זה היה סיפור יפה על ירושלים של פעם, ועל האנשים הפשוטים. ולא לפני כל כך הרבה שנים.
לא ירד גשם. מנהיגי הערבים ראו בזה אות לעונש משמים, על כך שהרשו ליהודים לגור בה. הם עמדו לגרש מחדש את היהודים מהעיר. הרב גלאנטי קרא לכל היהודים לבוא ולהתפלל בקבר שמעון הצדיק. ובבואם, שינעלו מגפיים, ילבשו בגדי חורף כבדים ויכסו עצמם במעילים לגשם. בשמים כמובן לא היה סימן לענן.
בהגיעו לפתח המערה, פנה אליו השומר ואמר: אתה אחראי לכל הקהל הרב הזה! ואני צריך להשאר כאן מעבר לשעותיי! סיים את טענותיו, וסטר על פניו של הרב הישיש.
עמדה הקהילה והתפללה מכל הלב, ופתחו שערי דמעות, וכשיצאו, נפתחו שערי שמים וירדו מטרות עוז.
אתן רואות... כך התכונן לומר הרב הצעיר לבנות "בית חנה" בגבעת שאול, בשיעור לכבוד חנוכה שהכין.
אתן מבינות, זוהי כוחה של אמונה.
אלא שאת השיעור לא הצליח להעביר. הוא נתקע באמצע הכביש הראשי היורד לתל-אביב יפו, לפני הפניה שמאלה לגבעת שאול. הוא אפילו לא ידע איך יצא מדלת המכונית, בעוד המכוניות חולפות על פניו משמאל ומימין. היה זה טרם תקופת הטלפונים הניידים, כך שגם להזעיק עזרה לא יכל. אך כמה נהגים ראו את המצב ונחלצו לעזרתו. הם דחפו את המכונית עם ה"חנוכיה" לאחור, עד לכניסה לתחנת הדלק השניה, ביציאה מהעיר.
הוא יצא ממכוניתו התקועה, והתהלך סביב. ואז שם לב שלמטה, מתחת לתחנת הדלק, יש שלט "מוסך". הוא ירד לשם ברגל, והנה אשה בסרבל עבודה:
איפה בעל הבית? - אני בעל הבית.
נתקעתי כאן. - טוב נבדוק.
(לאחר בדיקה קצרה) - הלך המצבר. אתה חייב מצבר חדש.
ואת יכולה לתקן את זה? - החנוכיה שלך גמרה את המצבר. אתה חייב מצבר חדש, ובכל מקרה כזה שמתאים גם לחשמל של החנוכיה. אני יכולה להזמין אבל זה יקח לפחות שלש שעות.
טוב אני יכול להשתמש בטלפון שלך? - בבקשה במשרד.
הוא חייג לבית חנה וסיפר איזה יום היה לו, ושלא יוכל להגיע...
לפתע בעלת-הבית עצרה אותו באמצע השיחה, היא הצביעה על משהו ודיברה אליו.
הוא עצר משטף השיחה ואמר: רק רגע.
כבוד הרב, היא אמרה, כבוד הרב, לא ככה מדברים בחג החנוכה, חג השמחה והאורה.
אתה רואה את התמונה האפורה הזו? כבוד הרב, זו תמונה של סבא רבא שלי עליו השלום,
הרב גלאנטי.
בוא ואספר לך סיפור עליו, ותראה מהי כוחה של אמונה, ותבין מזה איך צריך לדבר ביום כזה, בחג החנוכה.
בירושלים של פעם, לא ירד גשם...
את המקור קראתי ב"בשבע" לפני כמה שנים.
לא ירד גשם. מנהיגי הערבים ראו בזה אות לעונש משמים, על כך שהרשו ליהודים לגור בה. הם עמדו לגרש מחדש את היהודים מהעיר. הרב גלאנטי קרא לכל היהודים לבוא ולהתפלל בקבר שמעון הצדיק. ובבואם, שינעלו מגפיים, ילבשו בגדי חורף כבדים ויכסו עצמם במעילים לגשם. בשמים כמובן לא היה סימן לענן.
בהגיעו לפתח המערה, פנה אליו השומר ואמר: אתה אחראי לכל הקהל הרב הזה! ואני צריך להשאר כאן מעבר לשעותיי! סיים את טענותיו, וסטר על פניו של הרב הישיש.
עמדה הקהילה והתפללה מכל הלב, ופתחו שערי דמעות, וכשיצאו, נפתחו שערי שמים וירדו מטרות עוז.
אתן רואות... כך התכונן לומר הרב הצעיר לבנות "בית חנה" בגבעת שאול, בשיעור לכבוד חנוכה שהכין.
אתן מבינות, זוהי כוחה של אמונה.
אלא שאת השיעור לא הצליח להעביר. הוא נתקע באמצע הכביש הראשי היורד לתל-אביב יפו, לפני הפניה שמאלה לגבעת שאול. הוא אפילו לא ידע איך יצא מדלת המכונית, בעוד המכוניות חולפות על פניו משמאל ומימין. היה זה טרם תקופת הטלפונים הניידים, כך שגם להזעיק עזרה לא יכל. אך כמה נהגים ראו את המצב ונחלצו לעזרתו. הם דחפו את המכונית עם ה"חנוכיה" לאחור, עד לכניסה לתחנת הדלק השניה, ביציאה מהעיר.
הוא יצא ממכוניתו התקועה, והתהלך סביב. ואז שם לב שלמטה, מתחת לתחנת הדלק, יש שלט "מוסך". הוא ירד לשם ברגל, והנה אשה בסרבל עבודה:
איפה בעל הבית? - אני בעל הבית.
נתקעתי כאן. - טוב נבדוק.
(לאחר בדיקה קצרה) - הלך המצבר. אתה חייב מצבר חדש.
ואת יכולה לתקן את זה? - החנוכיה שלך גמרה את המצבר. אתה חייב מצבר חדש, ובכל מקרה כזה שמתאים גם לחשמל של החנוכיה. אני יכולה להזמין אבל זה יקח לפחות שלש שעות.
טוב אני יכול להשתמש בטלפון שלך? - בבקשה במשרד.
הוא חייג לבית חנה וסיפר איזה יום היה לו, ושלא יוכל להגיע...
לפתע בעלת-הבית עצרה אותו באמצע השיחה, היא הצביעה על משהו ודיברה אליו.
הוא עצר משטף השיחה ואמר: רק רגע.
כבוד הרב, היא אמרה, כבוד הרב, לא ככה מדברים בחג החנוכה, חג השמחה והאורה.
אתה רואה את התמונה האפורה הזו? כבוד הרב, זו תמונה של סבא רבא שלי עליו השלום,
הרב גלאנטי.
בוא ואספר לך סיפור עליו, ותראה מהי כוחה של אמונה, ותבין מזה איך צריך לדבר ביום כזה, בחג החנוכה.
בירושלים של פעם, לא ירד גשם...
את המקור קראתי ב"בשבע" לפני כמה שנים.