פורומים » יהדות

גמרא, שולחן ערוך, אגלי טל, ראשונים ואחרונים וכל מה שביניהם.

• לפני 16 שנים ו-1 חודשים מדוע ולמה

  מציינים גם את היום, י"ז בתמוז, ולא די בציון ט' באב?
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 16 שנים ו-1 חודשים מדוע את מרגישה שאת ט' באב צריך לציין? הדוד (ל"ת)

    

    הדוד

    
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 16 שנים ו-1 חודשים אחח, דוד פּוּ פּוּ הַדּוֹד

      גם בספר השאלות שלך מהדהדות מחשבה : )
      למה ט' באב כן? אחלה שאלה. ברור שכן.למה? כמו שאמרת - "את מרגישה" :)
      
      טוב, כמובן שזה לא נושא שנתון להרגשה כי אם ללימוד... - 'ברגע שהבנת איזו מכפות הרגליים היא כף הרגל הימנית כבר אין לך הרבה התלבטויות מי מהן היא הכף השמאלית ואז נותרה הבעיה באיזו מהן להתחיל לצעוד' (פּוּ הַדֹּב, כמובן:)
      
      ימים טובים ומוארים
      כּנרת~~
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני 16 שנים ו-1 חודשים שמחתי למצוא שגם דוד שאין לו מח בקודקדו יכול לעזור הדוד (ל"ת)

        

        הדוד

        
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
        

  • לפני 16 שנים ו-1 חודשים יז' בעולם ויז' בנפש נכסף

    עלינו לדעת ,שכל המאורעות ,הצומות,והחגים,הם סמלים ,ונועדו לעורר את הפנימיות שבנו.
    עלינו לחוש את יז' בתמוז כתהליך פנימי בנפשנו.
    ביז' הובקעה העיר ירושלים,ירושלים הקדושה, אשר בעולם המעשה.
    אך ירושלים היא גם נקודה של קדושה בתוכנו, המלה ירושלים מורכבת מהמילים: "יראה" "שלימות" , שני מושגים נצרכים לעבודת ה' בקדושה ובטהרה.
    וביז' הובקעה ה"עיר" - עיר זה מלשון התעוררות לקדושה, אשר בתוכנו, והיא נפרצה ונבקעה ועל כך דואב ליבנו.
    אצל האדם הרוחני ,יז' בתמוז הוא מאורע שיכול להופיע,בפורים בפסח ,או סתם ביום חול.
    ולכן עלינו לראות בכך סמל לעבודה הפנימית.
    להבהרה נוספת: -- ישנו פרעה בעולם (אותו פרעה ממצריים) וישנו פרעה בנפש,
    פרעה שבתוכנו ,אשר נושף בערפנו, ומידי פעם אומר "מי ה' אשר אשמע בקולו".
    ואז משה שבתוכנו,מתעמת איתו ומנצחו.
    עלינו להתייחס לכל דמות ופרט בכתובים לא כסיפור או הגדה ח"ו.
    אלא כדרך לעבודה הרוחנית שבנו.
    
    "הכל הולך אחר הלב"
    
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 16 שנים ו-1 חודשים לכך נכספה נפשי

      נתרמתי מהתיחסותך לזמן כהזדמנות לקשב פנימי, שיכול להעשות בכל עת, לפי דבריך בשורה 7.
      עם זאת, כמו שלכל שם יש איש (כדברי מנדי:) (או כמו שאמר פּוּ - 'לכל אניה יש שם':), ודאי שלכל מועד וזמן יש שם=מהות שמייחד אותו מזמן אחר, ומאפשר את הגילויים שבו.
      
