הוא חיבק אותי חזק ושאל אותי... את סומכת עליי?
כן.
את אוהבת אותי?
כן.
בשביל מה כל השאלות האלה? שאלתי, והוא ענה : אני עוזב המשפחה שלי עוברת לתל אביב.
מה??? שאלתי אותו בתדהמה אפילו הפה שלי היה פתוח עד שהוא לחש לי: את בסדר? ונופף לי עם ידיו מול פניי,חזרתי למציאות ואמרתי לו אם זה מה שקורה אז סבבה אני לא יעמוד לו בדרך.
הלכתי לכיוון הדלת הוא לחש לי שהוא אוהב אותי,הסתובבתי אחורה,ראיתי שהוא מחייך ואמרתי לו שניים דרושים להצלחת האהבה די באחד להכשילם .
דמעה נפלה על לחיי הסתובבתי ויצאתי מהדלת.
באותו היום חזרתי הביתה,לא אמרתי לאמא שלום ,עליתי לחדר נעלתי את הדלת ישבתי על הכיסא שפונה לשכונה ודמעות זלגו מעיניי.
ככה ישבתי יום, יומיים, שבוע עד שנשמעה דפיקה בדלת זאת הייתה אמא,ניגבתי את הדמעות פתחתי את הדלת בחיוך רחב ושאלתי :כן אמא?
יש לך מכתב זה מג'יימס את רוצה לקרוא אותו?
כן! תודה רבה! אני עוד מעט ירד אני נפגשת עם ענבל.
ג'יימס היה החבר הרציני הראשון שלי,הכרנו בקניון,אני באתי עם חברותי והוא עם חבריו.
הסתובבנו ואחרי כמה זמן הוספתי אותו בפייסבוק ,הוא ביקש את הטלפון שלי וככה דיברנו שעות על גבי שעות,כל לילה כל יום.
בסוף החודש קיבלתי חשבון רציני אז הייתי צריכה למצוא עבודה,חיפשתי וחיפשתי עד שמצאתי בקניון עבודה.
זה היה בסופר פארם,הייתי בעמדת הבשמים ודווקא היה נורא כיף כל יום לבוא לעבודה עם ריח מעלף והיה כיף גם לעזור.
יום אחד ג'יימס וסבתא שלו הגיעו הם חיפשו בושם לכבוד יום הולדת לאחת השכנות שלהם.
אחרי שעזרתי להם,סבתא של ג'יימס הלכה לקופה והוא נשאר איתי.
דיברנו עד ששתקנו הוא התקרב אליי ונישק אותי.
מאותו הרגע אנחנו זוג,שלוש וחצי שנים!
חלקנו כל דבר,הוא היה החצי השני שלי הנשמה התאומה שלי לא יכולתי לחיות בלעדיו!
היה לו שיער חום,חלק עם פוני ,שהיה כיף לשחק איתו.
העיניים שלו היו בצבע חום בהיר כמעט זהב, אהבתי להסתכל לו בעיניים זה עשה לי הרגשה נעימה בלב.
הוא היה מתוק,רגיש והוא תמיד אהב אותי,הוא זכר את היום הולדת שלי ואת יום השנה שלנו.
חשבתי שלא ניפרד לעולם,שנחיה לנצח ביחד אבל..
סוף טוב יש רק באגדות ואהבה לנצח לא קיימת.
צדקתי.
נכנסתי לחדר,ישבתי על הכיסא,פתחתי את המכתב והתחלתי לקרוא:
עדן,לפני שאת קורעת את המכתב או שורפת את התמונות שלנו יחד אני חייב להסביר לך,אני.. אני לא התכוונתי... לא התכוונתי להיפרד ממך או לעזוב אותך פשוט.. אמא שלי קיבלה עבודה בתל אביב והייתי חייב לבוא איתה,אני מצטער.. לא יכולתי לסרב!
אני עד עכשיו מתגעגע אלייך,אני חושב וחולם עלייך כל הזמן ,את לא מאמינה כמה אני רוצה להיות איתך אך זה לא מתאפשר עוד כמה ימים אהיה שוב בירושלים כדי לקחת כמה חפצים אחרונים ואז אני יעזוב לתמיד...
מתגעגע כל שניה ,כל דקה,כל שעה!
-ג'יימס-
קראתי את המכתב,במשך כמה דקות החזקתי אותו חזק,הסתכלתי על המשפט :"מתגעגע כל שניה,כל דקה,כל שעה!"
חזרתי להכרה,השלכתי את המכתב לרצפה,קמתי מהכיסא,עמדתי מול המראה ואמרתי לעצמי :"עדן! את צריכה לקחת את עצמך בידיים,תפסיקי לבכות עליו הוא לא היה ולא נברא,תתחילי לחיות!!"
התלבשתי במהירות ,תוך כדי ירידה במדרגות הבית נעלתי את נעלי,דיברתי בטלפון עם ענבל וקבענו להיפגש בגן ליד הבית שלה.
יצאתי וצעקתי לאמא אחזור יותר מאוחר,אל תדאגי!
שמעתי שירים בנגן המוזיקה שלי,בדרך לגן לפגוש את ענבל,הרהרתי כל הדרך האם לפגוש את ג'יימס או לא לפגוש אותו... הייתי מבולבלת,הבטתי על המדרכה ,על כל מסטיק שהיה דבוק בה ,על כל עלה...
כל הדרך לא הסתכלתי קדימה ,ראשי היה נפול ומבולבל ,כמה מחשבות רצו בו,לא ידעתי מה לעשות,באותו הרגע רציתי להתקשר לענבל ולבטל אך לא היה לי נעים בכל זאת אנחנו נפגשות פעם בכמה זמן,אז בעודי שומעת מוזיקה ומהרהרת לי נשמעת צעקה :"זהירות! תיזהרי!"
זקפתי את ראשי במהירות ומולי רוכב אופניים שהאמת נראה דיי טוב ,הקסדה עשתה אותו קשוח אבל השפתיים ריככו את מחשבה זו הוא היה שרירי,ממש חלומה של כל נערה,הבטתי בעיניו והוא בשלי,צבע כחול היו הן,כחול מרגיע,יכולתי להסתכל בהן שעות על גבי שעות,אך ברגע זה לא היה זמן הוא התקרב אליי במהירות,הוא בלם את אופניי ההרים השחורות הגבוהות והמרשימות במיוחד שלו עף לכיווני ונחת עליי,אני קיבלתי את המכה העיקרית.. המכה בלב אותה ההרגשה שהייתה עם ג'יימס,ולא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות שנית!
אדם קראו לו,הוא היה מושלם: עיניים כחולות מרגיעות,משגעות,שפתיים מלאות שמבקשות שינשקו אותם,החיוך מושלם,חיוך ממיס לבבות! ככה הוא היה פשוט מושלם גבר החלומות!
לאחר הנחיתה הקשה, איבדתי את ההכרה.
הוא קם,היה ערני,הוא ניסה להעיר אותי אך לשווא.
הוא ביקש מאחד מילדי השכונה שישמור עליי..
הוא קשר את אופניו האחד העצים וחזר אליי אמר תודה לילד וחזר לטפל בי.
ענבל התקשרה בדיוק בזמן,היא הייתה עצבנית וצעקה איפה אני..
הוא ענה לה ואמר בשקט,קרתה תאונה קטנה את יודעת היכן היא גרה ומה שמה?
אחרי השיחה זו הוא אולי יהיה חירש, ענבל צרחה לו שאלות מתקילות בלי לנשום אפילו,והוא רק ביקש ממנה שוב את הכתובת והשם לה.
עד שהיא סוף סוף נרגעה,אמרה לו באיטיות קוראים לה עדן,היא גרה ברחוב המשפטים מספר 14.
תודה אמר וניתק.
אדם הכניס את הטלפון אליו לכיס,אסף את דברי הרים אותי והתחיל ללכת אלי הביתה.
באחד מרגעי ההליכה,אמרתי לו באפרוריות קלה:אין דבר יותר שלם מלב שבור!
היינו באמצע כביש,הוא עצר עיניו היו פתוחות לרווחה ושאל בתדהמה מה אמרת? עדן?
חזרתי "לישון" ,הוא ראה שאני לא יתעורר שוב אז המשיך לצעוד ולקראת הבית שלי.
הגענו סוף סוף!
עדיין הייתי בידיו,הוא דפק באיטיות על הדלת ושאל בשקט... אמא של עדן?
היא הציצה בעינית,פתחה את הדלת,וראתה אותי שרועה על ידיו של אדם.
אדם אמר לה שהוא התנגש בה ממש לא בכוונה.!
והסביר שענבל נתנה לו את הכתובת והשם.
אמא שלי כמובן הכניסה אותו לבית,וביקשה שיניח אותי על הספה בזמן שהיא מביאה דלי מים ומגבת.
אדם ישב על אחת הכורסאות ושתק,בזמן שראה את אימי מנסה להעיר אותי בכל דרך אפשרית.
היה רגע שזהו,אמא שלי איבדה כל תקווה וגם אדם,עד שהגיע הרגע שלו הם חיכו!
קמתי בבהלה כאילו היה לי סיוט,אמא ואדם ישר קפצו לידי והתחילו בפרץ שאלות: את בסדר?,מה קרה?,את צריכה משהו?,להתקשר לאמבולנס?,הכל בטוח בסדר? עוד הרבה ,עד שלא היה עוד כוח
לשמוע את כל הדיבורים האלו צעקתי די!!!!
קמתי מהספה,הזזתי את אמא ואדם,עליתי את המדרגות בזעם וטרקתי את הדלת!
אדם שאל את אימי אם הוא יכול לעלות אלי לחדר,והיא אמרה בטח רק תשכנע אותה לרדת,היא בדיכאון.
למה היא בדיכאון,נערה כזאת בדיכאון? ממש מוזר!
חבר שלה לשעבר עזב לתל אביב והיא קצת עצובה בגללו,כמו שאתה שם לב...
כבר מהחדר שמעתי שהוא עולה,פתחתי את המנעול ונכנסתי אל המקלחת.
כן אם אתם מופתעים יש לי שירותים ומקלחת בחדר.
הוא פתח את הדלת החורקת שלי,שעליה כתוב אין כניסה! או אני ישנה אז עופו מפה!
עדן? את כאן?
כן אני במקלחת תשב על המיטה או משהו אני כבר יוצאת!
האמת הייתי חייבת לשטוף את עצמי אחרי יום כזה,יצאתי עם מגבת לחדר אמרתי לו אדם אני כבר מתפנה אלייך מצטערת שלקח לי קצת זמן.
הוא אמר שזה בסדר,ראיתי גם איך הוא הסתכל עלי אז לקחתי בגדים מהארון וחזרתי ישר לאמבטיה להתלבש.
