כבר לא יודעת מי אני.מחפשת סביב,בוהה בעננים,ומנסה לראות מה לא בסדר.מנסה לברוח לשחקים ולעוף אך זה בלתי אפשרי.החיים הם רצופי משמעות ויש כל כך הרבה מגוון של סגנונות חיים,ואני עוד לא בחרתי דרך לעצמי שבה אוכל לצעוד צעדי ענק,ולהרגיש טוב עם עצמי.
מבט עגמומי נהפך לקודר,חיוך שמוט,מבט עצוב ומנגינות שמתנגנות יחד איתי.
הדרך אל האושר עוד רחוקה,איזה בן אדם מצפה להיות מאושר כשהוא לא.תן חיוך הכל לטובה,אנשים אומרים לי.חיוך ואושר הם דברים מורכבים,שקשה לתת ולקבל.
לחייך מבלי להתכוון אין שום תועלת זו רק מסכת פנים לאנשים אחרים,והאושר נחבא אל הכלים,ולא רק יכולנו לדעת שהוא אכן יכול לצאת אך הזמן לא נותן את האושר שלו אני זקוקה מאוד.
סתם מבלי לומר מילה יש לכולם דעה,סתם רק לומר מילה ואת כבר בתוכחה שלמה.אולי עדיף שאשתוק ולא אגיד מילה.להשתנק זוהי גם דרך אמנם אחרת ופחות טובה,זו היא גם דרך לחיים...
(משהו שכתבתי בשיעור ספרות ההשראה עלתה לי לראש)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה