פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 316 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 14 שנים ו-8 חודשים הקפה שנשפך לי על החצאית (מבוסס על הסרט יס-מן עם שינויים קטנים) קלרה!
המוזיקה הרעישה בקולי קולות וקופלמן צעק בניסיון נואש לגבור עליה ואמר לקארל, "אז הקורס שלך אומר שאתה צריך להגיד על כל בקשה כן?"
קארל הינהן וחשף טור שיניים מתובלות בירוק מוזר. "כן, זה נכון. עד היום לא ידעתי לחיות את החיים שלי כמו שצריך. סירבתי לכל הצעה ונחנקתי בבית מכדורי וודקה מיושנים, ועכשיו התחלתי לחיות באמיתי."
בוב הפנה עליו עיניים נוצצות שהסתתרו בהם שמץ של ערמומיות. "אם ככה לא אכפת לך שנזמין את סבב המשקאות הכי יקר שיש פה - לפי דעתי הוא עולה בסביבות בחמישים ושמונה אלף דולר, ונוסיף את זה לחשבונך. מסכים?"
"כן." קארל חייך. "כן, אני מסכים."
אחרי שעתיים שבהם שתו והשתכרו עד מוות, החבורה העליזה החליטה לרקוד על רחבת הריקודים השוקקת חיים.
בוב מצא לעצמו חתיכה לוהטת, קופלמן התפשר על מישהי עם משקפיים עבות וגזרת גוף רחבה במיוחד, וקארל החליט להרחיק לכת ולרקוד על רחבת הריקודים הראשית. הוא עלה הבמה, אחז במקרופון בידיים רוטטות מאלכוהול ואמר בקול מתנודד, "תכירו, אני קארל, ואני אומר כן לחיים. כן לכל דבר!"
הקהל הריע ורפץ בתשואות נדיבות, וקארל רקד כמו מטורף, עם תנועות ידיים מסובכות ותזוזות רגליים של מתחרה במרתון שנתי.
לבסוף הוא נפל היישר לתוך זרועותיו של קופלמן, תשוש ןמבולבל. "זה היה פשוט מדהים, בנאדם," אמר קופלמן והוביל אותו לדלפק של הבר בעוד בוב משתרך מאחור בכבדות.
הם הגיעו לדלפק, התיישבו על מסעד כיסא ענקי בגודל של אולם התעמלות בבית ספר והניחו את יעדיהם על הדלפק הנוצץ שהברמן בדיוק ניקה אותו במטפחת.
מישהי ניגשה אל קארל ושאלה אותו, "סליחה, אפשר בבקשה -"
אך היא נאלצה לקטוע את המשפט בגלל שקארל צעק, "בהחלט!", תפס בשני פניה והדביק נשיקה ארוכה על שפתיה. היא נסוגה לאחור ונפלה על הרצפה, זוחלת לאחור בניסיון נואש לחמוק ממנו.
האווירה הייתה מדהימה במיוחד כשלפתע קארל הרגיש שיד כבדה מועכת את כתפו. הוא הסתובב וראה בחור קירח, שמן, עם צלקות על כל הפנים ועיניים מזוגגות כשל מטורף. "נישקת את החברה שלי, חתיכת חתול קטן וערמומי?"
קארל צחק וגלגל את עיניו בהפגנתיות. "אז?"
עיניו של האיש איימו להגיח מחוריהן. "אני חושב שאני ואצתה צריכים לצאת החוצה לסגור את העניין ביננו."
בוב התערב ופרש את זרועותיו. "היי, אדוני, קרתה פה אי הבנה. הוא שתה הרבה מאוד והוא לא מודע למעשיו."
אבל קארל רק חייך. "זה בסדר, אני מטפל בזה. אני מטפל בזה כמו גבר. אני אומר כן! בוא החוצה אם אתה נקבה!"
הם יצאו החוצה אל האוויר של הלילה, שלושה גברים ונקבה אחת, ונעמדו באמצע של מגרש החנייה, קהל רחב של אנשים עוטף אותם במעגל.
הבחור השמן נעמד מול קארל. "בוא נתחיל."
קארל צעד קדימה. "אוקיי, אני מוכן לביזנס המלוכלך על זה. אבל קודם כל, נצטרך לקבוע כללים." הוא החל לצעוד באיטיות והביט באנשים שהקיפו אותו. "והחוק הראשון של הקרב שלנו הוא...... שאין חוקים בכלל!!!!"
הוא הסתער קדימה וזינק כמו נמר חסר רגליים על בחור מסכן ותמים, שבכלל לא היה קשור למקרה, והנחית מכה איומה בשרירי פניו. האיש התייפח וכשל לאחור, צורח כמו חיה גוססת.
"אידיוט!" הוא צרח, "אני לא הבחור הנכון!"
"אולי אני צריך להתחיל להיות הבחור הנכון," אמר קארל והניח את ידיו על מותניו בחזה נפוח מגאווה. "כי הגישה שלך מההתחלה לא הייתה נכונה. אתה צריך להגיד 'כן' על כל דבר, אחרת אתה לא חי."
"אני כאן מאחורייך, מטומטם." קארל שמע את הקול של האיש השמן.
הוא הסתובב לאחור וראה את האיש הנכון מביט עליו העיניים עצלות.
קארל התחיל לצחוק ולעמוד מולו, כשלפתע ברכו של האיש נשלחה אל אשכיו ופגעה בהם במכה חדה.
ולפתע נפל גג על קופלמן וכולם התפזרו והלכו לביתם. סוף.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה