פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 14 שנים ו-9 חודשים רשימת שפילברג אילן

  היה זה עוד ערב אבוד בבית משפחת דר. אמא השתעממה לבדה, וחיכתה לבניהּ שיחזרו, כדי שיוכלו כולם להשתעמם יחדיו. לפתע, נשמע צלצול פעמון הדלת. "אמא, תפתחי לנו", ביקש גדי, "זה אני ודורי". "מי שם?", שאלה אימם, "אני לא מגיעה לעינית". "זה אנחנו, תפתחי", ביקש דורי. אמא השתכנעה, ופתחה את הדלת קלות. גדי ודורי התפרצו פנימה. "היי, אמא", אמר גדי. "היי, דורי", ענתה. "היי, אמא", אמר דורי. "היי, גדי", ענתה. "יש אוכל?", הסתקרן גדי. "יש עוף", השיבה לו. "לא עוף, אוכל...", מיקד גדי את בקשתו. "נשארו שתי חתיכות עוף", פירטה אמא, "אחת לך, ואחת לאחיך". "כמה מפתיע", פלט גדי. "לא דיברתי אליך", הבהירה עופרה, "דיברתי לדורי". "בעצם, לא נאכל את העוף של הערב", אכזב גדי, "וגם לא את העוף שנשאר מהצהריים. אכלנו במסעדה". "מישהי בשם שרית פתחה מסעדה שנקראת על שמה", חידש דורי. "זאת אחת שיצאתי איתה פעם", עדכן גדי, "האמת, שנפגשנו רק פעם אחת. בגלל זה אמרתי שיצאתי איתה פעם". "הבנתי שהיא מכירה אותך", גילה דורי, "לפי זה שהיא לא התייחסה אליך". "אמא, איפה החלב שלך?", בדק גדי. "אתה עדיין שותה את החלב של אמא?", גיחך דורי. "מה פתאום חלב?", נחרדה אמא, "כבר אכלת!". "כן, אבל לא שתיתי", הסביר גדי. "בסך הכל אכלנו ארוחה ב"שרית", הזכיר דורי. "גדי!", נבהלה אמא, "אתה שותה חלב אחרי ארוחה בשרית?". "אכלתי ארוחה חלבית ב"שרית", הצטדק. "טמטמתם אותי!", זעקה האם. "זה אומר שאת מטומטמת", הקיש גדי, "במקום לשתות חלב, אני אוכל משהו חלבי. תכננתי שנראה סרט, ונזמין פיצה". "אז רק אל תזמינו מ"פיצה דומינו", הזהירה אמא, "הם עשו לי פעם קטע מסריח. כשהייתי באיטליה, התקשרתי להזמין מהם פיצה, ומה אמרו לי החצופים האלה? "לא באים עד איטליה"!". "התקשרת ל"פיצה דומינו" בארץ?", הזדעק גדי. "היה לי רק את הטלפון שלהם", הגנה אמא על עצמה. "אני מתקשר ל"כמעט פיצה", הודיע גדי, "אז כמה מגשים להזמין?". "אני לא רוצה פיצה", סירבה. "זה בסדר", הרגיע דורי, "אנחנו משלמים". "אז משפחתית עם זיתים", השתכנעה אמא, "ושיחתכו לשש חתיכות, למה אני לא גומרת שמונה". "אני מבקש שלא יחתכו", ציין גדי, "כדי שייחשב שאכלתי רק חתיכה אחת". "גדי, בשבילך פיצה משפחתית זאת פיצה אישית", קבע דורי, "אתה לא אוהב שום דבר משפחתי". "עזבו פיצה", הציע גדי, "בואו רק נראה את הסרט". גדי הדליק את הטלוויזיה על ערוץ National Geographic. "אני מעדיף את ה-"National Pornographic, שיתף. "למה הציפור הזאת מנקרת את הגוזל שלה?", ביקשה אמא הסבר לנראה בסרט. "מסתבר שאת לא האמא היחידה שמתעללת בצאצאים שלה", איבחן גדי, "הציפור מנקרת את הגוזל כדי לנקות אותו. מה שנקרא במס הכנסה "ניקוי במקור". "גדי", פנתה אמא לגדי, "אם היית חיה, אז איזה חיה היית?". "הייתי בז", ענה גדי, "כי אני בז לך. את בטח היית עוף. אם היית זברה, בטח היית רובצת ליד איזה אריה". "אני דווקא מבינה בטבע", טענה אמא. "אז נעמיד את זה למבחן", הציע גדי, "הצבע של המים בים הוא ירוק או כחול?". "כחול", ענתה