כעבור כמה דקות יצאתי לבושה בג'ינס קצר חולצת טי קרועה ומגבת על הראש.
מה קורה? הוא שאל...
עניתי יותר טוב אבל הראש קצת כואב,ועכשיו... ישבתי על המיטה מולו ושאלתי עכשיו אתה יכול לספר לי מה קרה?
אוקיי... מוכנה?
כן נראה לי!
רגע.. את זוכרת משהו לפני שהתנגשנו?
אהממ.. כן,שמעתי מוזיקה,והסתכלתי על הרצפה עד שצעקת לי להיזהר,נחתת עלי ומשם כלום!
אוקיי,אחרי שנפלתי עלייך איבדת את ההכרה, לא דיברת אפילו העיניים שלך לא הגיבו לכלום.
לאחר שניסיתי להעיר אותך,הבנתי שאני לא יצליח ואני חייב להגיע איתך לבית שלך,קשרתי את האופניים שלי לעץ,וישר צלצל הטלפון שלך אז עניתי,מישהי בשם ענבר ענתה לי...
אההה לא! ענבל קוראים לה!
טוב.. מצטער אפשר להמשיך?!
כל עוד תקרא לה ענבל,חחח כן אתה יכול.
אל תדאגי אז... היא קצת השתגעה והתחילה לצרוח לי באוזן אבל בסופו של דבר היא ענתה לי ואמרה רחוב המשפטים 14, אמרתי לה תודה וניתקתי,הכנסתי את הטלפון לכיסי ,וזה גם מזכיר לי הנה.
הוא הוציא את הטלפון הורוד שלי נתן לי אותו,הסמיק ואמר בבקשה.
תודה אמרתי, והוא המשיך בסיפור....
הרמתי אותך ,התחלנו ללכת ואז משהו מוזר קרה, התחלת לדבר ואמרת משהו כזה אין דבר יותר שלם מלב שבור,באותו הרגע עצרתי באמצע הכביש וניסיתי לדבר איתך אבל חזרת לישון..
הגענו לבית שלך,אמא שלך קצת נכנסה להלם,היא הכניסה אותי הביתה ,הנחתי אותך על הספה,שנינו ניסינו להעיר אותך עד שקמת לבד,ומכאן את זוכרת בטח...
ועוד משהו.
היא אמרה לי משהו שאת בדיכאון בגלל איזה ג'יימס אחד.. זה נכון?
אויי... היא באמת אמרה לך דבר כזה?
כן.. למה זה לא נכון?
לא.. זה נכון אבל לא רציתי להגיד לך אבל אתה כבר מעורב בסיפור אז מה שקרה זה פשוט ביותר:
היינו שלוש שנים וחצי ביחד עד שהוא עבר לתל אביב והשאיר אותי לבד,אם אתה רוצה לראות המכתב שם.. על הרצפה.
הוא הרים את המכתב בזהירות,הסתכל על כל תזוזת עיניים שלי,על כל הבעה שלי והתחיל לקרוא.
לקח לו זמן רב לקרוא אך בסופו של דבר סיים,התכופף הניח את המכתב על הרצפה וראיתי שדמעה זולגת מעיניו.
ואו! אמרתי אף פעם לא ראיתי בן שבוכה ממכתב פרידה!
קמתי בזהירות מהמיטה,הלכתי לכיוונו על קצות אצבעותיי,ישבתי על קצה מיטתי,הרמתי את ראשו ושאלתי: אתה באמת בוכה מהמכתב? אתה לא צריך!
זה לא זה הוא לחש לי,גם חברה שלי לשעבר! הוא הדגיש נפרדה ממני כך,היא גם עברה לתל אביב.
קראו לה ונסה,היינו ארבע שנים יחד,עד שגם היא עזבה אותי...
אבל... זה נורא מוזר!
למה?
כי כל מה שכתוב אצלך במכתב היה כתוב גם אצלי,וזה היה אותו הכתב של ונסה ושל ג'יימס.
חכה רגע.. קמתי הלכתי לכיוון האמבטיה,יצאתי לאחר כמה שניות.
חייגתי אליו,כן אל ג'יימס בפעם הראשונה אחרי שבוע וקצת מאז אותו הרגע.
חיכיתי,חיכיתי,חיכיתי... עד שנשמע קול עדין,הקול שלו.
עמדתי לבכות ,אבל לא הצלחתי להוציא דמעה אחת.
שאלתי אותו מתי הוא בא,הוא ענה מחר בשעה 2 הוא יהיה בגן שעשועים ליד הפסל האדום...
אמרתי תודה וניתקתי.
השלכתי את הטלפון לרצפה,ישבתי על יד הקיר כיווצתי את רגלי ובכיתי.
אדם קם הוא בא לעברי,התכופף וישב מולי.
הרמתי את ראשי באיטיות,הסתכלתי עליו,הוא חייך.
הוא האריך את השרוול שלו,וניגב את דמעותיי.
גם אני חייכתי הסתכלנו אחד לשני בעיניים,הזדקפתי.
הוא התקרב אלי ואני אליו,הוא שלח ליד לכיוון הלחי שלי..
התקרבתי יותר,הלב שלי פעם בחוזקה.
הושטתי את ידי לעבר לחיו,העיניים שלו נעצמו כשהוא התקרב אלי יותר,וכמעט נגע בשפתיי.
עצמתי גם אני..
