , לא רק הקורא יצא נשכר מכך אלא חשוב לא פחות שהסופר עצמו יקבל חוות דעת אמיתית על כתיבתו .
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 16 שנים ו-2 חודשים ויפה שעה אחת קודם עמיר
סלחי לי על הבורות, אבל מה זה העידן הזרואסטרי? נשמע קצת כמו סוג של דינוזאור (בלי כוונות נסתרות).
אהבתי את ה"אני מתחננת". תחינה שהיא גם קצת ציווי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים זר לא יבין את זרתוסטרא... זרש קרש
מצ"ב ציטוטי וויקיפדיה חלקיים, שיעשו את העבודה טוב ממני:
זרתוסטרה
זרתוסטרה (בפרסית: زرتشت), או בשמו היווני זורואסטר (Ζωροάστρης), נביא פרסי ומייסדה של הדת הנקראת על שמו: זורואסטריות (או בשמה העברי האחר: אמגושיות). דת זו הייתה הדת הרשמית של פרס מזמנה של השושלת האחמנית ועד לסוף התקופה הסאסאנית במאה ה-7. כורש ודריווש הראשון, מלכיה הגדולים של פרס, הפיצו את דתו במרחבי קיסרותם. לאחר שכבש אלכסנדר מוקדון את פרס, התחילה שקיעתה של דת זרתוסטרה, אך לאחר מכן חזרה לתחיה ונתקיימה עד בוא האיסלאם.
דבריו של זרתוסטרה מוצגים ב-17 טקסטים ליטורגיים, או "מזמורים", היאסנה, שמחולקת לחלקים הקרויים גתות.
את העקרונות הבסיסיים של הזורואסטריאניזם אפשר לצמצם לפתגם אחד: "הומאטה, הוכטה, הוברשטה" – מחשבות טובות, מילים טובות, מעשים טובים.
מאבק קוסמי בין האמת לשקר מוצג כיסוד קיומנו. לעתים מקבילים זאת למאבק בין הטוב והרע הקיים בתרבות המערבית, או כמאבק בין האור והחושך. כשם שהיממה מחולקת ליום (אור) וללילה (חושך), כן מחולק גם העולם לטוב ולרע. קימת מלחמה בלתי פוסקת בין אל הטוב לכוחות הרע. בראש הכוחות הרעים עומד אהרימן, רוח האפלה והרשע. אל הטוב הוא אהורה מאזדה, האל היחיד. האדם חופשי לבחור בטוב או ברע. הבוחרים בטוב מסייעים לאהורה מזדה להביס את כוחות החושך. זרתוסטרה האמין כי סופו של הטוב לגבור על הרע. במרכז דתו עמד פולחן האש. זרתוסטרה מתאר את אהורה מזדה בסדרה של שאלות רטוריות, "מי ייסד את מסילות השמש והכוכבים? ...מי משקה ומאכיל את הצמחים? ... מי יצר את האור והחושך? מי מאפשר את השחר, הצהריים והלילה?"
תורתו של זרתוסטרה היא דואליסטית: היא מתארת את העולם כמחולק בצורה חד משמעית לטוב ולרע, שעל כל אחד אחראי אל אחר. התפיסה הזאת קרובה יותר לתפיסה המונותאיסטית מהתפיסות הפוליתאיסטיות, אולם היא עוררה ועדיין מעוררת התנגדות בדתות המונותאיסטיות, הסוברות שהכל - טוב ורע כאחד מקורם באל אחד. פולמוס בין-דתי כזה מופיע בספר ישעיהו: "כֹה אָמַר ה' לִמְשִיחוֹ לְכוֹרֶשׁ (...) כִי-אֶפֶס בִלְעָדָי אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶךְ עֹשֶׂה שָלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶה." (ישעיהו פרק מ"ה, פסוקים א'-ז')
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים ועדיין רב הנסתר על הגלוי עמיר
הסבר מעניין, אבל נדמה שזהו רק קצה הקרחון. בכדי להבין תורה כל כך מורכבת יש להשקיע הרבה זמן.
מה שמעניין אותי במיוחד היא איפה הדת הזאת ממוקמת מבחינת סובלנות לדתות אחרות, על הרצף שבין ההלניזם הפלורליסטי לבין המונותואיזם הלא סובלני.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים עוד קצת על שורשיי הפרסיים זרש קרש
היי עמיר,
אכן קצה קרחון, נגיעה קלה לפתיחת התיאבון...
ובכל זאת, הדת הזרואיסטית קרובה יותר לעולם המונותיאסטי, שכן מצד אחד הכל הוא האל, על פניו המנוגדים: טוב - רע.
כפי שנכתב בפסקה האחרונה דת זו לא התקבלה בחיק הדתות המונותאיסטיות התופסות את האל אחד, על מורכבויותיו.
טוב.
עוד הערה קטנטונת.
משהו הזדמזם באוזני מן המשפט האחרון שלך על "ההלניזם הפלורליסטי לבין המונותואיזם הלא סובלני." כלומר, ברור שהעולם הפאגני היה פלורליסט במובן שקיבל הכל כפנים שונות של אלוהות בעולם, ולעומתו היה המונותואיזם לא סובלני במובן זה שדרש הכרה באל האחד שפנים רבות לו, אך אחד הוא לעולם.
עם זאת, משהו בשימוש במילים בעלות קונוטאציה כל כך בינארית (פלורליזם = טוב, חינוכי, נימוסי, מתורבת, חוסר סובלנות = הנהג הישראלי שצופר מאחורה ושילך קיבינמאט) היה קשה לי, ואם להסביר זאת במונחי דיוננו - היה דומה קצת לזרתוסטרא, טוב ורע.
החלוקה הזו קשה לי ולא מקובלת עליי, שכן במובן אחר ניתן להגדיר את העולם הפאגני כ"הכל אלוהי" (כפי שעושה זאת הרמב"ם בהקדמה למורה נבוכים), ובכך אין כל פלורליזם, שכן "לית אתר פנוי מניה", או להתבונן בחלקיות שיש בכך, במגבלות שבהתבוננות זו (כהתבוננות שמתאר בובר בזולת כלז, ולא כאני-אתה). לעומתו מציע המונותאיזם בשורה חדשה המאחדת את שלל התופעות וההופעות האלוהיות בעולם ומציעה לאדם אתגר לקריאת הסביבה שלו כולה כנתונה תחת הקיום האלוהי, על המוסר שהוא תובע, על האנושיות ויחסי החברה התקינים, על ההתמודדות עם הכאוטיות ועוד. הנה. גם אני יכולה לשחק עם הטרמינולוגיה.
להת'
זרש
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים חלש מאד בתיאולוגיה עמיר
אבל היסטוריה אני דוקא אוהב. ובהיסטוריה של המונותאיזם יש מסעות צלב, איקויזיציה, מיסיונרים, ועוד זורמים להם נהרות הדם, הכל כמובן בשם האל האחד, הכל מתוך כוונות טובות.
בכוונה לא דיברתי על האיסלאם, זה פשוט כואב מדי.
סובלנות זה לא רק פלורליזם. לכל דת יש את החולשות שלה, אבל בשום דת של עובדי אלילים לא נעשו זוועות כה רבות בשם הדת כמו שנעשו בדתות המונותאיסטיות.
אני בכלל אתאיסט. אז למה אני נכנס לכל עסקי האלוהות למיניהם? פשוט אני לא אוהב את ההתנשאות של הדתות המונותאיסטיות על פני עובדי האלילים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים 1+1=2 לביא
כשבמתמטיקה אומרים לך ש 1+1=2 ולא 3 או 4 או 5, ולא מאפשרים לך חופש ביטוי להחליט אחרת אתה גם רואה זאת כהתנשאות?
יש מצב שהמציאות היא אחת ויחידה וכשמסלפים אותה אז צריך להתקומם כנגד וזו לא תהיה התנשאות? ( כי התנשאות היא *תמיד* דבר שלילי)
אגב, כ"אני בכלל אתאיסט", מומלץ לנקוט בגישה של "אין לי מושג" בדברים האלה: לא מבין איך, ולמה, העולם הוא כמות שהוא. נראה לי כדבר החכם ביותר - במקום לעמת סיפור בדיוני אחד (מישהו אמר מיתולוגיה יוונית?) עם סיפור בדיוני אחר (בתולה שיולדת, בלי קשר לבחור שהיא איתו שזה ממש טלנובלה).
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים מתמטיקה מבוססת על אקסיומות עמיר
ככה שזה לא ממש דוגמה טובה. ניתן לבנות מתמטיקה טובה באותה מידה ככה שיצא 1=2+2. סתם במקרה למדתי מתמטיקה, אז אני קצת מבין. בטח יותר מאשר בענייני אמונה.
לא כדאי לזלזל בכל מיני טלנובלות. גם אצלנו לא חסרות כאלה. אתה יודע, מי שגר בבית מזכוכית וכו'.
באופן כללי אתאיזם גורס להטיל ספק בהכל. כמובן שזה אף פעם לא הכל, בדרך כלל זה בעיקר עניין של נוחות. בסופו של דבר, רוב האנשים הם די קונפורמיסטים. מי שגדל בבית דתי, ישאר דתי ומי שגדל בקיבוץ יהיה קצת פחות דתי :-).
באמת אין לי מושג. זה גם לא מאד חשוב בעיני. מה שחשוב זה מה האדם בוחר לעשות עם האמונה שלו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים מתמטיקה מבוססת על אקסיומות
ואין בכך כדי להטיל ספק באמיתות הקביעה כי 1+1=2. תפוז אחד ועוד תפוז אחד יהיו שני תפוזים וזה לא ממש משנה אם תמנה את התפוזים במערכת עשרונית, בינארית או על בסיס 30. בסופו של דבר המתמטיקה מתארת מציאות מסויימת על סמך מספר אקסיומות שמקובלות על ציבור האנשים שמסכימים לאקסיומות הללו.
במילים אחרות, מתמטיקה היא שפה שמטרתה לאפשר את קיומו של דיון מספרי\פיסיקלי\מדעי בין כל דוברי השפה, ולא משנה אם הם דוברים אנגלית, רוסית או חייזרית.
אם אתה רוצה להתפלפל ולומר שאפשר לפתח שפה שבה 2+2=1 אף אחד לא יעצור בידך, מלבד אלה שלא יבינו את השפה שבה אתה מדבר.
המהות שמאחורי המספרים נותרת כשהייתה כך שתפוז ועוד תפוז שווה שני תפוזים. רצה המקרה והשפה שנשתרשה בין אומות העולם היא מתמטיקה עשרונית ברוב המקרים, ובמקרים שבהם נוחות החישוב גברה, פותחו כלים מתמטיים שמאפשרים שיחה (למשל בין האדם למחשב - מתמטיקה בוליאנית) ודיון נוחים, אך אלה אינם משנים את המציאות, ובדרך כלל, לאחר שימוש בשפה מתמטית מסויימת, ממירים את התוצאות חזרה לשפה שמקובלת על רוב בני האדם - עשרונית.
לסיכום, לא הבנתי למה זה לא דוגמא טובה ומה בכלל אמרת?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים אז אמונה זה עניין של נוחות? עמיר
זה לא דוגמה טובה, כי אין קשר בין אמונה למתמטיקה. כל מה שכתבת רק חיזק את הטענה שלי.
נכון, זה מאד נוח לחיות לפי האקסיומות הקיימות. זה לא משנה את העובדה שזה אקסיומה. עוד לא פגשתי אדם מאמין שטוען שהאמונה שלו מבוססת על אקסיומות. גם לא זכור לי משהו כזה מלימודי התנך. יותר זכור לי משהו בסגנון "נעשה ונשמע". אין מקום לדיונים מתמטיים, רק לציות עיוור.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים אתאיזם זה עניין של נוחות
ראשית, נושא המתמטיקה עלה כדוגמא שולית למשהו באחת התגובות וכלל לא קשור למיטב הבנתי לאמונה, אלה פשוט שני נושאים שנקשרו תחת אותה כותרת. כך שבעיני לפחות אין קשר בין אמונה למתמטיקה בדיון הזה, וגם בדברי אליך לא איזכרתי את נושא האמונה.
אם להתייחס לכותרת שלך, אז בעיני ספקנות ואתאיזם הם עניין של נוחות יותר מאשר האמונה. אמנם יש באמונה פן מנחם ומרגיע אך אני מכוון למקום אחר: אני טוען שהספקן הוא זה שמבצע את בחירותיו על סמך שיקולי נוחות כיוון שהוא מבין שאמונה זה דבר מחייב לכל החיים ולכל רגע בהם וזה מפחיד ולכן הוא נשאר נייטראלי ולא מחוייב. אני יודע כי גם אני הייתי אגנוסטיקן.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים נדמה לי שהתנצחנו מספיק עמיר
השקפת עולם של אדם היא דבר מורכב ועמוק. כל התנצחויות שבעולם לא יזיזו אדם מדעתו.
