"אם היית יכולה להיות מישהי אחרת, במי היית בוחרת?" שואל אותי אור מדושן עונג לאחר שטרף חצי מעוגת היומולדת הכושית שלי.
"הייתי נשארת אני" אני עונה לו. הוא עושה פרצוף ומבהיר "אל תבלבלי את השכל, כולנו חומדים חיים של אחרים אפילו רק ליום אחד. מה,לא היית רוצה להיות בר רפאלי או אסתי גינזבורג?" ידעתי מיד לאן הוא חותר ולא נפלתי במלכודת "לא, אני לא חושבת שהצלחה נובעת מיופי וחיצוניות אפילו שהן מככבות בכל העולם. אם כבר הייתי בוחרת בדמות עמוקה יותר כמו הילרי קלינטון שהיא אשה חזקה ואימתנית או במדונה שגם בגילה המופלג עושה חיל וכובשת את העולם."
"איך הגעת מהילרי קלינטון למדונה? מה הקשר? ואת גם מוכיחה את הטענה שלי שהיית רוצה גם יופי כי מדונה עדיין כוסית!"
גלגלתי את עיניי ותקעתי ביס מהעוגה המשמינה בטירוף. ברור שהייתי רוצה להיות כוסית אבל לא צריך להכריז על זה בכל הזדמנות.
מאז שאני ואור נכנסנו לזוגיות המוזרה הזו הוא לא מפסיק לנסות להוציא ממני וידואים על רצוני להיות יפה ונחשקת כאילו זה כל מה שחסר לי... בא לי לפעמים לצעוק עליו "די!!!" תקבל אותי כמו שאני ותפסיק כבר עם הפארסה הזו או שניפרד וזהו. אבל אין לי אומץ, הוא עוד עלול לעזוב אותי לבד עם הפחדים שלי.
"אני כזו מכוערת בעינייך?" שאתי בלחש ומיד התחרטתי על השאלה הדבילית.
"מה?? את בכלל לא מכוערת! את שיא היופי בעיניי! מאיפה הבאת את זה בכלל??" הוא מתעצבן
"אז למה אתה כל הזמן מדבר על כוסיות?" שאלתי נבוכה ורק רציתי לסיים כבר את השיחה ולהתחפר במיטה מתכת לשמיכה
"כי אני גבר! אבל זה לא קשור בכלל את צריכה לאהוב את עצמך בלי קשר אליי או כל בנאדם אחר!"
צודק, אני באמת צריכה לאהוב את עצמי, אבל חוסר ביטחון הפך לשמי השני... איך עושים את הצעד הראשון?
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