וזהו זה קרה.. התנשקנו!
הרגשתי בעננים היו זיקוקים ניצוצות כמו בסרטים.
פקחנו את עינינו,כל אחד לקח את ידו והתרחקנו.
אמרנו ביחד וואו! וצחקנו..
הוא חייך אליי,אני חייכתי אליו,הוא שאל אם אנחנו זוג עכשיו..
הסמקתי,צחקקתי ועניתי לו כן!
הוא אמר לי שהוא שמח!,קם לקח את המעיל שלו וביקש ממני ללוות אותו לדלת.
הסכמתי,ירדנו בשקט וקיווינו שאמא שלי לא שמעה אותי אבל מסתבר שהיא כן.
אמרה בהלם... כבר אתה הולך?? לא חבל תישאר אולי לאיזה כוס קפה?!
הוא צחק,אני לא שותה קפה ואני ממש מצטער אני חייב לרוץ,אבל בפעם אחרת אני מבטיח.
יצאנו מהבית וישבנו לכמה דקות על הספסל ליד,הוא ביקש את הטלפון שלי,
הרי אנחנו ביחד ואני לא יודעת את הטלפון שלו...
הוא כתב את המספר ואז ביקש שנצטלם יחד,פתח את המצלמה ונישק אותי.
עשיתי אותו הדבר,שנינו הכנסנו באותו הזמן את הטלפונים לכיסים, וישבנו בשקט.
נשענתי עליו,הוא כרך את ידיו עליי והחזקנו ידיים.
החום שלו עטף אותי וחימם אותי לעומת הקור בחוץ,גם הייתי עם מכנסונים וחולצה קצרה.
הוא קם,הוריד את הסוודר שלו ונתן לי אותו.
שיחמם אותך עם האהבה שלי ככה הוא אמר,הלב שלי ממש פעם בלי הפסקה.
לבשתי אותו,קמתי כרכתי את ידי סביב צאוורו ונישקתי אותו.
נפרדנו וכל אחד הלך לדרכו,אני נשארתי על הספסל והתקשרתי לענבל...
כבר ידעתי שכשאני יתקשר היא תצרח עליי אז התכוננתי.
הטלפון היה במרחק כמה סנטימטרים מהאוזן שלי וברגע ששמעתי אותה עונה ידעתי שזאת הולכת להיות שיחה של המון זמן,אבל מזל שהסוודר של אדם היה איתי אחרת כבר הייתי קופאת ממזמן.
לחשתי היי,היא ענתה בשאלות מהירות וזה הזכיר לי את אמא ואדם.
את בסדר? מה קרה? מי ענה לי? איך את מרגישה? יש לך זעזוע מוח? את רוצה שאני יבוא?
צחקתי ואמרתי לה שאני בסדר ואני מרגישה יותר טוב הרבה יותר טוב אבל את חייבת לבוא לספסל שליד הבית שלי בדחיפות.
אוקיי היא אמרה במהירות ניתקה את השיחה ובריצה היא באה.
ראיתי מרחוק את הבגדים שלה.
היא נהגה ללבוש בגדים זוהרים ולא מתואמים.
סווצ'רט ורוד זוהר, מכנס ירוק,נעליים צהובות.
ראיתי אותה זוהרת ומתקרבת אליי במהירות,והאמת זה היה מצחיק,ראיתי את השיער שלה מושלך לכל עבר.
שמעתי את נעליה חורקות על המדרכה,הסתכלתי קדימה,היא קפצה עליי וחיבקה אותי חזק חזק!
ישבנו על הספסל,ישיבה מזרחית פנים מול פנים והתחלנו לדבר.
אז... מה קרה?
מי ענה לי בטלפון?
מה קרה לך?
ולמה את שמחה כל כך?
וואו! חכי רגע ואני יסביר הכל.
אז מה שקרה זה ככה:
אחרי שדיברנו יצאתי מהבית שלי,האזנתי למוזיקה ומולי הגיע הבחור הכי מושלם בעולם!!
מי?
קוראים לו אדם,הוא רכב על אופניים הוא התנגש בי ואני איבדתי את ההכרה,כשאת צלצלת זה קרה בדיוק כמה שניות לפני והוא היה צריך את הכתובת שלי והשם שלי וגם את החוש שמיעה שלו חזרה.
הוא סיפר לי שצרחת לו באוזן..
ענבל הסמיקה וצחקקה.
המשכתי בסיפור,הוא לקח אותי עד הבית,הוא ממש סחב אותי על הידיים עד שהגענו,וכמובן שאמא שלי קצת נבהלה אבלך בסופו של דבר התעוררתי והתפרצתי על שניהם ועליתי לחדר.
אדם נכנס,אני הייתי חייבת להתקלח,אז התקלחתי וראיתי שהוא הזיל קצת ריר.
דיברנו הוא סיפר לי מה קרה ואני סיפרתי לו על ג'יימס ואת יודעת מה מסתבר?
מה? היא נבהלה? הם אחים או משהו כזה?
חחח ממש לא צחקתי בקול רם,מסתבר שהחברה הקודמת של אדם גם נפרדה ממנו,ומה שהכי הכי מוזר שהמכתב שג'יימס כתב לי היה אותו מכתב שההיא כתבה לאדם לפני שהם נפרדו.
אז התקשרתי לג'יימס דיברנו,ואחרי זה בכיתי וישבתי על הרצפה..