נהניתי מאד, אבל לכל דבר טוב יש סוף.
ביי, עמיר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים סגנון כתיבה מתנצח
יש לי מן סגנון כתיבה חד-וחלק ולא מתפשר, כזה שעושה רושם של מתנצח אבל אני לא באמת מתנצח, אלא מנסה לפתח דיון מעמיק, לעורר מחשבה ולהתעורר למחשבה. ראיתי בדיון הזה הזדמנות (ולא התנצחות) ללימוד משותף בענייני השקפה ומחשבה, ואני מקווה שעל אף (או אולי בזכות) הסגנון הנחרץ שהצגתי, הצלחתי להתנסח בצורה מובנת ולא מסורבלת.
צר לי אם פגעתי בך או במישהו במהלך השבוע האחרון ואני מבקש סליחה אם כן.
לסיום, נהניתי מהשתתפותך ומהשתתפות אחרים, למדתי רבות, גם על עצמי.
מיכאל
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים המציאות היא אחת ויחידה? dushka
משהו בנימת הדברים צורם לי. אין לי את היכולת להתעמת עם המציאות האחת והיחידה (אם כי כ'הלניסטית פלורליסטית' קשה לי לקבל את רודנותה). אני מקווה שחכמים ממני ישכילו לעשות זאת.
אבל בכל זאת
א. הנצרות היא, נכון להיום, אחת מהדתות הרווחות בעולם, אם לא הכי רווחת. ההתייחסות אל כוחה כאל כח אפל או כח שקרי נראית לי יותר מכובדת ומכבדת מאשר פטירתו כאפיזודה טלוויזיונית חולפת.
ב. אפילו המתימטיקה (שבנבוכותיה אני מתמצאת עוד פחות מאשר בתאולוגיה ובהיסטוריה) נראית לי גמישה מאשר אתה מנסה להציג אותה. האם אין כמה צורות מתימטיות? האם תמיד 1+1=2?
ג.מי אכן מבין איך ולמה העולם הוא כמו שהוא? גם לאתיאיסטים, למרות כוחם האלקטורלי הזניח, ישנן כמה תיאוריות בנושא. והרי כולנו 'כרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף'
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים אחת ויחידה לביא
לגבי המתמטיקה, כן. זו שפה לוגית בה חלק מהגדרת השפה אומר ש 1+1=2 תמיד. אם תרצי להגדיר שפה אחרת בה 1+1=10 לדוגמא, אין בעיה אם זה, פשוט תצטרכי לקרוא לה בשם אחר (בסיס בינארי לדוגמא), וזו לא תהיה אותה מציאות.
לא כתבתי על אפלה או על שקרים. כתבתי על סיפורים (חלקם בכשרון רב) שזה משהו שהאנשים פה בסימניה די מבינים בו..
מידת הפופולריות של דבר מה, המקרה זה דת, לא מעידה דווקא לטובתה. מכנה משותף הוא ה"נמוך ביותר" (ברוב/כל המקרים [?]). כשאת מגיעה לכיתה ורוצה לבחור תלמיד עפ"י ציוניו למטלה חשובה מסויימת, תקחי את זה שקיבל 90 למרות שמרבית חבריו קיבלו 60. ההשתייכות לרוב היא נוחה ולא מצריכה מאמץ או חשיבה, אבל נשאיר זאת לאחרים.
המסר שלי הוא לאמץ את "למד עצמך לומר איני יודע". לא לפסול אחרים בעלי דעות שונות, כי כל אחד מתפתח דרך שביל רעיוניו.
אבל לשאוף לדעת מה מותר ומה אסור, מה נכון ומה שיקרי, (לא אמונה, אלא ידיעה) בלי למצמץ. אמור לחכמה אחותי את.
[וחוץ מזה.. איני יודע]
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים גם אני איני יודעת... ולרב גם מציינת את עומקה של בורותי dushka
אבל תמיד אחר כך בא אבל... אם כי אני לא נוטה לשאוף לדעת בלי למצמץ- אותם מצמוצי תהיה הם בעיני חלק די בלתי נפרד מן המציאות (האחת והיחידה שלי).
אז מספר מצמוצים:
1. האם (ואני באמת לא מבינה בזה אז זאת לא שאלה מתגרה) הבסיס העשרוני והבסיס הבינארי יוצרים שתי מציאויות שונות או שהם שני היבטים או דרכי ביטוי של מציאות אחת? ובהשלכה (קצת מפוקפקת בעיני, אבל אתה התחלת:)) האם למציאות, האחת והיחידה, משנה באיזה שם קוראים לה? האם הרע והטוב, האמת והשקר הם עד כדי כך מוחלטים?
2.אם להסיק מדבריך הלא מפורשים- הרי שאנו, היהודים, הם אותו חנון מוכה שמקבל 90 ונבחר למשימות מיוחדות. האם למלך הכיתה, בעל ההישגים הבינוניים אין דרכים משלו לשאת חן בעיני המורה (בהנחה שהיא חנונה ורחומה ורבת חסד)? והאם למורה ארוכת האפיים אין פינה רכה בליבה גם לאילו שמתעלמים לחלוטין מקיומה?
3. אמנם הכמות היא לא בהכרח איכות, אבל אי אפשר שלא להתחשב בכוחה. פרט למספר דברים חשובים שאינם בטלים אפילו במשהו, הרוב בטל בשישים.ובאשר ל'אם כולם יקפצו מהגג גם אתה תקפוץ?' זאת שאלה חשובה ולא תמיד רטורית.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים הטוב, הרע (והמכוער :-)
נתחיל במתמטיקה: 1+1 תמיד שווה 2. זה נובע מתוך אחת האקסיומות שעליהן מושתת המדע הזה, וזה לא משנה בכלל באיזו שיטת ייצוג משתמשים, בינארית הקסדצימלית או עשרונית. כאשר בשיטת הייצוג הבינארית 1+1=10, הכוונה היא לא עשר אלא 2b (בינארי), מכאן שהמציאות היא אחת, ומה שמשנה אותה (לכאורה), זה דרך ההסתכלות והפירוש שאנו מחילים עליה. מה שמחזיר אותי להגדרת הטוב והרע.
שמעתי רעיון נחמד על הסיבה שבגללה נקראת פרשת בלק (מלך מואב) על שם של גוי שונא ישראל (הגוי האחר שעל שמו יש פרשה הוא יתרו שהתגייר): בלק הבין שהטוב והרע נובעים מאותו מקור. יש שני כוחות שפועלים: טוב ורע, לכן לא יעזור לו לגייס כוחות רוע שינצחו את כוחות הטוב, כי השורש של שניהם נמצא אצל הקב"ה. בלק ראה את נצחון ישראל על בני האמורי ופחד (ללא סיבה) מפני מלחמה עם ישראל, לכן פנה בלק אל בלעם (לא קם כמשה בישראל, אבל באומות העולם קם כמשה - בלעם הנביא), שיוציא דין ויקלל את ישראל בפני ה'.
אם כן, בעולם הזה קיימת הבחנה בין טוב לרע שבאה לידי ביטוי גם בברכות: על מאורע טוב מברכים "ברוך הטוב והמטיב" ועל מאורע רע מברכים "ברוך דיין האמת".
כתוב בתהלים (נו, יא): "באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר": 'אלהים' - מציין את מידת הדין, יה-וה (ה') - מציין את מידת הרחמים. מה שדוד המלך אומר: אדם צריך לקבל את גורלו, בין אם טוב ובין אם רע - בשמחה והלל לה' כיוון שהכל הוא רצון ה' שמתגלה בשתי המידות שהזכרתי.
ועל זה נאמר: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", מה הכוונה ביום ההוא?
כשיבוא המשיח וה' יתגלה לעולם, ישליכו עובדי האלילים את אליליהם ויעבדו את ה' לבדו.
מקשים: האם עכשיו ה' הוא לא אחד, ורק התפיסה שלנו אותו היא זו שתשתנה? אם ה' הוא אחד גם כעת, למה כתוב 'ביום ההוא יהיה'? חז"ל מתרצים שבעולם הזה מברכים על הטובה: 'הטוב והמטיב', ועל הרעה: 'דיין האמת', ולעתיד לבוא: כולו הטוב והמטיב.
כלומר, כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו זוהי בחינה של עולם הבא, שכן 'ביום ההוא יהיה ה' אחד': מידת הדין ומידת הרחמים תוכר כאחדות אחת, והתועלת שבכל המאורעות תוכר בברור כטוב מוחלט ללא רע.
זאת אומרת שהתפיסה שלנו את המציאות היא זו שחורצת את הדין וגורמת לנו לחשוב במושגים של טוב ורע, בעוד שאם נצליח לשנות את התפיסה כבר בחיינו הנוכחיים ולראות בכל המאורעות את הטוב, נזכה ל'מעין עולם הבא' כבר בעולם הזה.
"מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה, ג לח). המהרש"א מצביע על ההבדל הבולט בין ה'רעות' שמוזכר בלשון רבים לבין הטוב בלשון יחיד, כיוון שמלפני ה' יוצא רק טוב אחדותי. הרוע מופיע כאשר יש ריבוי ושינויים. הרעות, יותר משהן באות מה', הן נעשות לכאלה על ידינו בני האדם, שמפרשים את המציאות בדרך השונה מאחדות הטוב.
כוחה של האמת היא באחדותה, כיוון שעל כל דבר ניתן לומר רק דבר אחד שהוא אמת, בעוד שכוחו של השקר הוא בריבוי, שכן ניתן לשקר ולומר על כסף שהוא נחושת, וזהב ובדיל וכך עד אינסוף אבל אמת יש רק אחת: כסף.
(חלק מהרעיונות נלקחו מ-ל"מ, ד)
מכאן לשאלתך הראשונה: לדעתי האמת והשקר הם מוחלטים וזה נובע מתוך הגדרה של האמת (יחידה) והשקר (ריבוי).
כך גם לגבי הטוב והרע: אם מצליחים לפרש את המאורע על דרך האמת, רואים את הטוב שבדבר, אך כאשר מפרשים מאורע שלא על דרך האמת אלא על דרך הריבוי והשינוי מצטייר לו הרוע.
אז אם נחזור למתמטיקה, אפשר לייצג את המציאות באינספור שיטות ייצוג אבל האמת שמאחורי כל השיטות היא אחת: 1+1=2
כל זה הוא נסיון ללמוד מעט על אופיים של הטוב והרע, האחדות והריבוי, אבל האמת היא שאיני יודע..
ולסיום ציטוט מ'הטוב, הרע והמכוער':
"אתה מבין, חבר, בעולם הזה קיימים שני סוגי אנשים: אלה עם אקדחים טעונים, ואלה שחופרים. אתה חופר." (הטוב)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים קצת יריות באפלה dushka
קראתי את דבריך מספר פעמים ביומיים האחרונים ועדיין לא ירדתי למלוא עומקם אבל מאחר שחם כאן וקשה לישון אני אנצל את השעה המוזרה הזאת כדי לירות באפלה:
אז ככה:
א. ה'טוב' וה'רע' הם שני צדדים של אותו מטבע, שמקורו אחד.
ב. ה'אמת' היא שה'רע' הוא בעצם 'טוב'.
ג.ה'שקר' הוא תפיסה אנושית של הפרטת המציאות לאירועים רבים תלושים זה מזה, והתבוננות בסימפטומים כבמציאות במקום במקורם היחיד, מה שגורם לתפיסת הטוב היחיד כרעות רבות.
ד.כך שבעצם התפיסה השקרית, שמקורה אנושי היא זו שיוצרת את הרוע, מה שלא כל כך מסתדר לי עם א. (שגם הרע כמו הטוב מקורם אלוהי) אבל יכול להיות שלא הבנתי.
ה.אהבתי את הדוגמא עם אינסוף השקרים והאמת האחת והיחידה על הכסף (בכלל אני אוהבת דוגמאות והמחשות, הן נותנות לי הרגשה- אולי לא אמיתית- שהבנתי משהו) אבל ישנם מקרים שבהם התפיסה היא יחסית או השוואתית ועולות במוחי שתי דוגמאות(גם מתחום החומר ולא מן הרוח):
אם אדם נכנס מחדר חשוך לחדר מואר בנורה חלשה (40 ואט?) הוא יאמר שהחדר מואר. אם אדם אחר ייכנס מן הרחוב שטוף השמש לאותו החדר, החדר יראה לו חשוך.
