שוב אני בורחת
אל אותו המקום
ושוב אני נפגעת
מתנפצת לרסיסים
ושב אין תקנה ושוב המנגינה
שמשתקת, גורמת לי ללחוש:
תקווה...
נעצרת, מתבוננת
בקושי מאמינה
שזו אני, אני שמבקשת סליחה
אני שבוכה
שמתביישת מפנייך,
מתביישת לעמוד לפנייך,
מתביישת כי אתה יודע,
מי אני באמת.
כי רק אתה מציץ
לתוכי באמת..
אתה, היחיד,
שיודע את האמת.
ושוב אני בורחת
אליך מפנייך.
מבקשת מחסה
מבקשת שתכסה,
עלי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה