"מעוז צור ישועתי..." לא הספקנו להדליק את הנרות וכבר דפקו בדלת הבית,חשבתי שזו סבתא רחל או סבא מנחם או אפילו דודה בתיה המוזרה.אך במקום זאת עמד שוטר במדים.
"אתם צריכים לצאת מכאן במהירות" אמא שעמדה מולו נלחצה,אבא התקדם לעברם.
"למה?" שאל אבא כאילו שלא ידע.
"ש שריפה גדולה שמתפשטת לכיוון שלכם" השוטר לא זזה מאיתנו.
מיהרתי לקחת את שלו איתי הוא אחז בידי בחוזקה מבלי לשאול דבר.
"הרחנו ריח של שוף אבל לא חשבתי שזה עד כדי כך" מלמל אבא.
"לא ראיתם חדשות?" שאל השוטר.
"לא" השיב לא אבא בכנות.
"תמר,שלו ,בואו מהר" וכבר היינו מחוץ לבית,ידעתי שאתגעגע אליו יותר מכל.
"אמא לאן הולכים?" שאל שליו בקול מתוק,לאידעתי מה הוא דמיין לעצמו,יכול להיות שהוא חשב שהולך לגן שעשועים המלא במשחקים או בכלל למקום מלא ממתקים.
"אני לא יודעת מתוק שלי,אני לא יודעת" פלטה אמא באנחה וקטעה את מחשבותיי.
יצאנו בניידת של השוטר,לא ידעתי למה לא נסענ במכונית שלנו וגם לא שאלתי פשוט שתקתי ונתתי לשוטר להוביל אותנו.
"תשארו כאן,עוד מעט נפנה אתכם למקום מוגן יותר" אמר השוטר שגילית את ששמו,אורי.
נשארו במקום עם הרבה אנשים לא מוכרים,היו עוד משפחות שהשאירו אותם כמו שהשאירו אותנו.
יש המשך אבל העדפתי לסיים מפה...תודה לקוראים
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
