יש גישה במדע שגורסת ש"הכל יחסי".
יש גישה במשפט הגורסת ש"הכל שפיט".
יש גישה במו"מ שאומרת "הכל נתון למשא ומתן".
הן הולכות יד ביד, כולן חסרות נקודת משען.
החליטה הממשלה שלא לבנות במקומות שמדינות העולם מבקש, החליטה גם לתת במתנה שטחים.
פתאום דורשים שגם בעיר הבירה לא נבנה, ואנחנו מתממים "אבל זו עיר הבירה! זו לא התנחלות!".
"אז מה אם זו עיר הבירה? כפי שהגדרתם אותה כבירה, תוכלו להגדיר מחדש עיר אחרת (תל-אביב?) כבירה." יאמרו לנו.
ממשיך באותו קו ראש ממשלתנו, "זה דבר קטן שהפך לנושא עיקרי"
אייצג לרגע קט את האויב התורן: "אה... זה דבר קטן עבורכם? מעניין, כי עבורנו זה דבר גדול. אז ודאי תלכו לקראתנו בדבר שהוא קטן עבורכם כדי שלא תצטיירו כסרבני שלום".
אנחנו הולכים ונדחקים לקיר.
מי שקבע שחברון היא התנחלות, מי שנתן לאויב רובים, מי שגלגל עיניו לשמע המילה טרנספר ובאותה נשימה ביצע זאת לבני עמו, שלא יתפלא כשידרשו ממנו להתפנות מירושלים, מחיפה ומיפו כסיפתח לשיחות השלום.
איזה מזל שיש מי שמשגיח וידאג להרים אותנו מהקרשים אליהם אנו דוהרים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
