פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 14 שנים ו-11 חודשים בנק מערבי אילן

  (כל הדמויות והמקרים אינם פרי דמיונו של המחבר. כל קשר בין המוזכר לבין המציאות אינו מקרי בהחלט)
  
  זה התחיל כבוקר רגיל במחלקת מטבע החוץ של בנק "מערבי", הבנק הכי לא מערבי שיכול להיות. הפקידה חלי הגיעה כהרגלה מוקדם בבוקר, והחלה לעבור על דו"חות יתרות הבנקים הזרים, שהגיעו במהלך הלילה, תוך כדי שהיא ממלמלת קללות בשפה דרום-אמריקאית לא ברורה. "למה, לעזאזל, לבזבז כל כך הרבה נייר? לא חבל על יערות הגשם בברזיל?", שאלה את עצמה. לפתע נכנס שוטר לחצר שבה עבדה, ואמר לה בזו הלשון: "חלי חנניה, ידוע לי כי היית עדה לרצח שהתרחש בכניסה למגדל שבו את עובדת". "קודם כל, תפנה אליי בשמי המלא", דרשה, "רחל דה סילבה דוס סנטוס אוליביירה חנניה". "אני נאלץ לקחת אותך איתי בניידת לתחנת המשטרה", הודיע לה השוטר. "אני לא יכולה לבוא", הגיבה חלי, "יש לי היום המון עבודה. תחקור אותי כאן". השוטר קיבל אישור, והחל לחקור את חלי בעמדתה. "מה בדיוק קרה הבוקר?", חקר השוטר. "רצח", ענתה חלי. "כן, הבנתי שהיה רצח. אבל מי רצח? למה? איך?". "רצח", ענתה שוב חלי, תוך שהיא שומרת בקנאות על תכונתה הידועה שלא לנדב פרטים. "הבנתי שבוצע רצח", גילה, "אבל מי נרצח? מתי?". "רצח", ענתה שוב חלי, וחייכה חיוך זדוני. "למה את מתעקשת לשמור על זכות השתיקה? את לא עוזרת לי בכלל!", זעם השוטר, "איזו מין עדה את?". "מה אכפת לך מאיזו עדה אני?", שאלה חלי כשהחיוך כבר לא מרוח על פרצופה. "ניצחת, ויתרתי", סיכם השוטר, ועזב בזעם. מיד כשיצא, נכנס במקומו סמי, אדם ממוצא איראני, אשר עובד במחלקה עוד מלפני שהוקמה. "בוקר טוב, חלי. מה שלומך? הכל בסדר? יופי", שאל, ענה, והתיישב בעמדתו ב-32 השנים האחרונות, "את יודעת מה עם גארי? דיברת איתו? הוא עושה היום לילֹה? אני מתקשר אליו". בזמן שסמי התקשר, נכנס לחצר גארי, גבר מבוגר חובש כובע קאובוי, שהגיע מערבות אוסטרליה הרחוקה, ואשר ידוע בכינויו "קרוקודייל גארי". גארי זיהה את שיחת הטלפון מסמי, ניתק, ועמד לידו. "כן, סמי, וואט דיד יו וונט?", שאל. סמי המשיך לדבר לשפופרת: "גוד מורנינג. האו אר יו, גארי בוי?". "אני פה לידך, פרסי מטומטם!", זעק גארי. "אה, סורי", הצטדק סמי, וניתק את הטלפון, "הגעת כבר?". "לא, אני עדיין בבית", כעס, "מה רצית?". "רציתי לשאול אם אתה עובד היום לילֹה", הסביר סמי. "ולא היית יכול להסתכל שנייה בלוח התורנויות שמולך, ולהבין את זה לבד? וזה שאני פה בבוקר לא עונה לך על השאלה?", כעס עליו. "סורי, גארי. רילי סורי. אני מבקש סליחה, מחילה וכפרה", התנצל סמי. בשעה 10:00 לערך, התעורר בביתו מנהל המחלקה, מר שוקרא. "העובדים שלי עובדים כבר שעתיים-שלוש. אני חייב לשמש דוגמא, ולקום מהמיטה", אמר לעצמו. לאחר שצחצח את שיניו על פי כל סעיפי "נוהל צחצוח השיניים" התלוי על קיר האמבטיה, התפנה לרשום הערות לתורנית הלילה, כלומר, הערות לבחורה התורנית שבילתה איתו את הלילה: "ענת, אני מאוכזב מאוד מביצועיך הלילה. אנא שוחחי עמי בנידון. העתק: הורים. על החתום: שוקרא". בשעה 11:00 הגיע לעבודה העובד החדש, גלעד רוזנפלד, אשר למרות שמו האשכנזי, גלעד, ידוע לכל כי הוא בן עדות המזרח. "מה שלומך, גלעד חמוד? הכל בסדר איתך? טוב מאוד", דיבר סמי. "מה קרה לעמדה שלי?", הזדעזע גלעד, "למה היא נראית כמו אחרי שוד?". "לא התקרבתי לעמדה שלך", מיהר סמי להצטדק. "אז מי לקח לי את העטים?", התפלא גלעד. "אני", ענה סמי. "ומי לקח לי את הסרגל?". "אני", ענה שוב סמי, "לא החזרתי לך? הנה, קח אותם בחזרה, שלא תגיד שאני פרסי". "סמי, מתי תפסיק לקחת לי דברים מהעמדה, ותשתמש בדברים שלך?", זעם עליו גלעד. "אני לא צריך שום דבר שלך", קבע סמי, "דרך אגב, אפשר לקחת לך את השדכן?". "בשביל מה אתה צריך שדכן? חשבתי שאתה נשוי", הבריק גלעד כהרגלו. סמי לא חיכה לתשובה, והתפרש על פני עמדתו של גלעד, תוך כדי שהוא דורס אותו בדרך לשדכן הנכסף, תרתי משמע. "אתה לא יכול לחכות שאני אתן לך אותו במקום לרמוס אותי?", זעף. "עשיתי את זה כי לא רציתי להפריע לך", הצטדק סמי.
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.