"אמרת שלאהבה אין סוף,קיצרת את ימים,הימים שבהם יכולתי להשאר עוד מאושרת.התרפסת על אותם הדברים השוליים שעמדו לך על קצה הלשון ואכן מאסת בהם,אך אני נותרתי לבד,כאן עם לב שבור אשר טמון היטב באדמה שעודני מחכה להבלע בתוכה,איני מצפה שתבין את מעשייך,איני מצפה שתבוא עכשיו לנחם אותי או לשמוע זה עתה את תחנוני דבר אחד אני מבקשת שלא תכאיב לי מעולם.אמרת שלכל אדם יש אבן קטנה אשר נמצאת בכל אחד מאיתנו,לעיתים היא יכולה להתקשח אך אם הבן טוב היא נעלמת.אילו הייתה בן אדם טוב האבן הייתה נעלמת,אך היא לא נעלמה,רק סדקים נותרו לה,אצלי אמנם שוב דבר לא נשבר ולפעמים אני תוהה שנוספה לי עוד אבן ששתיהן התבצרו בגדול ענק אשר מכביד את ליבי ומרטיט אותו בכל פעם.כל אותם שירי האהבה שהיית שר לי בחלון חדרי לא שווים את מספר נשיקותינו,לא שווים את הסבל שגרמת לי,אולי אני בעצם לא שווה אף אחד...רק תן לי לנבור כאן ולחפור עוד הרבה זמן על שהאהבה תחזור אלינו.."
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה