ספר כובש ומרגש המתמקד בילדותו ונערותו של המחבר כילד עולה ממצריים, והקשר המיוחד שיצר עם 'עולה ותיק' מבוגר, פליט שואה.
שני אנשים שאני מכירה וקראו את הספר התרגשו עד דמעות.
משום מה אני עדיין בחששות גדולים לפתיחת הספר. אפילו לא יודעת ממש להסביר למה.
נהניתי מ"כעפעפי שחר", בעיקר בגלל הירושלמיות (אפילו גרתי שנה בשוק מחנה יהודה),
אבל לא יודעת. אולי תספרי עוד קצת לפתיחת התאבון?