ועוד דוגמא מעולמי (רק על עצמי לספר ידעתי): אני גרה עם עוד ארבע נפשות פעילות ורועשות בדירת שלושה חדרים לא ממוזגת. בעיני, זו צורת חיים קצת לא נוחה. ישנם אנשים מסויימים, בהודו וסין למשל, שעבורם זהו עושר בלתי נתפס (או בפולנית: יש ילדים רעבים בויטנאם). ישנם אנשים אחרים, במונקו אולי, שעבורם זהו עוני בלתי נתפס.
איפה האמת?
או בהשלכה רחבה יותר (אם כי אולי סתם חיפשתי הזדמנות לקטר ליד המאוורר): התפיסה של האדם את המציאות מושפעת מהמון גורמים- אופי, חינוך, סביבה, גנים- שנראה לי שאם 'מנקים' אותם לא נשאר הרבה, או שאולי המטרה היא לגייס אותם לשירות האמת והטוב מתוך הכרה בסיסית בקיומם?
אז זהו בינתיים
בוקר טוב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים עוד קצת יריות באפילה, והפעם הסתכלות נוספת על השקר והאמת
אנסה לאפיין עוד קצת את המושגים הערטילאיים הללו.
עם סעיף א', 'הטוב והרע הם שני צדדים של אותו מטבע', התחברתי ונראה לי שהוא משקף נכון את טבעם. כנ"ל לגבי סעיף ב', 'האמת היא שהרע הוא בעצם טוב'. אבל את הנושאים האלה צריך לפתח ולעשות זאת דרך אבחנה מדוייקת יותר של השקר והאמת ואת זאת אנסה לעשות.
כאשר חוש הראות לא מספיק חזק, אומרים ש'העיניים משקרות', מראות על דבר קטן שהוא גדול, על אחד שהם שניים ועל שניים שהם אחד ובקיצור – הפך האמת. כח הראות הוא כח שנשלח מהעיניים על מנת 'לתפוס' את הדבר ולהחזיר אותו אליך על מנת לפענח אותו (ומכאן אגב הכח שנקרא עין הרע, שהוא המחשבה שנמצאת בראש בזמן שכח הראות נשלח מהעיניים). אם אעביר לך חפץ במהירות מול העיניים, את תראי את החפץ בחטף אבל לא תדעי מהו משום שכח הראות לא הצליח להתלבש בדבר כיוון שהוא עבר מהר יותר מהיכולת המוחית שלנו לתפוס את הדבר ולהכיל אותו על מנת שניתן יהיה לפענח אותו. כלומר, החושים שלנו עלולים לשקר לנו ולגרום לנו לטעות בפענוח המציאות.
השקר נובע מהריחוק מאחד (כאשר סך הרצונות הוא אחד), כלומר מריבוי רצונות. כאשר הרצון שלי מנוגד לרצון שלך מוכרח שתהיה תוצאה 'רעה', כי מישהו יצטרך לוותר. אבל בהגדרה הבסיסית של האחד, יש את סך כל הרצונות בעולם שמגולמים בתוך יישות אחת אינסופית שנקראת הקב"ה, שעל עצמותו אין לנו שום ידע, והדבר היחיד שאנחנו יודעים עליו הוא את שמו. גם המעט שאנחנו יודעים עליו כביכול, אנחנו לא באמת יודעים עליו. הפעולות של היישות הזאת מתלבשות בעולם הזה באי אילו דרכים שמלמדות על תכונות מסויימות (חסד, דין, אמת). אם כולנו חלק מאותה אחדות, מוכרח שסך כל הרצונות נמצאים בו. נמצא, שבאחדות המושלמת אין רע, הכל טוב כי הרצון המשותף הוא אחד. מכאן שתפיסתנו את המציאות היא זו שגורמת לנו לפענחה כטוב או רע, אבל באמת הכל נובע מטוב.
ככל שאני בוחר להתרחק מהאחדות הזאת, מה שגדל הוא השקר והריבוי, כיוון שאמת אפשר לומר רק אחת ולשקר אין גבול. ככל שאדם אחדותי ואמיתי יותר, הוא יכול להתמזג עם סך כל הרצונות ולהתחבר עם האחדות האינסופית. לשם כך צריך לדבר ולחשוב אמת.
הבעיה של העולם הזה היא שהשקר והאמת מעורבבים אחד בשני לבלי הכר. האמת האחדותית, לפני שהיא יורדת לעולם היא טהורה ומאוחדת, ופה למטה השקר מתערבב במעט אמת, והאמת מתערבבת במעט שקר עד שכשהאדם מבקש לברור ולבחור את האמת, הוא נתקל באינסוף אפשרויות ולא יודע במה לבחור. כולם אומרים על עצמם שהם האמת, אף אחד לא אומר על עצמו שהוא שקר אבל שקר בסדר. רוב האנשים נמצאים במצב הזה שהם פשוט לא יודעים לבחור ובדרך כלל זה נובע לא מבחירה, אלא דווקא מאי בחירה, רובינו נשארים בברירת המחדל שלנו , ממשיכים איפה שההורים שלנו שמו אותנו, נולדנו דתיים אז אנחנו דתיים וכן הלאה.. אבל האם אנחנו באמת בוחרים באמת?
השקר חייב להתכסות בקליפה דקה של אמת, אחרת השקר יהיה מופרך לגמרי ולא יהיה לו קיום. לכן השקר, קיומו הוא על ידי האמת. אם אני אקח טבעת מחימר ואנסה למכור לך אותה בטענה שהיא זהב טהור את תתפסי מיד את השקר ולא תקני אותה. אבל אם אני אקח טבעת מחימר ואצפה אותה בשכבה דקה דקה של זהב, סביר להניח שהטבעת תימכר במחיר מלא של זהב טהור. מכאן שלשקר יש גבול וסוף כי אם לשקר אין סוף, העולם הזה לא היה מתקיים.
הקב"ה ברא את העולם מושלם. בחטא אדם וחוה, התלבש היצר הרע בנחש והחטיא את חוה שאכלה מפרי עץ הדעת טוב ורע, וערבבה בינהם. עד החטא, הטוב והרע היו מופרדים. בזמן שהיא נגסה בפרי היא יצרה מציאות שמשפיעה על האנושות כולה. למעשה חוה בראה דעת שהיא הערבוב בין הטוב לרע, וזה התפקיד של האדם בעולם הזה, להבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין טוב רע ובין השקר לאמת.
מדוע ברא הקב"ה את העולם? כי מטבע הטוב להיטיב, המהות של הקב"ה היא טובה, ובשביל להיטיב צריך לברוא משהו שניתן להיטיב לו. אבל אם 'הדבר' הזה הוא חלק מהקב"ה אז הוא בעצם מיטיב לעצמו כי כל זמן ש'הדבר' הזה מחובר לקב"ה אי אפשר להיטיב לו, כמו שאם אני רוצה להיטיב ליד שלי ואני מלטף אותה, למי אני מיטיב? לי, כי היד שלי היא חלק ממני.
על מנת שאפשר יהיה להיטיב לאותו הדבר, הוא צריך להיות נפרד ממנו. איך יכול היה הקב"ה לדעת שהאדם הוא נפרד מן הקב"ה? כאשר האדם יכול היה להמרות את פיו! כי אם אני לא יכול להמרות את פיו של הבורא אני בעצם חלק ממנו והוא לא יכול להיטיב לי. וכאן באה מקומה של הבחירה וזה מקומו של השקר והטומאה שנמצא פה על מנת שתהיה לנו האפשרות לבחור, ובעצם - להיות. לבחור בין השקר והרע לבין האחדות והטוב.
כדי שהשקר לא יכלה את העולם, יש לו שליטה רק כאשר הוא מעורב באמת, גם אם דקה. כל שקר שאין אמת בתחילתו – אין לו קיום, כי אף אחד לא יקנה טבעת מחימר כאילו היא כסף אלא אם כן היא מצופה במעט כסף. כלומר האמת המעורבת בשקר קיימת על מנת לתת קיום לשקר. נמצא, מאחר שאין לשקר קיום מצד עצמו אלא רק מהאמת העוטפת אותו, יש לשקר גבול, ולכן אני יכול לזהות אותו, אחרת לא הייתי יכול לזהות אותו לעולם כי השקר היה אינסופי. אף על פי שמצד עצמו אין לשקר גבול (כי אפשר לומר על כסף אינסוף שקרים כל החיים: שהוא בדיל, ונחושת ועץ וזהב..), אין לו (לשקר לבדו) קיום כי הוא נחשב כאין וכאפס מאחר וכולם יכירו שהוא שקר.
לאחר שיעקב גנב במרמה את הברכות של יצחק מעשו, איים עשו להרוג את יעקב בתום ימי האבל (בראשית כז). בעקבות זאת הבריחה רבקה את יעקב אל לבן בחרן. לאחר 22 שנה (אם אני לא טועה) נערך מפגש מחודש בין יעקב לעשו, ויעקב חשש מאוד לחיי משפחתו שהתרחבה ולכן התכונן עם דורון, תפילה ומלחמה. כאשר הם נפגשים שואל עשו את יעקב מי כל המחנה שפגשתי (הדורון), עונה לו יעקב: למצא-חן בעיני אדוני. "ויאמר עשו יש-לי רב, אחי יהי לך אשר לך". יעקב מנסה לשכנע אותו שיקח את המנחה על מנת שיתרצה ומוסיף: "קח-נא את-ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלהים וכי יש-לי-כל ויפצר בו ויקח" (בראשית לג, י-יב). וכך במשפט אחד הגדיר יעקב בצורה מדוייקת מה ההבדל בין טומאה לקדושה: הטומאה יש בה 'רב', הקדושה – יש בה כל. הרבה זה עניין יחסי, 'הכל' זה אחד שלם ומוחלט.
בקיצור, הנושא הזה קצת מורכב ועדין ודורש הרבה לימוד. כמו שפתחתי, אין לי מסקנות או תובנות מיוחדות, מלבד זה שהעבודה על הפרדת האמת מהשקר והטוב מהרע היא עבודה לכל החיים שנעשית דקה יותר ומשתבחת עם הזמן ודורשת מודעות אישית גבוהה ומבט אופטימי על החיים, ולימוד על כל אדם ומאורע לכף זכות, וגם על עצמנו.
ודבר אחרון, כל מה שאני כותב זה רעיונות שראיתי בספרים או בהרצאות, ואני, אין לי מעצמי כלום.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים אלה עם אקדחים טעונים, ואלה שחופרים. אתה חופר.. לביא
-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים וואו dushka
קודם כל תודה על ההתייחסות הרצינית והמעמיקה.
התבלבלתי. אני מנסה לנסח את הדברים 'בשפה שלי' כמו שהיו אומרות המורות, הווה אומר להקיש מתוכם מספר כללים ברורים ולא לגמרי מצליחה.
אז בינתיים...
אני לא יורה וגם לא מדברת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים 1+1 לא תמיד שווה עמית
לפני שנים רבות למדתי מעט מתמטיקה.
מוריי למדוני שמתמטיקה היא משחק, שיש לו מספר קטן מאד של חוקים בסיסיים, והרבה מאד וריאציות שלכל אחת מערכת חוקים שונה, המרחיבה את החוקים הבסיסיים. ובעברית פשוטה 1+1 הם 2 במערכת עשרונית והם אפס בשדה הסופי מודולו שתיים (אין אלו גסויות גם אם זה נשמע כך)
בקיצור, המתמטיקה אינה מתיימרת לייצג איזו אמת אלא מציעה מבחר גדול של מציאויות להשתעשע בהן. לחלק קטן ממשחקים אלו יש שימוש בחיי יום יום. ולעניין הפסאודו תיאולוגי, כל הדתות מניחות הנחות יסוד, שאינן ניתנות לביסוס אמפירי, וברובן, כוללביהדות, ישנם סיפורים פנטסטיים, שלא לומר הזויים, המגוחכים בעיני בני דתות אחרות. הערה קטנה לסיום, במאה וקצת השנים האחרונות , התפיסה שיש מציאות אחת - "נכונה" אינה מקובלת מדעית
בבנייו ירושלים ננוחם
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים צללת במים אדירים והעלית חרס בידך הדוד
איש לא אמר שאי אפשר להשתעשע בדמיונות.
ישנם גם עובדות אמתיות לאין מספר שאי אפשר להוכיח (כמו חייו של איזה זחל פרפר ביער באמזונס)
עצם קיומן של תאוריות שבעליל לא מייצגות את המציאות, לא שללת את אמתותן של טענות אחרות.