      תודה רבה
      קיץ ממלא ורוגע
      כּנרת~~
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

  • לפני 16 שנים ו-1 חודשים חמישה דברים זרש קרש

    

    זרש קרש

    משנה במסכת תענית, פרק א': ד,ו -" חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמישה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז--נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל; בתשעה באב--נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה, ובשנייה, ונלכדה בית תור, ונחרשה העיר. משנכנס אב, ממעטין בשמחה. "
    
    מעבר לאסונות הלאומיים שארעו עפ"י המשנה בתאריך זה, נראה כי יש בחירה מכוונת ליצור תהליכיות באבל על חורבן בית המקדש, המתבטאת בשלושת שבועות האבל מיז' בתמוז עד לט' באב ובהחמרת האבל בהדרגה (למשל בתשעת הימים, ואח"כ בט' באב עצמו). אגב, החורבנים השונים לא ארעו בדיוק באותו יום (ר' למשל ס' ירמיהו), אך במקרה ההוא הבחירה היתה להצמיד את האסונות זה לזה בשל סמיכותם וכן בשל המטען הדומה שהם מכילים. עבורי באופן אישי, יז' בתמוז מקשר לספר ירמיה ולספר יחזקאל, בתחושת העיוורון - הנה האסון הסמוך, צפירות האזהרה נשמעות ואין איש שמתעורר בפיקחון.
    
    צום קל
    
    זרש
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 16 שנים ו-1 חודשים האם הבנתי נכונה ועלינו להשמר מימים אלו .אם הבנתי נכונה חורבן בית המקדש נעשה על העוונות שבין אדם לחברו ואין מיה אליה

      

      מיה אליה

      אין זה חמור פחות ועצוב יותר מעוונות האדם לה'.
      האם בימי המצרים עלינו לחשוב על ולהחמיר אם עצמינו בשל כך.
      האם נכון שגם מחמירים איתנו בימים אלו.
      לפי פירושך שמין הסתם בא ממקום של הבנה נעשו פה מעשים חמורים שבין אדם לה'.
      אנה נסי להסביר לי קצת יותר.
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני 16 שנים ו-1 חודשים אני לא בטוחה לגמרי שהבנתי כיאות את דברייך זרש קרש

        

        זרש קרש

        שלום מיה,
        
        אני לא בטוחה לגמרי שהבנתי כיאות את דברייך, ואשמח להבהרה נוספת.
        על כל פנים, אגיב בשמחה לפי האופן בו הבנתי את דברייך. הספרות היהודית עסוקה לאורך הדורות בחורבן, הסיבות להבאתו, ההתמודדות עמו והשלכותיו לדורות הבאים. כדרך הטבע עסוקה בכך באינטנסיביות יתירה הספרות שנוצרה סביב שני החורבנים-
        הנביאים סביב חורבן הבית הראשון (ירמיהו במיוחד, אך לא רק) והמשנה והתלמוד סביב החורבן השני.
        לפי ראות עיני, העיסוק בסיבות שהובילו לחורבן דומות מעט לעיסוק סביב אסון כלשהו (רעידת אדמה, מלחמה, צונאמי ומה לא) - "למה זה קרה לי?"
        העיסוק מעלה בחכתו סיבות שבאחריותי שהובילו לאסון - הצפת רגשות אשמה ומחשבות לעתיד - כיצד לנהוג באופן אחראי יותר שלא יוביל לכך שוב וכיו"ב. לצד המקום הכאוטי בו אנו חיים שלעולם מותיר חלל פנוי ומאיים. פשוט כי זה כך (ע"ע קאמי).
        נראה לי כי היהדות בוחרת בחלקה הארי להתמודד עם אחריות האדם, פשוט כי זה נשלט יותר - היכן טעינו. וכאן עולה שלל סיבות - אי שמירה על זהותנו האמונית, עיוותים חברתיים קשים, הנהגה לא ראויה ועוד. לצד זה נשמע בין השיטים גם הקול הכאוטי, הרוחש מתחת אך נשמע היטב. הוא הקול שמשאיר את המפתחות בידי האל, לטוב ולרע ונדרש להסתגל למציאות החיצונית המוכתבת שאינה תמיד מובנת לנו, אך אינה בשליטתנו (ע"ע השואה. ניתן להסביר אך למעשה אין הסבר מניח את הדעת).
        