אדם גם התקרב וניגב לי את הדמעות והתקרבנו... והתקרבנו.. וזה קרה!
מה קרה? התנשקתם?
כן,הסמקתי.
היא צרחה לי באוזן ולחצי מהשכנים בשכונה,אפילו הציפורים עפו.
וזהו אנחנו ביחד!
זה הסוודר שלו,הוא נתן לי אותו.
אווו... אתם נראים ונשמעים זוג ממש ממש חמוד!
ענבל חזרה הביתה וגם אני,דפקתי בדלת אמא פתחה לי בחיוך רחב את הדלת ואמרה לי לגשת לסלון.
צעדתי בזהירות לסלון וראיתי קופסא גדולה על השולחן בסלון לידה עוד קופסא קטנה יותר ומכתב.
היא אמרה לי שזה מאדם ויש גם מכתב מג'יימס.
קודם כל קראתי את המכתב של אדם בו היה כתוב שביום שג'יימס חוזר יש נשף ולשם גם ג'יימס מגיע ולכן הוא קנה לי שמלה ונעליים,הוא כתב שהוא אוהב אותי מאוד ויבוא לאסוף אותי מחר בשמונה בערב.
פתחתי את הקופסא הגדולה,זרקתי את המכסה הרמתי את השמלה והייתי בהלם.
זאת הייתה השמלה שרציתי לקנות לנשף כשהייתי אמורה ללכת עם ג'יימס.
השמלה הייתה מדהימה!
היא הייתה בצבע לבן,סטרפלס זה אומר שאין כתפיות ובאמצע השמלה היה פס בצבע כסף.
לאחר מכן פתחתי את הקופסא הקטנה ושם היו סנדלי עקב בצבע כסף.
כל כך שמחתי! גם הלב שלי פעם בלי הפסקה כי אדם באמת אוהב אותי וקנה לי שמלה ונעליים לנשף וגם כי אני סוף סוף הולכת להראות לג'יימס מה הוא הפסיד ושיבין שאת הרכבת שלי הוא פספס אבל אדם כבר עלה עליה.
באותו היום אני ואמא הלכנו לקניון לקנות עוד כמה דברים לנשף כמו עגילים ,שרשרת ועוד כל מיני דברים...
לאחר שחזרנו אחרי השופינג המטורף שלנו,עליתי לחדר תליתי את השמלה על הקולב בארון ואת הנעליים שמתי במגירה.
התארגנתי לשינה,קפצתי על המיטה וניסיתי להירדם אבל משהו לא אפשר לי ....
לאחר כמה זמן שבהיתי בתקרה נרדמתי.
חלמתי חלום מוזר,אנחנו בנשף אבל אני לא רוקדת עם אדם אלא עם ג'יימס ואדם רוקד עם ונסה, ניסיתי להשתחרר מהידיים של ג'יימס אבל לא הצלחתי הם היו חזקות מדי הוא לחץ לי את המותניים התעלפתי.
ברגע שקמתי ראיתי את כולם עומדים סביבי אדם ג'יימס ונסה ענבל...
הם עזרו לי לקום,הראש שלי הסתובב, ברגע שעמדתי יצאתי החוצה בריצה לעבר מבוך הדשא שהיה ליד המתנ"ס.
נכנסתי אליו והתחלתי להסתובב,רצתי ורצתי הגעתי למבוי סתום ועצרתי לא יכולתי לשאת יותר את הכאב שג'יימס השאיר לי על הגוף ועל הלב ואת הכאב שראיתי את אדם רוקד עם ונסה.
עצרתי במקום הסתכלתי לשמים וצרחתי לאאאאאאא!!!!!
התעוררתי.
אמא ישר נכנסה לחדר ושאלה אם הכל בסדר,אמרתי שלא ושלא תפריע לי ברגעים אלו, אמא נתנה לי מכתב ויצאה מהחדר.
קראתי את המכתב במהירות,פתאום עברה בי צמרמורת ברגע שראיתי שכתוב את תקבלי את מה שמגיע לך!
צלצלתי לאדם במהירות כדי לספר לו מה קרה.
השעה הייתה רק שתיים עשרה וירד גשם בחוץ, הוא ענה לי שאל אם הכל בסדר כי אני לא מתקשרת אליו תמיד בשעה הזאת אם משהו לא קרה.
ביקשתי ממנו לבוא מה שיותר מהר,כעבור כמה דקות הוא דפק על הדלת ונכנס בבהלה ושאל אם הכל בסדר?
הוא ראה אותי יושבת על המיטה כשברכיי מכווצות אליי ואני טומנת את ראשי בתוכן.
שמעתי טריקת דלת,הרמתי את ראשי ראיתי אותו חייכתי חיוך ניגבתי את דמעותיי והראתי לו מכתב שאמא שלי הביאה לי ברגע ששמעה אותי צורחת.
קודם כל הוא חיבק אותי והרטיב אותי ונישק אותי בראש.
הוא לקחת בעדינות את המכתב וקרא אותו:
את תקבלי את מה שמגיע לך!
אוי לא! נראה לך שזה מג'יימס?
לא! בכיתי, זה מונסה,היא רוצה אותך בחזרה אז היא נוקמת בי!
היא תנקום בי.. בנשף!
חכי רגע הוא אמר איך את יודעת??
כשאמא קיבלה את המכתב היא אמרה לה שתגיד לי שזה מונסה...