אמא בביטחון מלא, "בגלל זה אומרים: "כחול אשר על שפת הים". "מים הם שקופים!", הדהים גדי, "במים של הים רואים את השתקפות השמים!". "אז בגלל זה בלילה הם שחורים?", התעניינה אמא. "בחיות את מבינה?", שאל גדי, "למה קוראים לקנגורו בשם שלו?". "בגלל שהוא שם את הגור שלו בכיס הקטן?", ניחשה. "בגלל שהכיס שלו הוא "קן-גוּרוֹ?", ניסה דורי. "לא ולא", הכחיש גדי, "כי כשהבריטים הגיעו לאוסטרליה, הם שאלו את אחד הילידים איך קוראים לחיה הזאת, והוא ענה להם "קן-גורו", שזה באבוריג'ינית: "לא מבין". מכאן שבאבוריג'ינית "קן" זה "לא", "ו"גורו" זה "מבין". אגב, אבוריג'יני אחד ייצר בומרנג חדש, אז הוא זרק את הישן, ומת...". "נמאס לי כבר מסרטי טבע", חשפה אמא את דעתה, "תעבירו לאיזה סרט אמיתי". גדי העביר לאחד מערוצי הסרטים. "תסדר את הצבע", ביקשה אמא. "הסרט הזה בשחור-לבן", הסביר גדי. "מה פתאום?", סתרה אמא, "תסדר את הצבע!". "אבל הרגע ראית שבערוץ האחר יש צבע", צידד דורי בגדי. "אז הבעיה היא רק בערוץ הזה", סיכמה. "הסרט הזה צריך להיות בשחור-לבן", ניסה גדי לשכנע, "זה "רשימת שינדלר" של סטיבן שפילברג". "שמעתי על הסרט הזה, "רשימת שפילברג", הודיעה אמא, "הבנתי שהשינדלר הזה הוא אחלה סרטן". "אחלה מה???", התפלץ גדי. "סרטן", שנתה, "עושה סרטים". "זה כמו שלהיסטוריון את קוראת "עבריין", הקביל גדי. "תגידי מפיק, תגידי במאי", לימד דורי, "שפילברג הוא "אחד במאי". "לשפיגלר הזה לא היה כסף להוסיף צבע?", תהתה אמא. "בטח שכן", השיב גדי, "אבל זה סרט תקופתי". "לא נכון!", פסלה אמא, "היה צבע בסרטים גם בתקופתי!". "הסרט הזה זכה באוסקר", חידש גדי, "וגם היהודים שבסרט זכו באוסקר, שינדלר...". "הסרט הזה ממש לא מצחיק", התאכזבה. "רשימת שינדלר" זה לא סרט מצחיק!", הזדעק גדי. "זה בדיוק מה שאמרתי!", חזרה אמא. "זה סרט שואה", ציין גדי. "תירגע", הרגיעה אמא, "הוא לא כזה גרוע". "לא, זה סרט על השואה", דייק גדי, "כמו הרבה סרטים של שפילברג. רק שאצלו הנאצים אף פעם לא מנצחים". "הסרט שאני הכי אוהבת זה "החברים של אלכס חולה אהבה משיכון ג'", שיתפה. "אין ספק שאת חיה בסרט", קבע גדי. "אני חיה בסרט?", השתוממה, "אתה חי בסרט אימה!". "אני מת על סרטי אימה", שיתף, "יש בהם "עלילת דם"... "גדי, שפילברג הוא הבמאי האהוב עליך", החליט דורי, "אחרי שהוא עשה עליך את הסרט "מלתעות". "אני אומרת שאין כמו הסרטים הישראלים", הביעה אמא את דעתה, "אני הכי אהבתי את הסרטים של אורי זוהר, "מצילים" ו"הצילו את המציץ". גם אהבתי את הסרטים של אפרים קישון, גם הוא אחלה סרטן". "אין ספק ש"קישון" הולך ביחד עם "סרטן", גיחך גדי. "במיוחד אהבתי את הסרט שלו על העולים החדשים, "סלח לי שבאתי", המשיכה, "ואת "השוטר אז-אולי". "אני אוהב את הבמאי הטייוואני, אנג לי", ציין גדי. "תחליט!", דרשה, "הוא טייוואני או אנגלי?". "נמר, דרקון" זה סרט של לי", המשיך גדי. "זה לא סרט שלך!", כעסה אמא, "ונמאס לי כבר לשמוע על סרטי טבע!". "גדי", סיכם דורי בחיוך, "אתה רואה רק סרטי בורקס ומערבוני ספגטי".
  
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.