פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1777 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 14 שנים ו-9 חודשים "אני מפלצת" לינוש :)
"די! נמאס לי להיות כזאת כלבה" אמרתי ושלחתי מבט מלא כאב לעבר קורל, שישבה לידי על המיטה בחדרי. קורל הביטה בי בתימהון, וענתה:"עדן, מי אמר לך שאת כלבה? חיים שלי את בן אדם מדהים!". חייכתי אל קורל, והופתעתי לגלות בפעם המיליון ואחת, שהיא תמיד אבל תמיד מצליחה לעודד אותי ולגרום לי להרגיש הרבה יותר טוב עם עצמי, גם כשאני חושבת על עצמי את הרע מכל. קורל חיבקה אותי, ואני נשכבתי על המיטה והנחתי את ראשי על ברכיה.
"קורל, מה את מציעה לי לעשות?" שאלתי אותה בתקווה שהיא תציע לי משהו הולם, ותעזור לי במצב הזה שבו אני פשוט אובדת עצות. קורל ליטפה את שיערי הארוך, והמתולתל שכל כך רציתי ליישר כל הזמן, ושתקה. "נו קורל! תגידי לפחות משהו" התחננתי בפניה. קורל נאנחה, וענתה:"עדן, תביני שהמצב שבו את נמצאת הוא די מסובך. את חברה של אחד, אבל את אוהבת מישהו אחר. ואת האמת, אין לי מה להציע לך". קורל הביטה בי וחייכה בהתנצלות, ואני הרגשתי שאני עוד שנייה אפרוץ בבכי מרוב ייאוש.
התרוממתי לתנוחת ישיבה מזרחית, וקברתי את פני בידי. "אני גורמת סבל לא רק לעצמי, אלא גם ליניב. וזה פשוט נורא מה שאני עושה לו, מפני שיניב באמת באמת אוהב אותי. אבל אני אוהבת את תומר, שאוהב את ירדן, חברה שלו" אמרתי לתוך ידי וניגבתי דמעה אחת, שהתחילה לזלוג מעיני.
קורל חיבקה אותי שוב, ואני בכיתי על כתפה, כמו שהייתי עושה לעיתים די קרובות. "את אפילו לא יודעת כמה שזה נורא, להתנשק עם יניב, ולחשוב באותו הזמן על השפתיים האדומות והמושלמות של תומר" אמרתי בגמגום, ופרצתי שוב בבכי.
קורל לקחה נשימה עמוקה, וענתה:"את חייבת לגמור עם יניב", היא הדגישה כל מילה בנפרד. המילים שלה היכו בי כמו ברק, לא האמנתי שהיא מציעה לי לעשות משהו כל כך אכזרי ואנוכי. "קורל, איך את יכולה לחשוב על זה בכלל?! אם אני אגמור עם יניב, זה פשוט ישבור לו את הלב. ואז אני לא אוכל לחיות עם זה שפגעתי בו כל כך" אמרתי במהירות, וניגבתי עוד דמעה שברחה לה מעיני.
קורל הביטה בי במבט רציני, ואמרה:"עדן, תביני שאת לא יכולה להיות חברה של יניב, אם את לא אוהבת אותו בכלל. תארי לעצמך כמה סבל את גורמת לו. והוא בטוח הבין כבר שאין בך אהבה כלפיו".
"אבל את מבינה שהוא א-ו-ה-ב אותי! את יודעת כמה פעמים ביום הוא חוזר על המשפט הזה? בכל הדמנות שיש לו, הוא אומר לי, שאני הכי חשובה לו בעולם הזה ושהוא פשוט מטורף עלי" יריתי בכעס, ונעצתי מבט נוקב בקורל. קורל השתתקה בפתאומיות, והורידה את עינייה לרצפה.
לפתע הפאלפון שלי צלצל, לקחתי אותו לידי והבטתי על הצג. "יניב" היה רשום על הצג, לא התחשק לי לענות לו, אך בכל זאת עניתי. "עדן אהובתי, מה קורה?" שאל יניב בקול רך ונעים. "סתם יושבת בבית עם קורל על המיטה, ומנהלת איתה שיחת בנות רצינית" עניתי, וחייכתי לעצמי. "עדן? אני רוצה להגיד לך משהו" אמר יניב בקול דרמטי. "מה אתה רוצה להגיד?" שאלתי בציפייה. "אני מ-א-ו-ה-ב בך עד מעל הראש" ענה יניב והדגיש את המילה "מאוהב".
הרגשתי איך ליבי מאיץ את פעימותיו, ולא מרוב התרגשות אלא מרוב לחץ. יניב כנראה ציפה לשמוע אותי עונה לו משהו כמו:"אני גם אוהבת אותך", אלא שבמקום לומר את מה שהוא ציפה ממני שאומר לו, אני עניתי משהו אחר לגמרי.
"יניב, תקשיב בבקשה. אני לא יכולה לשקר לך יותר, אני פשוט מרגישה שזה מגעיל כלפיך. אני לא אוהבת אותך באמת, ואני ממש מצטערת אבל זה לא הולך ביננו. אנחנו שנינו סובלים, וזה נורא. אז בבקשה תסלח לי, אבל אנחנו נפרדים" אמרתי ונשמתי עמוק. קיוויתי שלא אתחיל לבכות שוב. מהעבר השני של הקו היתה שתיקה כבדה, יניב ניסה כנראה לעכל את מה שאמרתי לו. לאחר כמה דקות שנראו כמו נצח שלם, יניב ענה, ושמעתי בקולו שהוא בקושי עוצר בעצמו את הדמעות:"טוב עדן, אם זה מה שאת רוצה, אז בסדר. אבל נוכל להישאר ידידים אני מקווה" וניתק.
אחר כך הנחתי את הפאלפון שלי על המיטה, והפנתי את מבטי אל קורל, שהביטה בי המומה. "אני לא מאמינה שזרקת את יניב בטלפון! זה הדבר הכי מגעיל שאפשר לעשות. את שברת לו את הלב כפליים" אמרה קורל, ונעצה בי מבט שגרם לליבי להתכווץ. נעצתי את מבטי ברצפה, ועניתי בקול חסר חיים:"אני מפלצת".
קורל אפילו לא ניסתה להתווכח איתי, היא לגמרי הסכימה איתי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
