פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 351 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 14 שנים ו-8 חודשים אני והיום עם עצמי שלומית
היא הרימה את התיק ויצאה החוצה אל הקור. עטופה במעיל לבן ארוך שהגיע לה עד הברכיים אבל עדיין היה אלגנטי. כזה שמתאים לכל מצב אבל מחממם. היא הפנתה אלי את מבטה והמשיכה ללכת. קראתי לה שתעצור אבל היא המשיכה ללכת, היא מיהרה להגיע אל הדלת של המכונית כדי להיכנס ולהתחמק מהרוח העזה. נכנסתי גם אני אל המכונית ושתינו יושבנו עם הפנים אל השמשה. מיהרתי להתניע את הרכב והדליק את החימום. הרגשתי שהרוח מעיפה את המכונית מצד אל צד. היא ישבה שם ושתקה. כאלו שאין לה מה לומר, אבל ידעתי שהיה לה המון מה לספר לי. לא ראיתי אותה כמעט שנה והנה היא יושבת ושתקת. נהנתה מחימום של האוטו וזה כאלו שאני איני שם. היא מעיפה מבט בחלון ומקשיבה לרוח, מחכה לתנועה ממני. כשסוף סוף הנחתי את רגלי על דוושת הגז היא הדליקה את הרדיו ושמה את התחנה שאני הכי אוהבת, בעצם זאת התחנה היחידה שאני מקשיבה לה. מעולם לא ניסיתי להקשיב לאף אחת אחרת. התיק שלי נזרק את המושב האחורי והיא כבר הספיקה להגיע אליו ולקחת את הפלאפון שלי. הייתה סיבה טובה, היא רצתה לכתוב בו את המספר שלה. או שכך לפחות חשבתי, אבל היא בעצם רק לקחה אותו וכיוונה אותו אלי. האור לא היה טוב ולא הבנתי מה פתאום היא מחליטה לצלם אותי נוהגת. זה רק הסיח את דעתי.
"למה את מצלמת אותי כשאני נוהגת" שאלתי אותה קצת ברוגז על כך שהיא אינה משתפת אותי בשום דבר. אבל היא חייכה ופשוט צילמה. אני צריכה לקחת אותה לשדה התעופה, שם ניפרד שוב לעוד זמן שאי אפשר לתארך. אני לפעמים מקווה שהיא לא תחזור, לפעמים זה קשה יותר לחשוב על מתי אנשים יחזרו מאשר על פרידה סופית. היא הרימה את הפלאפון שוב וצילמה עוד כמה אזורים לא חשובים כמו את התקרה של האוטו ואת האנשים בחוץ. הם לא שמו לב בכלל למה שהיא עושה, אולי זה רק נראה מוזר בעיני. היא נראתה כמו ילדה קטנה שמנסה למצוא משהו לעשות, מתחמקת מלענות על מה שמציק לה. העיניים שלה לא ממוקדות בכלל, סתם מעבירה את היד ולוחצת כל כפתורים.
עד שלבסוף היא מניחה ואותו ומסתכלת עלי, "אני יודעת איך שזה נראה. אני מנסה להתחמק ממך שוב, לא עניתי על שום שאלה שלך מאז אתמול". ככה היא קראה את המחשבות שלי. זה הפתיעה אותי כי זכרתי אותה בתור מישהי מסוגרת מאד. לקח לי זמן רב לקבל ממנה תשובה למהות הביקור שלה. גם היום היא עוזבת מבלי לומר שום סיבה, פשוט נזכרה לקנות כרטיס וללכת. אבל זאת הייתה שמחה מוקדמת מידי, היא הגביה את הקול של הרדיו והתחילה לשיר עם הרדיו. היה שיר כזה מוכר, נראה לי שהכרתי אותו, אבל אז זה לא היה חשוב לי. היא שוב מתחמקת ועוד רק כמה דקות אנחנו נגיע לשדה התעופה ושם כבר לא תהיה לי את האפשרות לשאול אותה. אז כיביתי את הרדיו בדיוק כשנעצרתי לפני רמזור אדום. קיוויתי שזה יעיר אותה. אבל כשהסתכלתי עליה היא השעינה את הראש על הדלת ושפשפה את העיניים עם היד. אני לא אתן לה להתחמק מלענות על השאלה הזאת, אני עשיתי את שלי כדי לזכות בתשובה. לאן היא הולכת ומאיפה היא באה. למה היא באה בכלל, למה פתאום היה לה אכפת אם אני בסדר, אם זאת בכלל הסיבה שהיא באה אלי. ספציפית אלי ולא אל ההורים שלה.
"מה בעצם קרה לך" שאלתי אותה, נראה בפעם החמישית בשלושת הימים שהיא ישנה אצלי על הספה.
"אני רוצה להודות לך שלא סירבת לי, היו לך הרבה סיבות פשוט לשלוח אותי חזרה אל ההורים שלי. אבל לא עשית את זה, אז תודה" היא ענתה וזה נשמע כל כך סופי. היא רצתה לתת לי תשובות, אולי היא הרגישה נבוכה ואולי באמת אני לא צריכה לדעת מה שבטוח זה היא אינה מתכוונת לוותר בקלות על המידע הזה.
"אין לי שום כוונה לברוח ואת מוזמנת תמיד. אבל רק תגידי לי מה קרה, את חייבת לי את זה אחרי כל הזמן הזה שנעלמת לי". אז קרה הדבר המוזר ביותר, היא אחת הנשים הכי עקשניות שאני מכירה. יכול להיות שמשהו קרה והיא פשוט אינה מוכנה עדיין לשתף, אולי זה מתהלך בתוך ליבה. היא הסתכלה אל הרחוב ואז חזרה אל. כמעט הגענו לשדה התעופה, עצרתי בטור לחנייה כדי שאני אוכל ללוות אותה פנימה ברגע שנחנה. היא החזירה את התיק למושב האחורי והסתובבה אלי חזרה.
"את בטוחה שאת רוצה לדעת?" היא שאלה, כאלו שיכלה לראות את התשובה לשאלה בעיניי. היא לקחה נשימה עמוקה בזמן שאני מסדרת את המחשבות שלי .אבל לא הספיקה לענות. כשתא הכפפות נפתח והפיל את כל מה שהיה בתוכו. הטור לא זז כך שראיתי שיש לי עוד זמן עד שאצטרך להזיז את המכונית אבל כשהסתכלתי על הרצפה וראיתי את התשובה. הוא הופיע בפני בצורה קטנה אך ארסית ללא ספק. היא הביטה בי כאלו מחכה לתשובה ממני. כשהבנתי שהשאלה התהפכה.
בעיניים שלה ראיתי אותה שואלת, "לאן את נעלמת?" ואני עניתי לעצמי, אני לא נעלמתי, רק החלמתי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