כך שאם יש לך איזה בעיה עם טענה כל שהיא (ולא דווקא בדת) הגישה האינטלקטואלית היא להתמודד ישירות עם הטענה (ללא משלים) ותגיע לאחד משלשה מצבים
או שהוכחת את הטענה
או שהפרכת אותה
או שלא הצלחת לאשש או להפריך עם כל מה שמשתמע מכך
ואין צורך לגייס את מודלו גס הרוח לוויכוח
בהצלחה לך בכל אשר תלך
הדוד
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 16 שנים ו-1 חודשים המתמטיקה מתיימרת לייצג אמת
עיין בתגובה שכתבתי לעמיר בנושא המתמטי.
אשמח אם תוכל להדגים את אמירתך כי המתמטיקה מציעה מבחר גדול של מציאויות להשתעשע בהן.
כפי שאני מבין את המתמטיקה, היא מחולקת לשניים: החלק שכבר נמצא לו שימוש מעשי, והחלק שעדיין לא נמצא לו שימוש מעשי. למשל, המתמטיקה הבוליאנית (שהיום משמשת כשפת מחשב) הומצאה במחצית הראשונה של המאה ה-19 (1849), זמן רב לפני המצאת המחשב.
הווריאציות השונות לא מתארות 'מבחר גדול של מציאויות' אלא מציאות אחת במספר ווריאציות.
וכעת תגובה להודעה אחרת שלך:
עבודת אלילים כפי שמתארים לנו אותה בגן הילדים (פגאניות, השתחוות לפסל..) באמת לא עושה צדק עם מה שהיא. עבודה זרה היא ייחוד של כח מסויים על ידי בני אדם ועבודתם אותו. "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים אשר על פני האדמה" (שמות יח, יא), מכאן שיש הרבה מאוד אלהים, כוחות מיסטיים שיש לאדם יכולת להפיק מהם תועלת אבל אין לנו יכולת 'לגעת' בהם. מי שמתוודע לכח הזה יכול להשתמש בו (עיין בספרי קרלוס קסטנדה אודות כוחות הכישוף). לפני אלפי שנים בנו בני האינקה את ערי הזהב (מאצו' פיצ'ו). העיר נמצאת בגובה של אלפי מטרים, לא ידוע איך העלו את האבנים לשם ואיך הצליחו לבנות עיר שנשתמרה כך שהאבנים יושבות אחת על השניה ואפילו אין בינהן טחב, כאילו השתמשו בחיתוך לייזר. איך עשו את זה? כנראה שהם ידעו לעבוד כוחות מסויימים שהביאו להם תועלת זו.
אברהם ניסה לעבוד את עבודות האלילים (לפי המדרש). תחילה הוא זיהה את השמש ועבד אותה בדרך שבה היה מקובל לעבוד את השמש. בערב הוא ראה את הירח והסיק שהירח חזק מן השמש אז הוא עבד את הירח. בבוקר הוא ראה שוב את השמש והסיק שזה גלגל וניסה להבין מי מגלגל את כל זה, מי מפעיל את כל הכוחות גם יחד וכך הגיע להשגה כי יש אל אחד שברא את הכל.
לא פירטת מה הפואנטה של סעיף א' (בהודעה למטה) אבל אני מסכים איתך לחלוטין שיש סיפורים שנשמעים לנו פנטסטיים לחלוטין אך עובדה זו אינה מוציאה אותם מגדר אפשרותם.
סיפור יציאת מצרים.
כיום, 60 ומשהו שנים אחרי מלחמת העולם השנייה ישנם מכחישי שואה בעולם (אם כי לא במספרים אסטרונומיים), זו עובדה ידועה לכל. מה לדעתך יקרה בעוד עשרה דורות, כאשר יבואו מכחישי שואה במספרים גדולים מכל רחבי תבל ויטענו שהשואה היא עוד סיפור הסטורי מזוייף של היהודים? איזו הוכחה תהיה לעם היהודי אז, כשיעברו כבר מספיק דורות בארץ שלמדו את השואה כסיפור הסטורי (כמו שאתה לומד את יציאת מצרים)?
ההוכחה היחידה שתהיה קבילה (כי סרטים ומסמכים אפשר לזייף כבר היום בפוטו-שופ) היא עצם קיומו של יום הזכרון לשואה.
עצם העובדה שעם שלם מציין יום זיכרון לאירוע מידי שנה, מחייב שהארוע הזה התרחש, כי לא ייתכן שעם שלם יתחיל בשנה מסויימת לציין באופן אחיד ועקבי לאורך דורות, אירוע שלא התקיים, אף אחד לא יאמין לזה, מלבד הספקנים!
את פסח (יציאת מצרים) ושבועות (חג מתן תורה) אני מניח שחגגת לפני שנה ולפני שנתיים, וגם הוריך וגם הוריהם. האם סביר בעיניך, שעם שמקובל לומר עליו - שני יהודים שלוש דעות, יכול היה להתחיל לציין כל כך הרבה אירועים הסטוריים (חגים, תפילין, מזוזה שבכולם איזכורים ליציאת מצרים) מפוברקים מידי שנה בשנה? האם חג מתן תורה לא מציין בעיניך באופן ודאי את התרחשותו של האירוע כמו שיום הזכרון לשואה יציין בעוד עשרה דורות? אחרת, אתה מכחיש שואה בפוטנציה.
וסלח לי על דברי הקשים, הם רק לשם הדגשת העניין ואין בהם כל אמירה אישית או אחרת.
נצרות ואסלאם.
חוזקה של שרשרת נבחנת ע"י החוליה החלשה ביותר, דבר ידוע.
בנצרות כמו גם באסלאם החוליה החלשה ביותר בשרשרת היא החוליה הראשונה שבה אדם אחד מספר על התגלות\נבואה שהתרחשה לכאורה. בנצרות ובאסלם הכל מבוסס על סיפור של אדם יחיד שמספר סיפורים. בעיני זה פנטסטי שיש מיליארד מאמינים לכל אחת מהדתות הללו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים קצור תולדות עמית
קשה הבסביר מה זו מתמטיקה למי שלא למד מתמטיקה - קשה יותר בפורום זה. כפי שציינת יש חלקים במתמטיקה שנמצא להם שימוש ויש שעדיין לא. הנקודות החשובות הן - לרוב המתמטיקה (מבחינה כמותית) לאנ מצא עדיין שימוש. לרוב המתמטיקה שנוצרת היום אין שימטש. לכן אין סיבה להניח שביום מן הימים ימצא לכל המתמטיקה שימוש. כפי שניתן להבין, לרוב המתמטיקאים אין עניין בשאלה האם מה שהם עושים שימושי בעיניהם זו יצירה העומדת בפני עצמה - כפי שלשירה או לספרות לא חייב להיות שימוש, להבדיל. האמירה שאלגברה בוליאנית ועשרונית אלו שתי פנים של אותה מציאות אינה נכונה.
לעניין יציאת מצרים
ההשוואה לשואה היא אכן קשה - ולטעמי סרת טעם. השאלה לגביי יציאת מצרים היא לא רק אם הארוע אכן קרה - ייתכן מאד שכן - אלא האם התיאור המקראי המשופע בניסים הוא תעוד הסטורי. ארוע הסטורי קדום העוטה נופך מיסטי עם השנים היא תופעה מוכרת. האמונה בפרטי הארוע היא לחלוטין דתית ואינה מעידה על כלום.
אני מניח שאתה מאמין בסיפור משה והסנה ובעוד סיפורי מקרא רבים שבהם נוכח אדם אחד (או שנים) ואלוהים - ארוע מתן תורה אינו מוסיף או גורע אמינות לסיפורים אלו. ולמרות זאת אין לך בעיה להאמין. מדוע אם כך אתה רואה פגם בסיפורים אלו בנצרות ובאיסלם.
צר לי שהיהדות הפכה, בידי רבים, לדת סגורה לא סובלנית ומתנשאת על דתות אחרות. הסתכלות על דת אינה צריכה להיות דרך המיתוסים שלה אלא דרך הערכים שלה. סובלנות, סובלנות, סובלנות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים נצרות וספקנות
קשה להסביר מתמטיקה למי שלא למד מתמטיקה? נשמע כמו התחמקות אז למען הסר ספק אתה יכול להרגיש חופשי לאתגר אותי מתמטית, אני לומד מתמטיקה ברמה אקדמית כבר מספר שנים ואין לך מה לחשוש. אמירתי כי המתמטיקה נחלקת לשניים היתה רק תגובה לדבריך. כנראה שלא לכל סוגי המתמטיקה יימצא שימוש ולא הבנתי מה נתפסת דווקא לזה.
'האמירה שאלגברה בוליאנית ועשרונית אלו שתי פנים של אותה מציאות אינה נכונה'? אנא הדגם, המחש והבא סימוכין לדבריך כיוון שאיני יכול להתייחס אליהם או ללמוד מהם דבר. במידה ותראה לי שאני טועה אשמח להודות על טעותי.
חשבתי שלא תאהב את ההשוואה ליום הזכרון אף שאיני מבין מדוע ההשוואה סרת טעם. יחד עם זאת, אמחיש את דבריי מתחום אחר למען אי פגיעה ברגשותיך:
יש היום עצמאות לארצות הברית מזה 233 שנה (ועשרה ימים). האם ניתן היום לומר שלארצות הברית אין עצמאות? ייצחקו על אחד כזה שיבוא להכחיש את האירוע שמציינים מידי שנה בשנה. באותה מידה, איך ניתן להעלות על הדעת שאירוע שמצויין עשרות פעמים יום-יום ומספר פעמים בשנה: ראש השנה, יוה"כ, שלושה רגלים, מזוזה, תפילין, שלוש תפילות, ברכת המזון.. שבכולם מוזכר האירוע המכונן של העם היהודי.
והיום, פלא פלאות, יש יהודים שמכחישים את האירוע וטוענים שזאת המצאה או שיבוש היסטורי??
ומה כוחה של היהדות אם האירועים האלה לא התקיימו? האם הדבר לא יעמיד את היהדות בשורה אחת עם דתות אחרות? ואם כן, למה ללכת על היהדות, הרבה יותר קל ונעים ומשוחרר ממחויבות להיות נוצרי.
אני יודע שעכשיו קופץ הדם לראש ומתרעם על 'הזילות' ו'אי הכבוד' שמשתמעים מדבריי, ואין הדבר כך. אני מכבד כל אדם באשר לאמונתו, תהא אשר תהא, ולא פחות, אני מכבד את כל הדתות ואין לי שום רגש של התנשאות מעליהם, כפי שניסיתם לטעון. יחד עם זאת, כנון-קונפורמיסט אני מחוייב לבדוק את שורשי האמונה ועמודי התווך של הדתות האחרות (וראשית לכולן, המונותאיסטיות) על מנת להיווכח היכן טמונה האמת, שכן אמת יש רק אחת, בהגדרה, ואני רוצה את האמת.
הנצרות טוענת שהברית החדשה מיועדת להחליף את הברית הישנה (התנ"ך), ואם נניח שכן:
אם הקב"ה נתן לעם ישראל את התורה במעמד של מליונים (הנצרות מסכימה עם מעמד הר סיני) והוא החליט שהוא מאס ביהודים והוא בוחר את ישו ושליחיו שיכתבו ברית חדשה. למה בפעם הראשונה עשית את זה במעמד כל כך גדול ואוניברסלי ועכשיו אתה מתגלה לישו מאחורי ההר בגניבה ולוחש לו בסתר?? אתה רוצה להכריז על דת חדשה שמחליפה את הברית הישנה, זה צריך להיות בפרהסיה לפחות כמו במעמד הראשון כדי להפקיע את המעמד הראשון ולתת תוקף אלוקי לברית חדשה.
כך אני עומד ומשתאה, איך יכולים להיות מיליארד מאמינים לאירוע שהתרחש בנסתר ובהחבא ובד בבד יהודים מכחישים את קיום המעמד וטוענים שמדובר באירוע מומצא או ש'ייתכן מאוד שאכן קרה'..
לביא, עוד מעט כל מילה תתפוס שורה ונוכל לקרוא למה שנכתב פה, שירה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים שירה.. לביא
'עוד מעט כל מילה תתפוס שורה ונוכל לקרוא למה שנכתב פה, שירה'
אכן!
ואולי יום אחד עוד יכתב ספר מהחומר שמשתרשר כאן בפורום.
בינתיים התרחבו השורות.
דבר מה שקראתי בענייננו:
"הולך אחריה, פתאום כשור, אל טבח יבוא. וכעכס, אל מוסר אויל" (משלי ז כ"ב, דברי החכם מכל אדם)
מסביר המלבי"ם מהו אויל: אחד המסתפק בכל דבר. (אויל מהמילה אולי - אולי ככה, אולי אחרת) מי שאין לו ודאות.
וקראתי גם משל:
יש לי פגישה חשובה בתל-אביב היום.
