ראשית, להבדל הפיקנטי: יוסי שריד הוא היפוכונדר מוצהר. משמע, הוא כנראה די נהנה, אם לא מהארוע הרפואי עצמו, אזי מלספר אותו בגוף ראשון ובגאווה. בשולי הפיקנטריה הזו, כמדומני ששריד היה פעם יו"ר אגודת או עמותת ההיפוכונדרים, או משו כזה, אבל הדיחו אותו אחרי שהתברר שמיחושי הלב שלו היו אמיתיים...
ובאשר להבדל המהותי: אקדים ואומר שלא קראתי את ספרו של שריד, והוא גם לא ממש נמצא ברשימת ההמתנה שלי. ובכל זאת.
צ'ארלס מיי הוא סופר אשר מספר את "ניתוח מוח" כפי שסיפר לו המנתח המעורב. כלומר, החוויה מועברת לקורא באמצעות הסופר, ולא ישירות בגוף ראשון. אמצעי כזה מן הסתם מאפשר לסופר להוסיף נופך משלו לחוויות ולרגשות המובעים בספר. זה בניגוד לשריד אשר מספר באופן בלתי אמצעי (כמובן, אינני חולק על כישוריו המילוליים הידועים של שריד, אבל האמצעי הספרותי שונה)
באשר לתוכן עצמו: "ניתוח מוח" מתמקד בניתוח עצמו ומה שסביבו, החל משלב ההתקף שהביא לבדיקות, גילוי הגידול, הניתוח עצמו (שתופס חלק נכבד מהספר) וכלה בהחלמה. במידה שהספר נוגע לפרטים ביוגרפיים של הדמויות, הרי שזה נחוץ להבנת הסיטואציה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