הוא נבהל,חיבק אותי חזק אמר שהכל יהיה בסדר ושהוא יטפל בה ושאני לא צריכה לדאוג!
באותו הלילה אדם נשאר איתי,הוריד את בגדיו הרטובים לבש יבשים ובא לישון איתי.
נרדמתי על החזה שלו,יד אחת החזיקה את ידו והשניה הייתה מונחת על החזה שלו.
יד אחת שלו החזיקה אותי ,ליטפה אותי,וידו השניה שיחקה בשערי.
נרדמנו.
קמנו בבוקר שבו נראה את ג'יימס ואת ונסה.
אדם קם לפני,התארגן והעיר אותי.
קמתי לאט לאט והבנתי שיקרה היום משהו חשוב!
אדם הלך לביתו להתארגן לקראת הערב ואני נשארתי בבית עם אמא שעזרה לי התארגן.
התקלחתי,יצאתי לאמא שסידרה את ציפורניי פני ושערי.
עליתי לחדר. לבשתי את השמלה,נעלתי את הנעליים הסתכלתי מול המראה וחייכתי.
השיער היה מפוזר עם כמה סיכות ובייביליס.
האיפור היה עדין צללית לבנה וליפסטיק וורוד.
ענדתי את העגילים והשרשרת ואמרתי לעצמי שג'יימס כל כך יתחרט על היום הזה שבו הוא נפרד ממני.
לקחתי תיק קטן וירדתי למטה.
בסלון חיכו אמא עם מצלמה ואדם עמד לו חייך אליי ועזר לי לרדת במדרגות.
אמא כמובן צילמה אותנו וקצת התפדחתי... אז אמרתי שאנחנו חייבים ללכת ויצאנו מהדלת בריצה.
עמדנו ליד המכונית הוא נישק אותי,פתח לי את הדלת ונסענו לעבר הנשף..
פחדתי!
ברגע שהגענו לבית הספר,אדם יצא מהצד השני ובא לפתוח לי את הדלת.
הדלת נפתחה וראיתי אותו עומד שם כמו בסרטים הוא הגיש לי את ידו כדי לעזור לי לקום.
סובבתי את רגלי לכיוון המדרכה החזקתי את ידו בחוזקה קמתי ועמדתי לידו.
שמעתי את טריקת הדלת והבנתי שאני באמת הולכת לראות אותו.
כשהתחלנו ללכת אדם שם לב שאני רועדת,עצר אותי החזיק את פני בשתי ידיו אמר לי שהכל יהיה בסדר ונישק אותי.
לפני שנכנסנו בדלת נשמתי נשימה עמוקה החזקתי את ידו בחוזקה ונכנסו.
מלאת ביטחון נכנסתי ולא עניין אותי שג'יימס וונסה הסתכלו עלינו מהצד בעיניים קנאיות ובמבט רצחני!
ירדתי במדרגות לאט לאט ושמתי לב שכל המבטים הופנו אליי וגם הם נראו מאוד מוזר.
עמדנו בשורה והתחלנו לרקוד,באחד מהצעדים החלפנו זוגות ואני הוצמדתי עם ג'יימס ואדם עם ונסה.
ג'יימס אמר לי היי.
כל כך רציתי שהריקוד הזה יסתיים אז אמרתי לו בנימה עצבנית תקשיב ג'יימס לי יש חבר חדש כרגע וזה לא אתה אז בוא נגמור את הריקוד הזה ותעזוב אותי בשקט.
לאחר שסיימתי את המשפט שמעתי אותו אומר בסדר גמור והוא צחקק.
פתאום הרגשתי שידיו מתחזקות באזור המותניים שלי כמו בחלום,באותו הרגע הסתכלתי הצידה וראיתי את אדם וונסה מתנשקים.
הלב שלי נשבר!
עזבתי את ג'יימס זרקתי אותו הצידה,הסתכלתי על אדם רצתי החוצה אמא באה לאסוף אותי והלכנו משם.
בזמן הנשף אדם שם לב שאני כבר לא שם ורץ מהר לבחוץ אבל הוא פספס אותי.
הוא חזר לבפנים ונסה רצה אליו מיד ואמרה אויי אל תתייחס אליה היא סתם תודה שתמיד אהבת אותי?!?!
את טועה הוא צעק,אני לא אהבתי אותך אני לא אוהב אותך ואני לא יאהב אותך!!
אני אוהב את עדן,אז תעזבי אותה ואותי במנוחה גם את וגם החבר האידיוט שלך! הבנת??
הוא רץ כמה שיותר מהר אלי הביתה,שמעתי דפיקות בדלת והאמת לא חשבתי שזה אדם אז פתחתי את הדלת באיטיות וראיתי אותו.
עשיתי פרצוף לא מתייחס ונתתי לו שקית שבתוכה היו השמלה הנעליים והסוודר שלו.
הוא ביקש שאני ישמור אותם , אבל לא הסכמתי ואמרתי שאם אני ייזכר בו אני לא יוכל להמשיך להיות נורמאלית.
נורמאלית?
איתך הרגשתי תמיד בעננים אף פעם לא הרגשתי רע,איתך זה היה לא מציאותי אבל עכשיו אני סוף סוף נורמאלית.
אמא קטעה את השיחה ושאלה איפה המזוודה שלי ועניתי לה בחדר למעלה.
לאן את הולכת?
אני טסה.. לחו"ל ארצות הברית להיפרד קצת מהארץ ולהתחיל חיים רגילים עם אמא.