אני צועד בדרך ושואל את אחד האנשים, להיכן עלי ללכת. הוא מצביע ימינה.
שואל אדם נוסף, הוא מצביע שמאלה.
אני פלורליסט. מכבד את הדעות. עומד במקומי ומפספס את הפגישה.
ועוד דבר מה.. בגמרא, בסדר נזיקין במסכת בבא-מציעה דנים בטלית(בגד) שמצאו שני אנשים. זה אומר חצייה שלי(כלומר שותפים), וזה אומר כולה שלי. מה הפסק? חולקים 3/4 ו 1/4.
מה קשור לנושא? אז ככה:
"ואני מוקיר ומכבד כל אמונה וכל דת" אומר אדם א' (כלומר - חצייה שלי)
"מה שאני אומר, רק הוא האמת" אומר אדם ב'
טוב חולקים.. 3/4 הולך לאדם ב'.
עכשיו לגבי הרבע שאמור ללכת לאדם א', שוב בא דיון, כי אדם א' פותח אותו כל פעם מחדש, כי לדעתו גם דעתו של אדם ב' לגיטימית.
ויש שאומרים שניתן לראות זאת לגבי חלוקתה של ארץ ישראל, כל פעם פרוסה אחרת הניתנת לעמים השכנים האומרים "כולה שלי"
[כל זאת בציטוטים מהזכרון מספרו של יוסף קלנר "הקריטריון לאמת / הקריטריון למוסר בראי שיטת הרא'יה"]
ואקדיש את שירו של אביב גפן, "מליארד טועים":
http://www.youtube.com/watch?v=bKCUA5Js3XA
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים אם בשירה ומשלים עסקינן...תרשו לי להכניס קצת ביט:) elad
דמיין מדבר גדול ובו המון בארות מים..
אפשרות אחת היא לשלוח את כלי קיבולך ולהרוות את צמאונך, אפשר מאותה מבאר, אפשר כל פעם מבאר אחרת .
אפשרות שניה היא לחיות בתוך הבאר, לשתות לרוויה, לזכות בקרן שמש מאירת פנים ולגלות בה את האור והאמת.
"ידידי היקר פה טמונה האשליה הגדולה. רבים וגדולים נופלים אל תוך הבאר ושותים את מימיה ומרווים את צימאונם כאשר הם בתוכה בין קירותיה המגוננים. ומתוך החושך שבתחתית הבאר הם מביטים מעלה ומגלים את האור. האור הגדול... מאיר את פניהם. מאיר ודועך, מאיר ודועך..והם מייחלים ומתפללים אליו כל חייהם. שוכחים לגמרי שכבר חיו בו. מחכים לנצחיות שבמותם, ומפספסים את האלמותיות שבחייהם. כן, הם מאושרים! מי הבאר לידם זמינים, מעניקים טעם ומשמעות. והאור שחודר אל הבאר נותן תקווה וביטחון. אבל האם אלה החיים שאתה רוצה סומר? האם אתה רוצה להיות מואר או לחיות באור?"
ולתגובה יותר ישירה:
א. זה לא עיניין של חצוי...אלא של קבלה.
ב. אמלא ואשתה באהבה את מי הבאר, שכאלה או אחרים ניכסו לעצמם. אך לא אסכים להיכנס לבאר. ודיונים על מופרכות או אמיתות דת ואמונה היא כבר כניסה לבאר מבחינתי.
ג. הנקודה של לקבל כל אמונה ודת כשוות ערך תשוב ותעלה כל זמן שדיון על מופרכות או אמיתות של אמונות כאלה ואחרות יימשכו..מפני שדיון כזה במהותו מתבצע על סקאלה שגויה (סקאלת טוב - גרוע במקום סקאלת שונה -דומה...ראה בתגובתי הקודמת) אשר מאז ומעולם הייתה גורם מכריע לאסונות.
ד. אדם יכול לומר המון דברים יפים...כמו אני מכבד ומוקיר כל דת ואמונה....אבל אני פשוט לא מבין איך זה מתחבר עם המשך הפסקה .... (לכבוד מיליארד טועים?:)...או בתגובה אחרת....היהודים הם התלמידים המצטיינים שצריכים לסחוב את החלשים.....
או בתגובה של אחר בה הוא קורא לדתות ואמונות אחרות מופרכות...או לקרוא לאדם שמסתפק בכל דבר, או שאין לו וודאות "אוויל" ... אז כן ..זה יפה ונחמד לומר אני מכבד ומוקיר כל דת. וכן אני אעלה את אותה נקודה בכל פעם עד שאראה כלי קיבול:).
ה. לחיים
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים כותב יפה לביא
אלעד, אתה כותב יפה.
אם תשים לב, לא כתבתי שאני מכבד ומוקיר דת או אמונה כלשהיא. (זה משהו שאחרים כתבו)
ההתייחסות שלי לכך היא כזו:
אם הוא אינו יהודי, זה לא ענייני מה הוא עושה/חושב וכו'.
אם הוא יהודי, אני אזכיר לעצמי שלכל אחד יש קשיים אתם הוא מתמודד ועלכן לא אשפוט אותו, אלא אציע עזרה (אם יהיה מקום/תועלת לכך). כשאתה יודע שתלאביב נמצאת בצד ימין, ואתה שומע מישהו מכוון עובר אורח שמאלה, אני לפחות - לא אגיד שאני מכבד זאת.
ולמה בכלל שיפריע לי שמישהו חושב שתל-אביב נמצאת בצד שמאל? כי כל ישראל ערבים זה לזה. יש עיקר גדול בקיום שלנו כקבוצה, כעם, ולא כפרטים. לימוד בשניים לפחות (חברותה), אמירת קדיש/קדושה בעדרה לפחות וכו'.
לא הבאתי את הפרוש לאויל במילת גנאי, אלא כתזכורת. כשמישהו מגדיר את עצמו כא',ב',ג' והגדרה זו היא חד-חד-ערכית עם המילה אויל, רצוי שיבחן שוב את הגדרתו העצמית. (או לפחות שיהיה מודע לכך)
המשל שלך כתוב יפה, נראה בעיני שהוא מדבר על חופש וכבלים. יש שני כיוונים אפשריים למילה חופש.
זה שנחקק בתרבות המערבית, המדבר על הסרת כל מעצור, וסיפוק כל צורך ויצר.
וזה שנחקק ביציאת מצרים בזמן מתן תורה: הפיכה לבני חורין, עם חופשי ע"י קבלת עול תורה ומצוות.
אם נראה בעיניך שהאפשרות הראשונה היא זו שמובילה אותך אל מחוץ לבאר, ואתה חושש מ"ומפספסים את האלמותיות שבחייהם".. בדוק אותה, ותברר לעצמך אם היא אכן כזו, חופשית, או שמה להפך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים תודה לביא elad
על המחמאה והאצילות. החופש במשל מתבטא מחד, ביכולת של אדם לבחור מתוך עמדה איתנה. ומאידך, במידת הצורך/רצון של אינדיבידואל כזה או אחר במסגרת בעלת כללים ברורים יותר או פחות.
חופש זו באמת מילה ענקית...לדעתי היו צריכים לפרק אותה לתת מילים..כמו גם את המילה אהבה או המילה קנאה...אבל זה כבר דיון פילוסופי אחר .
המשפט "מפספסים את האלמותיות שבחייהם" מתבאר יותר בחלק השני במשל (שיישאר במגירה לצערי ושמחתי) שבו נכנסות עוד דמויות וגם מוטיב הזמן. אך בלי קשר לכך אני יכול לומר שיכולת המזיגה של אדם לסביבתו וסביבתו אליו יכולה בהחלט להניע, לחזק ולשמר את כוח החיים המשותף לכל תא חי בטבע(אלמותיות? התחלה של סוג של:). למזיגה הזו אני קורא אמפתיה דרך אגב. והמשפט האחרון ייצג ידיעה מתוך אמונה.
ניכר מההודעה שלך לביא שאתה מבין את חוזקה של ידיעה מתוך אמונה...אפילו שאצלך זה כביכול הפוך..זאת אומרת אמונה מתוך ידיעה...אני לא בטו שזה משנה...כי אם מכניסים או מסירים את מוטיב הזמן במשוואה ניתן לראות זווית בה ידיעה מתוך אמונה ואמונה מתוך ידיעה זהות.
לסיום...נהניתי מהדיון...החכמתי...הוא ריגש אותי , העסיק אותי יתר על המידה ובנוסף השיר של אביב גפן תקוע לי בראש מהבוקר:)ברשותך לביא יקר אשמח אם נעבור להמלצות קריאה....הנרי ג'ימס מונח לי ליד המיטה. ואני בעמוד 23 כבר יומיים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים המכתב / ניקולס ספארקס לביא
סיימתי לפני כמה ימים את "היומן" של ניקולאס ספארקס, וכבר הספקתי להעבירו לאדם קרוב.
ממליץ בחום.
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=3499
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים מיליארד סינים...:- elad
אמונה אמיתית לא קשורה ולא זקוקה למתמטיקה, לוגיקה או להוכחות אמפיריות כאלה ואחרות...וכשאנשים מחפשים תימוכין או מנסים ליחצן את דתם/אמונתם במונחים של מדעים מדויקים זה בעייתי ואף אומר דרשני לטעמי.
אני מוצא שהפנטסטיות התמימה וההזויה- שאפשר למצוא בדתות פאגאניות , בהינדואיזם ואפילו בנצרות -דווקא מעוררת השתאות.
זו פנטסטיות שלמרות המופרכות שלה, אינה פוגמת בפופולריות של הדת עצמה או במידת האמונה של המאמינים בה ואף משווקת את הדת בצורה יותר יעילה........אולי זה מפני שהיא פונה ישירות אל הרובד הרגשי, הרוחני (לא מצד הנראטיב הפנטסטי, אלא מהבחינה של אינסטנט סיפוק הצורך הקמאי של האדם באמונה ) בלי התיימרויות/מניפולציות שכליות.חשוב לי להוסיף כאן
שמאחר והדיון אילץ אותי להתייחס לדתות ואמונות שונות כהזויות, מופרכות ומניפולטיביות וזה עושה לי רע בלב לקרוא להן כך...אציין כאן שזה היה אך רק לשם הדיון...ואני מוקיר ומכבד כל אמונה וכל דת. אף דת או אמונה מהמצויינות למלעלה היא לא מופרכת ולא הזויה מידיי מכדי להאמין בה...ואף דת מהמצוינות (והמרומזות)למעלה לא מניפולטיבית....כן ישנם אינדיבידואלים שלקחו את כתר הדת ומשתמשים בדרכים מניפולטיביות בכדי לעשות מחטפי דעת....אך ברור לי שגם מעשים אלה נעשים בלב טהור ומלא כוונות טובות.
לסיום
דתות לא נמצאות על סקאלה שבקצה אחד יש טוב באמצע פחות טוב ובקצה השני גרוע...אלא על סקאלה שבקצה אחד יש דומה ובקצה השני שונה והשוואות ניתן לעשות רק על סקאלת השונה דומה. חוסר כבוד לדת אחרת או חוסר יכולת לקבל את השונה הופכת את העולם למקום פחות יפה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים כבוד לדתות אחרות
אמונה אכן לא זקוקה למתמטיקה ולהוכחות מעצם טבעה והגדרתה, כך זה בנצרות ובאסלם, לדוגמא, שם לא ניתן לספק הוכחה שמביאה לידיעה ולכן נשארים עם אמונה בלבד. אשרינו מה טוב חלקנו שזכינו להיות יהודים, ואצלנו קיים רובד נוסף לאמונה: "וידעת היום והשבת אל-לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" (שמות ד, לט). האמונה ביהדות מתבססת על ידיעה שמביאה לאמונה חזקה יותר, ומעליה שוב ידיעה גדולה יותר וכן הלאה זו הדרך להתקרב אל ה'.
אז אני מבין שיש לך רגישות יתר או רגשי נחיתות לגבי דתות אחרות (איני יודע מה ולמה) אבל עם כל הכבוד לדתות האלה שאתה דואג לכבד ולהוקיר, דווקא הנצרות והאסלאם הן דתות שיש בהן כל כך הרבה רצח עם גם בתקופה המודרנית (הנצרות, הנוצרים והכנסיה בתקופת השואה, שלא לדבר על מלחמות האסלאם ומתאבדיו - תפתח רדיו), כך שאני יכול לכבד את האמונה כאמונה, ואת זכותו של כל אדם להאמין במה שהוא רוצה, אבל מספיק עם הפלצנות!