        משהו בכיוון?
        
        שבת שלום מיה,
        
        זרש
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
        

        • לפני 16 שנים ו-1 חודשים כבר יותר טוב.ויותר מובן.עוד שאלה... מיה אליה

          

          מיה אליה

          במקום החלל האפל של למה דווקא לי-בחרה היהדות בלקחת אחריות.
          מה קורה שאין זאת שואה גדולה ועל האדם עצמו נופלת שואה משלו???
          האם עליו לקחת אחריות על מעשים שלא שלו.
          האם יתנחם שכך נגזר עליו ולא על זה שנולד יחד אתו רק להורים שונים וכו
          האם יתנחם ב"אבות אכלו בוסר ושיניי בנים תקהנה"(מקווה שאני מאייתת את המילה נכון)
          האם יגיד כל יום "הכל בידיי שמים
          חוץ מיראת שמיים"
          וימשיך הלאה.
          האם לא ילקה את עצמו???האם לא ישאל -למה.
          האם זאת האמונה.כי אם היא זאת צריך להיות או עיוור או אציל נפש אמיתי.
          
          חוץ -ממה שתמיד הבנתי חורבן בית המקדש השני נעשה על רקע הביזיון (אם זאת המילה)שנעשתה בין אדם לחברו.
          הרי לוחות הברית היו שניים.
          האחד בין אדם לה'
          והשנייה בין אדם לחברו.
          
          אם זה כך צום זה אינו צריך להיות בחירה אלה זכות גדולה.
          וכן מנהיגי ישראל צריכים להכיר ביום זה כיום קודש ולא כיום חול.!!!!!
          

          ---

          הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

          כותרת התגובה:
          תוכן התגובה:

          * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
          

        • לפני 16 שנים ו-1 חודשים הי זרש ומיה דן-1

          

          דן-1

          חורבן מגיע עקב יסודות רעועים ושורשים רקובים
          וביסוד הכל עומד הרצון.
          האדם הוא בעל רצון ובעל בחירה למרות שלדעתו של פרופסור ליבוביץ ז"ל הבחירה חופשית אבל מרוב אילוצים הי די מוגבלת (ואני לא כ"כ מסכים איתו).
          כל הבלגן החל מהאדם הראשון ואנחנו בכל דור מתקנים ומתקנים ובונים קומה נוספת.
          בני ישראל בכו בכייה של חינם לפי המדרש ולכן קבלו תיקון-בכיה לדורות.
          זרש לא מדייקת-זה לא עיסוק וזה לא ריפוי בעיסוק-זאת גזירה שכל דור מקבל מרחב פעולה ואחריות לתיקון.
          גם ט באב יהפוך ליום שמחה לכשיושלם התקון.
          והערה גם למיה-נאמר פעם ע"י נביא עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים!
          נראה לי שתהליך הפסיחה חביב עליך אבל זאת רק טכניקה.לפעמים חשוב לקבל החלטות גם אם הן שגויות.
          את מזכירה לי את היהודי שקיבל אישור יציאה ויצא את "מסך הברזל" לא"י.
          לאחר תקופה קצרה לתדהמת הקג"ב הוא חזר לרוסיה של אז.כמובן שהוא זומן לחקירה
          להבהרות ואז הוא נתן תשובה מפתיעה:ברוסיה לא טוב אבל גם בא"י לא כ"כ טוב-אבל מה לעשות שהוא אוהב את הנסיעות....!!!
          בברכה
          דן-1
          

          ---

          הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

          כותרת התגובה:
          תוכן התגובה:

          * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
          

          • לפני 16 שנים ו-1 חודשים היי דן-קראתי וקראתי את דברייך. מדוע אני נהנת מתהליך הפסיחה??האר את עיניי וצרף את הפאזל. מיה אליה

            

            מיה אליה

            שוב דן אתה מדבר איתי בגובה העיניים.ואיך זה??? אנה הפנם-בשעה שאתה רץ אני עדיין לא התחלתי לזחול.
            ממש מנסה לרדת לסוף דעתך אבל הקטיעה ואם כבר מדברים על תהליך הפסיחה -מונעים ממני להבין.
            
            

            ---

            הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

            כותרת התגובה:
            תוכן התגובה:

            * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
            

            • לפני 16 שנים ו-1 חודשים מיה שלום דן-1

              

              דן-1

              בדרך כלל הכתיבה היא בגובה העיניים.
              הידע שלך לא צריך לגרום לך לזחול-פשוט צריכה להשלים במקומות החסרים.
              יש מסגרות קיימות גם באינטרנט שבעזרתן את יכולה בקלות להשלים ידע בנושאים שהעלית ,בתנאי שאין בך קיבעון או ביישנות.(...לא הביישן למד...)
              אני לא רץ-פשוט כותב בקיצור וברמז לעיתים קרובות.
              ממליץ לך על מכון מאיר שבטוח שמעת עליו שיש לו הרצאות באינטרנט בנושאים שאת מתעניינת בהם.
              וכמו תמיד-את יכולה לכתוב אלי ישירות באתר.
              בברכה
              דן-1
              

              ---

              הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

              כותרת התגובה:
              תוכן התגובה:

              * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
              

              • לפני 16 שנים ו-1 חודשים למקרה שטעית בי.שאלתי ובקשתי לא באה ממקום רע. אלה ממקום שבו אוכל לקבל קול ענות . מיה אליה

                

                מיה אליה

                הספר הוא יתום.
                

                ---

                הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

                כותרת התגובה:
                תוכן התגובה:

                * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
                

    • לפני 16 שנים ו-1 חודשים תודה לכן שקדנית וזרש

      ועודני תוהה למה כך זה בימינו? למה כיום צריך ליצור תהליכיות באבל הזה? זו אבלות ארוכה שאיני יודעת איך מרגישים אותה כיום, כאשר אין לנו מושג מהו האובדן של בית המקדש.
      האם התהליך הזה [המנעות מפעילויות מסוימות-טיולים מוזיקה וכד'] עד ט' באב, אמור לבנות בנו איזו שהיא הכרה ויחס לבית המקדש? ומה אחרי ט' באב? עסקים כרגיל?
      שקדנית אומרת שהעיקר זה התשובה. תשובה דרך הצום? לאן לשוב? נראלי שצריך (כאילו, אני צריכה) לימוד מעמיק יותר מאשר חומרות, או, לימוד של האיסורים והחומרות, ומהות בית המקדש בזמנו.
      אשמח לדעת על מקורות בשפה בהירה.
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

    • לפני 16 שנים ו-1 חודשים צום שבעה עשר בתמוז - העיקר הוא התשובה שקדנית

      

      שקדנית

      "יש ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שארעו בהם, כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשי אבותינו שהיו כמעשינו עתה, על שגרמו להם ולנו אותן הצרות. שבזיכרון הדברים הללו נשוב להיטיב, שנאמר: 'והתוודו את עוונם ועוון אבותם'. ולכן חייב כל איש לשים אל לבו באותם הימים ולפשפש במעשיו ולשוב, כי אין העיקר בתענית אלא התשובה, כמו שכתוב באנשי נינוה: ' וירא ה' את מעשיהם' , ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: ' וירא את שקם ותעניתם' לא נאמר, אלא ' את מעשיהם' . ואין התענית אלא הכנה לתשובה". ( ספר התודעה/ אליהו כי טוב)
      
      הימים שבין שבעה עשר בתמוז ועד לתשעה באב נקראים " ימי בין המצרים" .
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.