את לא רצינית נכון??
אני רצינית מאוד!! אם אתה לא שמת לב יקירי אתה שברת לי את הלב פעמיים,ועוד התנשקת עם ונסה אחרי כל מה שהיא עשתה לך ולי.
אני מצטערת אני צריכה לארוז עוד כמה דברים אז ברשותך קח את עצמך את ונסה השקית ובבקשה תלך.
עליתי לחדר בדמעות והמשכתי לארוז.
אמא הלכה לדלת בשקט ואמרה לאדם שהיא יודעת מה באמת קרה ולעדן יהיה קשה לסלוח לו רק אם הוא באמת יראה לה שהוא באמת אוהב אותה!
היא אמרה לו שאנחנו טסות מחר,תקנה כרטיס טיסה כשתגיע לארצות הברית תתקשר אליי,נתנה לו דף עם המספר ואמרה לו שברגע שהוא יגיע היא תאסוף אותו.
הוא שמח כל כך! ורץ לבית שלו להתארגן.
ביום למחרת טסנו,הגענו לשדה התעופה עברנו את הדיוטי פרי עלינו למטוס שם בירכו אותנו הדיילות וישבנו.
לאחר שכל הנוסעים נכנסו הם סגרו את הדלתות והלב שלי הפסיק לפעום וחשבתי על אדם ודמעה נפלה על לחיי.
אחרי טיסה ארוכה הגענו לשם,לבית החדש והתחלנו להתארגן.
קיבלתי את כל הדברים לחדר שלי והסתגרתי שם.
במשך זמן מה בכיתי על כל בגדי.
בסופו של דבר הכל היה מאורגן מאוד שמעתי את אמא אומרת משהו וירדתי.
אני הולכת להביא משהו ואני כבר אחזור,בוודאי ועליתי לחדר.
לאחר שעתיים שמעתי את אמא נכנסת והיא ביקשה שארד למטה.
ירדתי באיטיות מכיוון שלא ידעתי אז ירדתי בזהירות שקלתי כל צעד.
לא ראיתי אף אחד ואז היא ביקשה שאצא לבחוץ.
יצאתי לבחוץ ושמעתי את אמא נועלת את הדלת ונבהלתי...
מישהו כיסה לי את העיניים ושתק.
הבנתי שזה אדם,הבושם המפורסם שלו עזר לי להיזכר בו.
הסתובבתי ונזכרתי באותן עיניים שראיתי לראשונה על האופניים אותם שפתיים שנישקו אותי כל פעם שהייתי עצובה.
קפצתי עליו חיבקתי אותו הכי חזק שיכולתי ונישקתי אותו נשיקה שלא ישכח לעולם כמו בסרטים עם תשוקה אהבה וכמובן זיקוקים!
דיברנו על מה שהיה הוא הסביר לי הכל התנצל החזיר לי את הסוודר שלו ולבשתי אותו מיד.
הוא ישן איתי הלילה והרגשתי שלא הייתי יכולה להתרחק ממנו לשניה אחת אפילו גם לא לשירותים הייתי חייבת להיות איתו כל דקה ביום!!
ביום שלמחרת הסתובבנו בעיר טיילנו קצת אכלנו נהננו עד שראינו את ונסה באה לכיווננו.
אדם רצה ללכת לדבר איתה אבל לא הסכמתי אני הלכתי לדבר איתה ולסגור עניינים!
הלכתי עם ביטחון והיא ממש לא עניינה אותי.
אוקיי "ונסה" הגיע הזמן שתקשיבי לי ותשתקי! הבנת?
יופי!
את ואדם הייתם חברים,הייתם הדגשתי,עכשיו הוא איתי ואני איתו.
אז תעזבי אותי אותו ואת המשפחה שלי בשקט ותחזרי לחור שממנו זחלת ותתרחקי במיידי!
הבנת?
הסתובבתי וחזרתי לאדם.
ומאז היא לא התערבה בזוגיות שלי ושל אדם או בכל דבר אחר.
אני ואדם ברגעים אלו מסיימים את התיכון ואנחנו כבר כמעט שבע שנים יחד אנחנו מתכננים לטוס לחו"ל אחרי סיום בית הספר.
וזה מה שיקרה ואין שום דבר שיגרום לאהבה שלנו להפסיק לא אלף ונסות או מיליון ג'יימס אנחנו נאהב
ל-נ-צ-ח
כן.
את אוהבת אותי?
כן.
בשביל מה כל השאלות האלה? שאלתי, והוא ענה : אני עוזב המשפחה שלי עוברת לתל אביב.
מה??? שאלתי אותו בתדהמה אפילו הפה שלי היה פתוח עד שהוא לחש לי: את בסדר? ונופף לי עם ידיו מול פניי,חזרתי למציאות ואמרתי לו אם זה מה שקורה אז סבבה אני לא יעמוד לו בדרך.
הלכתי לכיוון הדלת הוא לחש לי שהוא אוהב אותי,הסתובבתי אחורה,ראיתי שהוא מחייך ואמרתי לו שניים דרושים להצלחת האהבה די באחד להכשילם .
דמעה נפלה על לחיי הסתובבתי ויצאתי מהדלת.
באותו היום חזרתי הביתה,לא אמרתי לאמא שלום ,עליתי לחדר נעלתי את הדלת ישבתי על הכיסא שפונה לשכונה ודמעות זלגו מעיניי.