דתות שמגיעות לרצח המוני, יש משהו פגום ביסודן, שגורם לך לבדוק מה עומד בבסיסן. וכשאתה מגלה שזה מישהו שמספר פנטזיות, לא נשאר לך אלא לכבד את התינוקות שנשבו ולא בדקו במה הם מאמינים, או את אלה שבדקו ובחרו להאמין, זכותם וכבודם במקומם מונח, כל עוד הם לא מאיימים עלי בחרב.
כאשר אני רואה את האפיפיור הנוכחי שהיה נאצי בנערותו מטייל בארץ (יד ושם) ולא מאזכר את השואה ומתנצל בשמו או בשם הכנסיה אני נוטה לחשוב שיש בו איזשהו חוסר כבוד כלפי העם היהודי.
ואגב, לאורך שנות ההסטוריה ועד לעצם ימינו, חוסר הכבוד הבולט ביותר היה והינו כלפי היהדות מצד הדתות האחרות אז מספיק להתייפיף.
"זו פנטסטיות שלמרות המופרכות שלה, אינה פוגמת בפופולריות של הדת עצמה או במידת האמונה של המאמינים בה ואף משווקת את הדת בצורה יותר יעילה........אולי זה מפני שהיא פונה ישירות אל הרובד הרגשי, הרוחני (לא מצד הנראטיב הפנטסטי, אלא מהבחינה של אינסטנט סיפוק הצורך הקמאי של האדם באמונה ) בלי התיימרויות/מניפולציות שכליות" - מה בסך הכל אמרת, שהאמונה שלהם מבוססת על הצורך האנושי להאמין במשהו, ולכן הדתות הללו מספקות את הצורך בכלים שפונים אל הרגש בלבד ולא אל השכל ולכן יש לכבד דת שמשתמשת באמצעים פנטזיונריים על מנת לענות על צרכי ההמון? לדעתי אין חולק.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים נכון elad
אתה צודק..יש לי רגישות גדולה בכל מה שקשור לדת ואמונה וכן...בתור בן אדם שהדת שלו היא להיות בן אדם...אני מתבייש במה שבני אדם עשו, עושים ואומרים בשם הדת. אני חושב שאנו חיים בתקופה שההזדמנויות בה הן עצומות. המודעות החברתית כלפי כבוד האדם אמונתו ודתו מעולם בהיסטוריה האנושית לא היו כה פופולריות והיכולת לגעת בכל אדם היא כיום בלחיצת כפתור (וזה לטוב ולרע ...(וחשוב מאוד לאנושות שהפעם זה יהיה לטוב). עכשיו אסביר איך כל זה קשור לדברים שאמרת.
אותם רוצחים שניכסו לעצמם את הנצרות או האיסלאם הם אינדיווידואלים קיצוניים שלא הצליחו לקבל דתות ואמונות שונים משלהם. והם לא מייצגים את כתבי הקודש /אמונה/דת שלהם (אפילו שהם עשו זאת בשם הדת והאמונה), אלא מייצגים צרות אופקים וזעם שנובע מפחד וטיפשות בלבד.
נכון המרחק בין להרוג כי אמונה או דת לא מוצאת חן בעינייך לבין לזלזל באמונה ודת שלא מוצאים חן בעינייך הוא עצום...אבל המשותף הוא שגם ההריגה וגם הזלזול נמצאים על אותה סקאלת מדידה שגויה של "האמונה שלי נכונה/טובה משלך"
סקאלת מדידה (מצטער על המטאפורה המעפנה של הסקאלה ..יצא וזו המטפורה הזמינה והנוחה בכדי להבהיר את הנקודה:)שצריך לעקור מהשורש. וכל זמן שהיא לא תעקר המלחמה הבאה בשם הדת והאמונה תארוב בפתח, כי תמיד יהיו כאלה קיצוניים שהזלזול יתהפך בידיהם לנשק חם.
"דתות שמגיעות לרצח המוני, יש משהו פגום ביסודן, שגורם לך לבדוק מה עומד בבסיסן. וכשאתה מגלה שזה מישהו שמספר פנטזיות, לא נשאר לך אלא לכבד את התינוקות שנשבו ולא בדקו במה הם מאמינים, או את אלה שבדקו ובחרו להאמין, זכותם וכבודם במקומם מונח, כל עוד הם לא מאיימים עלי בחרב."
זה יפה שאתה מכבד את האנשים ואת זכותם להאמין במה שהם רוצים כל זמן שהם לא מאיימים עליך בחרב....אוסיף ואומר שצריך להרוג ראשון את מי שמאיים בחרב. יחד עם זאת אני חושב ששינוי גישה יכול למנוע הנפת חרב..בכל זאת כשאתה מתייחס לאמונות דתות אחרות כנחותות(לא השתמשת במילה נכחותות אבל זה משתמשע מהדהד חזק בכל הודעה שלך) או פגומות ביסודן בגלל סיפורי מעשיות , כדאי שתתאמן בסייף. (ואל תיכנס איתי לדיון של מי התחיל ראשון הדת הזו או זו ..הרצח הזה או זה)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים מלים כדורבנות - מסכים אתך עמית (ל"ת)
-
-
-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים סיפורים פנטסטיים, שלא לומר הזויים לביא
"כל הדתות מניחות הנחות יסוד, שאינן ניתנות לביסוס אמפירי, וברובן, כולל ביהדות, ישנם סיפורים פנטסטיים, שלא לומר הזויים, המגוחכים בעיני בני דתות אחרות"
זה לא המצב.
יש עובדי אלילים, ואז הגיע אברהם. כמה שנים לאחר מכן במתן תורה דיבר בורא עולם עם מאות אלפי אנשים, ממשפחתו של יעקב, יחד, והפך אותם לעם.
אם תשים לב, אף אחד בנצרות או באיסלם לא יגיד לך שמשהו מקורות עם ישראל הוא מגוכך או פנטסטי. אבותיהם העבירו להם את המסר שיום אחד רעשה כל הארץ וניתנה תורה לעם אחד מיוחד, והם, הגויים, אימצו במלואה את התורה בנסיון גם לקבל משהו.
כשאיש אחד הולך למדבר ואז חוזר ואומר שהיתה לו התגלות, או כשאישה נכנסת להריון ואז אומרת שהיא בכלל היתה ילדה טובה ולא הלכה עם אף אחד - אתה רשאי / מחויב לבדוק ולהטיל ספק.
כשעם שלם חווה התגלות.. אין מי שיכול להטיל ספק, אלא אם הוא חושב שאבותיו קופים. תורה שנשתמרה כמות שהיא ללא רבב במשך אלפי שנים לא היתה שורדת יום אחד במידה ולא היתה אמת. מי היה מקבל אותה אם כתוב בה שהוא היה נוכח גם כן בהתגלות, והוא יודע שלא היה שם?
שים לב במקביל שכל נושא הדת בעמים אחרים מורכב מסיפורים, ושהם יודעים שהם רק סיפורים. (קח את חג הקריסמס שלהם עם האיש בכובע האדום. הם יודעים שהוא כמו פיית השיניים שלהם, אבל ממשיכים לעבוד על הילדים שלהם עד שיגדלו ויבינו שההורים סתם עבדו עליהם כל השנים)
לא תמצא משהו דומה בעם ישראל. כל מנהג שמזכיר רסיס שכזה תראה שהוא שאריות שנדבקו אלינו בגלות.
מוזמן לבדוק ולחקור.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים התבלבלת, הלא כן ? עמית
נראה שאתה נסחף למחוזות רחוקים ןלא רצויים.
1 עובדי אלילים הוא ביטוי נבער מגמתי המתנשא על הדתות שקדמו ליהדות. תאורי עבודת האלילים במקורות הםבאופו לא מפתיע מגחיכים ןלא נכונים עובדתית
2 רוב היהודים שאני מכיר, צעיר זקן וטף, דתיים וחילוניים, אינם זוכרים את השתתפותם במעמד הר סיני. אני בספק אם יש אנשים שפויים שזוכרים זאת. ותקן אותי אם אני טועה.
3. ספו יציאת מצרים, ספור עקידת יצחק וגם סיפורי אליהו הם פנטסטיים. מה אפשר לעשות..
4 איננו יודעים שהתורה נשתמרה ללא שינויבמשך אלםי שניםץ זאת אמונתה דתית שאין לה לעת עתה ביסוס מדעי.
5 ההערה לגבי "מי שחושב שאבותיו קופים"
היא מטופשת נבערת ופוגענית - ולחלוטין לא שייכת דיון
6 העובדה שהיהדות שרדה כל כך הרבה שניםץ מעידה על אופיו של העם היהודי לא על צדקת אמונתו. כשם שהאמונה של כלל האנושות ש העולם שטוח...
7 לציטב ידיעתי קריסמס ופיית השיניים ה הם מנהגיפ עמממים שנוספו לנצרות בשלבים מאוד מאוחרים. הם אינם מייצגים את הנצרות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים סיפורים והזיות לביא
לא התבלבלתי..
עובדי אלילים איננו ביטוי נבער או מגמתי. "מלכתחילה היו אבותינו עובדי עבודה זרה", זה משהו שנהגו בו גם אבותינו. אמונה ביותר מאל אחד (ולכן - אלילים). הגמרא והמדרשים מספקים לנו הצצה לכמה סוגי עבודות אלילים. על סמך מה אתה טוען שהם לא נכונים?
תוספת: הגמרא במסכת סנהדרין מביאה קטע על רב אשי והמלך מנשה. בתקופת המלך מנשה עבודת אלילים היתה נפוצה מאוד בארצנו ובעמנו. כשרב אשי מסתחבק עם המלך מנשה, מעמיד אותו האחרון במקומו ומסביר לו שלא בגלל שהם לא היו חכמים מספיק הם הלכו אחרי עבודה זרה, אלא בגלל שהיצר באותו דור ללכת לעבודה זרה היו ממש חזק שלא יכלו להתנגד לו.
יש לך מזוזה בבית? למה? זכר ליציאת מצריים. תסתכל עליה מדי פעם, ותזכר הר סיני. ואז גם אתה תוכל להגיד "אני זוכר את מעמד הר סיני". לא חסרים מצוות נוספות (שחלקם בטח אתה מקיים) שהם זכר ליציאת מצריים.
קורות עמנו אכן אינם רגילים, עם ממש מיוחד שעבר מסע כומתה של 40 שנה. במובן הזה הם אכן מדהימים שכן הם יוצאי דופן מכל שאר קורות העמים בעולם.
המילה פנטסיה משוייכת אצלי לזאנר ספרותי של סיפורים לא אמיתיים ולכן לא מתאימה לפה.
ביסוס מדעי.. שתי מילים בשבילך: אינטרפולציה ואקסטרפולציה. כל ביסוס מדעי שאנו עושים על שנים רבות אחורה מתבסס על אקסטרפולציה ולכן הינו מדע אמנם.. אבל מדע בדיוני.
אם תבדוק את העניין קצת לעומק, הספק שיש לך לגבי התורה שנשארה כמות שהיא יעלם. בדוק. (נסה אותי)
"מי שחושב שאבותיו קופים" לא בא לפגוע באף אחד, אלא להדגיש מה המשמעות של לקחת תאוריה מדעית (דארווין במקרה הזה) ולכפות אותה על המציאות. משתמע ממנה בצורה שאי אפשר לברוח ממנה שאבותיו היו קופים.
וכעת ללוגיקה: אם אבותייך היו קופים, אז אל תאמין להם כשהם אומרים לך שהיתה התגלות לעם שלם ומעבירים אליך תורה בכתב ובעל פה. אבל אם הם אינם קופים, איזו ברירה כבר יש לך?
היהדות שרדה?
העם היהודי שרד.
וכעת מתחיל לפרוח וללבלב.
כנגד כל הסיכויים והאחמדיניג'דים הצוררים הקמים עלינו בכל דור ודור.
תוספות לנצרות.. הרי זה מה שהיא. לקחו את התנ"ך והוסיפו עליו תוספות. חלקם פאגאניות, חלקם פנטסטיות וחלקם בכלל סותרות את התנ"ך. אם אתה מתעלם מתוספת אחת, איך אתה ממשיך לקבל את התוספות האחרות?
המדע הוא טוב ויפה ושימושי בתוך מגבלותיו. אל תהפוך אותו למה שהוא לא. התאוריות המדעיות לא באמת טוענות משהו על המציאות, אלא על ססטיסטיקת התרחשויות של ארועים. לא לבלבל.
אין (כי לא אפשרי) תאוריות מדעיות המקובלות כאמיתיות. "יחסות, קוואנטים, וכל השאר" זה סלט של תאוריות ש*לא* מסתדרות אחת עם השניה. יש תאוריות אחרות שסותרות אותם ומציגות דרך אחרת לחשב את אותם חישובים. מאחורי המילים היפות (פוטונים, בוזונים, דואליות גל-חלקיק וחבריהם) אין הבנה, אלא כלים מחשבתיים (כמו משלים) המסייעים לנו בשימושים שונים. אפרופו.. פוטון זה גל או חלקיק או שניהם, או אחד מהם לפי מה שבא לו? כל הסיבוך הזה מגיע כי כשרוצים לחשב משהו שקשור לאור, אז לפעמים צריך לחשב לפי נוסחאות המתאימות לדברים שכינינו "גלים" ולפעמים צריך לחשב לפי נוסחאות (אחרות, המביאות תוצאות שונות לחלוטין) המתאימות לדברים שכינינו "חלקיקים". אף פרופסור שמכבד את עצמו לא יגיד לך שאור הוא באמת חלקיק או גל, אלה רק כינויים להבדיל בין הנוסחאות המתאימות לשימוש.
ולעניין נכון ולא נכון, מותר ואסור... מסכים איתך. אם אין לך (כדבריו של איינשטיין) נקודת ייחוס חיצונית, אין לך שום דרך להבדיל בין רע לטוב - והכל יחסי.
ברוך שלא עשני גוי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים סוף דבר עמית
עובדי עבודה זרה אינו ביטוי מתנשא, עובדי אלילים כן. לגמרא ולמדרשים יש עניין להגחיך את העבודה הזרה. מתוך מקורות אחרים נראה שהדתות הקדומות היו יותר מורכבות ועשירות מהמתואר במקורות היהודיים.
העם היהודי מאמין ביציאת מצרים, ומזכיר אותה בהזדמנויות רבות, אין זה מוכיח מאום. חשוב יותר, נתן להאמין ביציאת מצרים והטיל ספק בכך שהתאור המקראי הוא תאור הסטורי מדויק לפרטי פרטיו.
בספורים פנטטטים התכוונתי לספורים שההתרחשויות בהן אינן כדרך הטבע, ואף נוגדות אותו. בהרבה דתות יש סיפורים כאלה - ובני אותן דתות מאמינים באמיתותם. זו אמונה לגיטימית - זו אמת למאמינים וסיפור פנטסטי לאחרים.
למיטב ידיעתי, יש הרבה אנשים שאינם מאמינים באבולוציה ואינם יהודים - או אפילו נוצרים או מוסלמים. הקפיצה המחשבתית משלילת אבולוציה לאמונה יהודית נפלאה ממני.
כפי שציינת, בכל הדתות יש תוספות מאוחרות - היהדות והנצרות אינן חריגות. נתן להיות יהודי (נוצרי) טוב ולהסתייג מתוספות אלו.
לסיכום ולסיום (מבחינתי) - כל דת היא עניין אמוני - האדם בוחר להאמין בדת לא מתוך תהליך מדעי אלא מתוך תהליך פנימי רגשי. לדעתי, יש לכבד את כל הדתות ואת מאמיניהן, אין מקום לדרג את הדתות או לשפוט אותן. מובן, שאם יש דתות המטיות לרצח לשם רצח - אין לקבלן - לא ידוע לי על דת כזאת. בדתןת סובלניות יותר מהיהדות - מקובל להתייחס למיתוסים הדתיים כאל סיפורים שנועדו להעביר מסר עמוק - ולא כאל אמת צרופה. אין זה פוגם בקדושת או אמיתות הסיפור (אמיתותו כמורה דרך לא כמסמך הסטורי)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים אנשים שאינם מאמינים באבולוציה? לביא
אבולוציה זו תאוריה. זו לא אמונה.
העם היהודי לא מאמין ביציאת מצריים, אלא זוכר אותה. גם זו לא אמונה. (יציאת מצריים נלמדת גם מהתורה, שנשארה כמות שהיא ללא שינוי ולכן ההשוואות לסיפורים המשתנים עם הזמן אינם במקום)
תאוריות מדעיות אינן מתנגשות עם היהדות, כיוון שהם רק תאוריות.
הנטייה להכיל את הכל, את הנכון והשגוי יחד בלי להבחין ביניהם.. לא עובדת אפילו בתוך הודעת פורום קצרה. מיד בא ה"אלא אם" ובמקרה שלך 'רצח לשם רצח' ?? כלומר רצח לשם ג'יהאד זה בסדר? השפלת נשים זה בסדר? עזיבת העניים ברחוב לרעוב זה בסדר?
הסיבות של הנוצרים להרוג יהודים בהקפה במשך כל שנות קיום הדת הזו - זה בסדר?
כבני אדם אנחנו לא יכולים לברוח מהצורך להבחין מה נכון ומה שגוי בצורה ברורה (עד כדי אמור לחכמה אחותי את). אחרת אנו מוצאים את עצמנו עובדים קשה למען איזו מטרה ומשיגים את ההפך. ולהבחין מה מותר ומה אסור, נדמה לי, אין לנו אפשרות ללא מקור חיצוני.
היהדות מבוססת בצורה חזקה על ידיעה, לא כמשהו אמוני ארטילאי. מבשרי אחזה אלוה. מבט אחד על כף ידך המקלידה ומחשבה - ותיווכח שיש בורא, ואולי תרצה לומר תודה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים אתה טועה הדוד
-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים אמונה באבולוציה לביא
-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים קודם כל כמו באמונות הדוד
כל מי שאתה פוגש שמדבר על אבולוציה לא יכול להסביר מה זה בדיוק
לדרווין היתה תאוריה אחת שכולם נטשו (נשאר רק העיקרון שיש תופעה של התפתחות בטבע)
מאז ישנם כל מני תאוריות כיצד תתכן התפתחות כזו (קודם יש את האמונה שאכן זה כך ואח"כ מחפשים את ההסברים)
קצרה היריעה כאן להסביר את הררי הבעיות שצריך להסביר לפני שהאבולוציה תהפוך להיות מדעית (ואיש לא עשה זאת עדיין) רק שבאמונה, מקושיה לא מתאים.
איש באמונתו יחיה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים לא הבנתי ;-( תחושת בטן מעורפלת לביא
אבולוציה בד"כ מתארת תאוריה מדעית וככזו ברור שהיא סופגת חבטות ומשתנה כל הזמן בהתאם לניסויים שעורכים.
"קודם יש את האמונה שאכן זה כך ואח'כ מחפשים את ההסברים" תאור מציאותי מאוד, וגורם למדענים לכפות את התאוריות שלהם על המציאות.
נראה לי שהמילה המתאימה פה יותר היא תחושת בטן מעורפלת. היא יכולה לנבוע ממחשבה שלא התבררה עד הסוף באופן מודע אך יכולה גם לנבוע מפחדים ואיך ארגיש עם עצמי כשהמציאות תטפח על פני (ומסיבות פסיכולוגיות נוספות).
הדבר הדומה ביותר בעיני לתאוריית האבולוציה הוא האלכימיה(שיש עליה ספרים בדיוניים יפים). להפוך עופרת לזהב. לשחק בתוך הטבלה המחזורית ולעבור מיסוד אחד למשנהו. ובמקרה של האבולוציה - לשחק בתוך 'טבלת המינים' ולעבור ממין אחד למשנהו.
ובעיקר "שדרוג" היסוד, מדבר פחות ערך לדבר רב ערך. (ביסודות אין לנו באמת מדד לערך, אך במינים [אני מקווה ש] אין חולק על כך שבני האדם נבדלים מבעלי החיים, ושהללו נבדלים מהצומח, שנבדל מהדומם).
ואולי אתה צודק וזו אמונה. (ואולי כל דבר בחיים קשור באמונה)
כי איך יכול 'מפץ גדול' ליצור מלאכת מחשבת כלשהיא? (את הכוס ששתית ממנה לפני דקה, את העגבניה שאכלת הבוקר, או חיים בכלל?) רק אם אבולוציה היא אפשרית, אז יש לתאוריות כה רבות אחרות בסיס.
כי מפיצוץ צריך להיווצר דומם וממנו צומח וממנו בעל חיים וממנו אדם.
וכל השיטות המחקריות וההגיון הבריא שזועקים שדבר כזה איננו אפשרי זוכים להתעלמות מוחלטת מאותם אנשים שחרטו אותם עצמם על דגלם. למה? נראה לי בגלל שזה ישמוט את השטיח מתחת לרגלם. ואולי זו היא צורת העבודה זרה של דורנו.
[ובכלל, את הפיצוץ מישהו היה צריך ליצור. וברגע שיש יד מכוונת שיוצרת ומפוצצת ומנתבת את אותו פיצוץ - אז הכל אפשרי]
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
-
-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים אז איזו תפיסה כן מקובלת מדעית? dushka
כי אם אתייחס לדבריהם של לביא ומיכאל שלי, הרי שהם בוחנים גם את הפן המוסרי של המציאות- טוב ורע, אמת ושקר. ואילו המדע, למיטב הבנתי (אמנם אני מרגישה שאני קצת חוזרת על עצמי אבל שוב אציין שהיא מאוד מוגבלת) אינו בוחן את הדברים מנקודת המבט הזאת- אם הוא מתעסק במוסר, הוא עושה זאת על דרך ההתבוננות החיצונית.
האם אמת ושקר הם מונחים מדעיים? גם האקסיומות,למיטב זכרוני מוגדרות כ'הנחות יסוד' ולא כ'אמיתות יסוד' ואם להיות פשטנית- נראה לי שהתפיסה המדעית והתפיסה התיאולוגית, מהבחינה הזאת הן הפוכות.
המדעית- חותרת לאמת והכח המניע שלה הוא אישוש או הפרכה של מידע קודם- ההנחה היא שהמידע הקודם אינו שלם, וגם - החתירה עצמה היא התכלית- שהרי, אם, באופן היפוטתי, תחום מדעי מסוים יגיע לניסוח איזו אמת הוליסטית, לא יהיה טעם בהמשך הדרך.
התפיסה התיאולוגית- נובעת מן האמת והכח המניע שלה הוא התקרבות מקסימלית למידע הקודם (האמת)- ההנחה היא שהמידע הראשוני הוא שלם. גם כאן התהליך הוא משמעותי - מאחר שאדם אינו מסוגל, כנראה, להיות תמיד במצב של דבקות מוחלטת.
שתי התפיסות דורשות התבוננות ובחינה מתמדת- כל אחת בדרכה (כך שזאת עשויה להיות תפיסה אחת של שתי מציאויות או שתי תפיסות של אותה מציאות אחת ויחידה?)
ואסיים בדבריו החביבים/ מפחידים של רבי שמחה בונים מפשיסחה על הבחינה המתמדת:
"יצר הרע – יש לראותו כרוצח
העומד מולך ובידו גרזן,
והוא מוכן תמיד להתיז את ראשך מעליך,
ואם קשה לך לציירו כך,
– סימן הוא שכבר התיז את ראשך".
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים תורת היחסות, הקוונטים וכל השאר עמית
תורת היחסות טוענת שהמציאות - במצבים מסוימים- תלויה במקומו של המתבונן. מכניקת הקוונטים, טוענת שבמצבים מסוימים, עצם ההתבוננות משנה את המציאות. התפיסה המקובלת, למיטב ידיעתי, באנתרופולוגיה היא להסתכל על המגוון האנושי כאוסף של תרבויות ולא לשפוט ולדרג אותן כתרבויות "מתקדמות" ו"נחותות".
"אמת" ן"שקר" אינם למיטב ידידעתי מושגים מדעיים.
דת "נכונה" או "אמיתית" אף זה לא מדעי.
דת היא בחירה ואמונה. הניסיון "להוכיח" שדת מסוימת נכונה ואחרות לא הוא לא מדעי. זלזול באמונות של אחרים הוא מגונה בעיני ונובע מבורות והתנשאות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים מסכים בהחלט. אין שום דבר מדעי באמונה עמיר
לכולנו מומלץ לנקוט מידה מסויימת של ענווה כאשר אנו באים לשפוט תרבויות אחרות. תרבות של חברה מושפעת מתהליכים של מאות שנים, מהסביבה הגאוגרפית והאקולוגית ועוד הרבה מאד גורמים שנעלמים מעינינו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
-
-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים וברוח רעננה elad
"אתאיסטים אינם אלא אחיי ואחיותיי בני אמונה אחרת וכי בכל מילה ומילה שלהם מהדהדת אמונה"
מתוך הספר "חיי פיי"
1+1=2 לכל אדם מאמין יש את השתיים המוחלט שלו. התנשאות, או חוסר יכולת לקבל את אמונתו של אחר, היא יותר אינדיבידואלית לטעמי מאשר קולקטיבית דתית...
בייחוד כשכל הדתות מחנכות לאהבת אדם וסבלנות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים אני חלשה גם בתאולוגיה וגם בהיסטוריה dushka
אבל יש לי רושם שהתנשאות- התבדלות היא דרך שימור כמעט אבולוציונית של קבוצות דתיות. ולהבדיל, גם אלימות. כפי שנאמר ב'מלך האריות' "זה גלגל החיים". דתות אליליות שבגלל סובלנותן לאלים מכל סוג פתחו את הדלת בפני כל דכפין, הכניסו, מבלי משים, את אחדות האל הביתה. והאל היחיד טאטא את כל השאר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים ומה המסקנה שלך מכל זה? עמיר
-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים מיליטנטית? אני? dushka
אין אדם שוחר הרמוניה, סטטוס קוו והמנעות מעימותים יותר ממני (לפחות לא מבין מי שאני מכירה).
כשאני קוראת בשנית את דברי, בתגובה זו ובתגובות אחרות בדיון הנוכחי- בין השורות מסתתר קונפליקט אישי.
אני סוג של מורדת. בתקופה מסוימת בעברי היה תור האמונה, ואפילו הייתי סוג של חרדית תקופה מסוימת, תחת מטריה שהיתה, אכן, קצת מיליטנטית. אמנם אני לא אתיאיסטית, אבל כל מיני שיקולים, שחלקם, כמו אילו שהזכרת, שיקולי נוחיות, גרמו לי לברוח.
התפיסה של האחדות האמת והטוב האלוהיים, היא תפיסה שההתקרבות אליה דורשת ביטול חלקים די משמעותיים מן האינדבדואל. כי, אולי, האינדבדואליזם, הוא חלק מאותו 'עלמא דשיקרא' שמתבטא בריבוי לעומת אחדות (וראה דבריו של מיכאל שלי בנושא) - אותה תפיסה שעומדת בבסיס עבודת האלילים (ריבוי אלים). לי, גם בתור חרדית, היה קשה עם ביטול האינדבדואליות המעט חשוכה שלי, למען חיי קהילה מוארים אחדותיים מלוכדים ובוחנים, גם אם סביב האמיתי והטוב.
לביא טוען שהשימור של הדת היהודית במשך אלפי שנים נובע מכך שהיא אמיתית. אני העליתי השערה חלופית שהשימור הזה נובע מאורח חיים מתבדל וקהילתי, המתייחס אל מה שמחוצה לו בזלזול, שבמקרה הטוב הוא מעורב בחמלה.
לשבחה של הדת היהודית יאמר שהיא אינה נוקטת בצעדי שימור אלימים. ישנן דתות אחרות הנוהגות באלימות.
אמנם היו תרבויות אליליות אלימות מאוד, אבל רובן, מתוקף הריבוי, היו מוכנים לקבל את האל היחיד כ'עוד אחד לאוסף'. רק שמכיון שהמשפט האחרון הוא פרדוקסאלי, האל היחיד אינו מאפשר את המשך קיומה של עבודת האלילים.
אני מקווה שהניסוח מעט יותר שוחר שלום.
ורוצה לציין שבין האנשים הדתיים שהכרתי, ישנם אחדים שדווקא ביטול חלקים ניכרים מן האגו הבליט את גדולתם וייחודם והפך אותם (אמנם כתופעת לואי)לאינדבדואלים מעוררי כבוד.
לי, אישית, זה קשה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים המציאות כופה עלינו לפעמים עימותים עמיר
בכדי לחיות במדינה שלנו כאנשים חופשיים, אנו נאלצים להתעמת כל הזמן עם גורמים שמנסים למנוע מאתנו לחיות את חיינו כפי שנראה לנו נכון על פי תפיסת העולם החילונית.
אני גם שונא עימותים. אבל כמו שמשרתים בצבא, כי אין ברירה, ככה אני גם לא מוכן להתפשר על אורח החיים שלי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים משאלת האמונה זרש קרש
אהלן עמיר,
נהניתי לאלל'ה לקרוא את שלל תגובותיך החל מבסיס המתמטיקה וכלה בתורת הקוונטים. שידרוג מבורך, המשך כך!
הזכרת לי איזו אפיזודה משעשעת וחיובית של אחד מסמינרי ה"בואו נוכיח לחילונים האלה כמה הם טועים" שהשתתפתי בהם במסגרת לימודי האולפנה שלי, יחד עם תלמידים חכמים ביותר מבתי ספר חילונים. אחד התלמידים נטולי הכיפה הרים אצבע בסימפוזיון וביקש מאחד הרבנים שיוכיח לו שיש אלוהים. שאל הרב איזה סוג הוכחה הוא מבקש, וענה לו אותו תלמיד "כמו שאחד ועוד אחד שווה שניים". "אה, זה פשוט." ענה לו הרב, "כמו שאנחנו מסכימים ש1+1=2, בוא נסכים שגם יש אלוהים"...
אז כנראה שכל אחד והמוסכמות שלו...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים לחילוני אסור להכנס לויכוחים על אמונה עמיר
נפלתי קורבן לאחת מהשגיאות הנפוצות ביותר. הכי נפוצה היא לא לפתוח במלחמה קרקעית באסיה, קצת פחות נפוצה היא לא לצאת נגד סיציליאני כאשר המוות מוטל על הכף.
תמיד חלמתי לצטט את זה, אבל אף זה לא נראה מתאים. גם עכשו זה לא ממש נראה מתאים, אבל לא יכולתי להתאפק.
לעוד הציטוטים מ"הנסיכה הקסומה":
http://www.imdb.com/title/tt0093779/quotes
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים דווקא נראה לי שיבוץ משובח זרש קרש
למרות שהגמד הלא לגמרי חביב אך בהחלט שובה לב הזה סיים את חייו אחרי לגימה אחת. ואני ממש לא מקווה לאחל למישהו סוף שכזה.
מה לומר לך עמיר?
דווקא נהניתי מנוכחותך בדיון, קצת פלפל לבן ולא שחור. קצת תבלין וטעם, בלי שישתלט על הצ'ולנט. אף שדעתי כדעתך שיש בויכוחי המתמטיקה-פיזיקה המופלאים הללו משהו שעקר לחלוטין מחווית האמונה בעיני. משהו שזכור לי כערפילים מימי תנועת הנוער, ואני בהחלט נחושה לשכוח ככל הניתן.
המשך לצטט כמיטב יכולתך מהנסיכה הקסומה, ד"ש לוזיני המנוח, בתקווה שבפעם הבא יבחר מבחן מותאם יותר לכישורי העיכול שלו.
להת'
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים מועדון מעריצי "הנסיכה הקסומה" עמיר
אחד הסרטים האהובים עלי, ובטח הסרט שצפיתי בו הכי הרבה פעמים. אני תמיד תוהה איך רוב ריינר יכל ליצור סרט כל כך מקסים ולשקוע אחר כך בבינוניות בלתי נסבלת. ומתי בילי קריסטל יצליח לשחזר את ההופעה הבלתי נשכחת שלו בסרט?
תודה על המחמאות (האמת שקצת הסמקתי) ועל הצ'ולנט :-)
גם לי זכורים במעורפל כל מיני ויכוחים אויליים מתנועת הנוער, ואני מאמץ בחום את המלצתך למחוק אותם.
ביי, עמיר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים כוס התרעלת וויכוח ללא תוחלת זרש קרש
אתה יודע עמיר, במחשבה שניה נראה כי דיונו של וזיני המפולפל עם רוברט שודד הים סביב גביע הקידוש עם הרעל, קצת מזכיר את הדיון שלעיל...
אכן לא היו ימים בהם בילי היה כה מותק מן הימים בהם רב עם אשתו בחינניות והכין כדורי שוקולד עם סגולות רפואיות (מה באמת היה שם? אני מוכרחה לדעת). אף שאני מודה שגם הופעתו הבלתי נשכחת של רואן אטקינסון, הלא הוא מיסטר בין, בתור כומר ב"ארבע חתונות ולוויה אחת" מועמדת לתחרות בעיני, לא ככה?
אגב, איזה עוד סרטים יצאו מבית היוצר של רוב ריינר אחרי הנסיכה הקסומה?
(עבורי הילד המקסים בהתחלה, שהפך בהמשך הדרך לקווין משנות הקסם נשאר החנון הכי חמוד עלי אדמות)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים פילמוגרפיה תמוהה מאד עמיר
רוב ריינר הוציא כמה סרטים יפהפיים בתחילת דרכו ואחר כך פשוט נעלם לתוך ים הבינוניות. מלבד "הנסיכה הקסומה", אהבתי מאד את "כשהארי פגש את סאלי", ואם אני לא טועה גם "אני והחברה" זה שלו.
אןתו דבר פחות או יותר לגבי בילי קריסטל.
"ארבע חתונות" זה בהחלט מסוג הסרטים שאם אני נתקל בו תוך כדי זפזופ, אני מפסיק לזפזפ. אני יודע שזה נדוש, אבל מי שעושה את הסרט מבחינתי זה יו גרנט.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים מילים על זוגיות זרש קרש
מה שאהבתי מאוד ב"כשהארי פגש את סאלי" הוא לצפות בתוספות (כמו שאני מודה שיש לי חולשה ברוב סרטי הDVD). שם מספר הבמאי כיצד נולד הרעיון לסרט (רווקות מאוחרת ומתסכלת, גירושים מדכאים) ומעניין עוד יותר - כיצד נולדו קטעי הראיונות הקצרים בהם מספרים זוגות כיצד הכרו, שאגב, הסתבר שאלו זוגות אותנטיים ולא שחקנים (!). מרתק. ממש שווה צפיה.
וחוץ מזה, כמשתייכת למגדר הנשי אפילו מותר להנות מהסרט הנאה צרופה. איזה כיף.
בעניין ארבע חתונות ולוויה אחת - הרשה לי לחלוק עליך. יו גרנט בהחלט חינני וחביב הקהל שם, עם זאת, העובדה שבסרטים אחרים רפלקס ההקאה שהוא יוצר בי כמעט אוטומטי, מצביע על כך שיש שם קצת יותר...
אגב,
ראיתי אתמול את הסרט "ארבע דקות", ראית במקרה?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים פורום סרטים עמיר
ולחשוב מאיפה הדיון הזה התחיל :-)
לא ראיתי את הסרט "ארבע דקות". זה לא כל כך במקרה כי אני כבר בקושי רואה סרטים. הבמאי האהוב עלי, רוברט אלטמן, נפטר, כך שאין הרבה סיכויים לקבל "סרט חדש של אלטמן". הסרט האחרון שלו "המדריך לחיים בכפר" היה אחד הנפלאים ביותר שראיתי בשנים האחרונות.
את ממליצה?
הסרטים שאהבתי לאחרונה הם "ארץ קשוחה" ו"גראן טורינו". מחכה בקוצר רוח לגרסה של האחים כהן ל"איגוד השוטרים היידים".
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים כל העולם במאי זרש קרש
האמת עמיר, אני חובבת די מופרעת של סרטים. כנראה האחרונה שלא מורידה אותם באינטרנט ואשכרה טורחת לשלם עבורם (ביזארי אך פיוטי משהו, למעט החשבון בסוף...). עם זאת, שמות במאים פורחים מראשי ברגע ששמעיתיהם, לא חלילה בשל אי חשיבותם, אלא פשוט כך.
למעט קישלובסקי ששלושת הצבעים שלו (כחול, אדום, לבן) זוכים להיות אי שם בראש המצעד אצלי, באמת ייחודי ושווה.
מה עוד? הכפר שלך (שטרם הכרתי, ותודה על ההמלצה. אתור בספריות הDVD של שושן) הזכיר לי את "אהבה בכפר" שהיה מקסים בפשטותו הכפרית והאנושית. "ראליה" האפגני והמדויק, שאפרופו הדיון שלעיל, יש בו מפגש תרבותי-אנושי-וגם דתי מסקרן ביותר, פורט על נימים דקיקים בנפש.
"צבים יכולים לעוף" שהוא בעיטה בבטן בסגנון ארנס פון טריר, אבל נוסח מזרחי-ערבי, כן ומפוקח.
בספריה שלי נחים גם "הכחול הגדול" שהוא כשמו צלילה אינסופית למעמקים של תהום ימי, "דבר אליה" היקר, "סודות ושקרים" הבריטי המשובח, מאוד אהבתי גם את "קוליה" הצ'כי, בקיצור, אולי שווה להציע גם פורום לזה במסגרת השיכלולים המבורכים באתר?
אשמח לשמוע עוד טיפה על "ארץ קשוחה" ששמעתי את שמו אך לא את שמעו, וגם בעניין השני, שאודותיו טרם שמעתי כלל. (שושן וקיצבה האיטי, המפוהק)
להת'
זרש
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