ככה ישבתי יום, יומיים, שבוע עד שנשמעה דפיקה בדלת זאת הייתה אמא,ניגבתי את הדמעות פתחתי את הדלת בחיוך רחב ושאלתי :כן אמא?
יש לך מכתב זה מג'יימס את רוצה לקרוא אותו?
כן! תודה רבה! אני עוד מעט ירד אני נפגשת עם ענבל.
ג'יימס היה החבר הרציני הראשון שלי,הכרנו בקניון,אני באתי עם חברותי והוא עם חבריו.
הסתובבנו ואחרי כמה זמן הוספתי אותו בפייסבוק ,הוא ביקש את הטלפון שלי וככה דיברנו שעות על גבי שעות,כל לילה כל יום.
בסוף החודש קיבלתי חשבון רציני אז הייתי צריכה למצוא עבודה,חיפשתי וחיפשתי עד שמצאתי בקניון עבודה.
זה היה בסופר פארם,הייתי בעמדת הבשמים ודווקא היה נורא כיף כל יום לבוא לעבודה עם ריח מעלף והיה כיף גם לעזור.
יום אחד ג'יימס וסבתא שלו הגיעו הם חיפשו בושם לכבוד יום הולדת לאחת השכנות שלהם.
אחרי שעזרתי להם,סבתא של ג'יימס הלכה לקופה והוא נשאר איתי.
דיברנו עד ששתקנו הוא התקרב אליי ונישק אותי.
מאותו הרגע אנחנו זוג,שלוש וחצי שנים!
חלקנו כל דבר,הוא היה החצי השני שלי הנשמה התאומה שלי לא יכולתי לחיות בלעדיו!
היה לו שיער חום,חלק עם פוני ,שהיה כיף לשחק איתו.
העיניים שלו היו בצבע חום בהיר כמעט זהב, אהבתי להסתכל לו בעיניים זה עשה לי הרגשה נעימה בלב.
הוא היה מתוק,רגיש והוא תמיד אהב אותי,הוא זכר את היום הולדת שלי ואת יום השנה שלנו.
חשבתי שלא ניפרד לעולם,שנחיה לנצח ביחד אבל..
סוף טוב יש רק באגדות ואהבה לנצח לא קיימת.
צדקתי.
נכנסתי לחדר,ישבתי על הכיסא,פתחתי את המכתב והתחלתי לקרוא:
עדן,לפני שאת קורעת את המכתב או שורפת את התמונות שלנו יחד אני חייב להסביר לך,אני.. אני לא התכוונתי... לא התכוונתי להיפרד ממך או לעזוב אותך פשוט.. אמא שלי קיבלה עבודה בתל אביב והייתי חייב לבוא איתה,אני מצטער.. לא יכולתי לסרב!
אני עד עכשיו מתגעגע אלייך,אני חושב וחולם עלייך כל הזמן ,את לא מאמינה כמה אני רוצה להיות איתך אך זה לא מתאפשר עוד כמה ימים אהיה שוב בירושלים כדי לקחת כמה חפצים אחרונים ואז אני יעזוב לתמיד...
מתגעגע כל שניה ,כל דקה,כל שעה!
-ג'יימס-
קראתי את המכתב,במשך כמה דקות החזקתי אותו חזק,הסתכלתי על המשפט :"מתגעגע כל שניה,כל דקה,כל שעה!"
חזרתי להכרה,השלכתי את המכתב לרצפה,קמתי מהכיסא,עמדתי מול המראה ואמרתי לעצמי :"עדן! את צריכה לקחת את עצמך בידיים,תפסיקי לבכות עליו הוא לא היה ולא נברא,תתחילי לחיות!!"
התלבשתי במהירות ,תוך כדי ירידה במדרגות הבית נעלתי את נעלי,דיברתי בטלפון עם ענבל וקבענו להיפגש בגן ליד הבית שלה.
יצאתי וצעקתי לאמא אחזור יותר מאוחר,אל תדאגי!
שמעתי שירים בנגן המוזיקה שלי,בדרך לגן לפגוש את ענבל,הרהרתי כל הדרך האם לפגוש את ג'יימס או לא לפגוש אותו... הייתי מבולבלת,הבטתי על המדרכה ,על כל מסטיק שהיה דבוק בה ,על כל עלה...
כל הדרך לא הסתכלתי קדימה ,ראשי היה נפול ומבולבל ,כמה מחשבות רצו בו,לא ידעתי מה לעשות,באותו הרגע רציתי להתקשר לענבל ולבטל אך לא היה לי נעים בכל זאת אנחנו נפגשות פעם בכמה זמן,אז בעודי שומעת מוזיקה ומהרהרת לי נשמעת צעקה :"זהירות! תיזהרי!"
זקפתי את ראשי במהירות ומולי רוכב אופניים שהאמת נראה דיי טוב ,הקסדה עשתה אותו קשוח אבל השפתיים ריככו את מחשבה זו הוא היה שרירי,ממש חלומה של כל נערה,הבטתי בעיניו והוא בשלי,צבע כחול היו הן,כחול מרגיע,יכולתי להסתכל בהן שעות על גבי שעות,אך ברגע זה לא היה זמן הוא התקרב אליי במהירות,הוא בלם את אופניי ההרים השחורות הגבוהות והמרשימות במיוחד שלו עף לכיווני ונחת עליי,אני קיבלתי את המכה העיקרית.. המכה בלב אותה ההרגשה שהייתה עם ג'יימס,ולא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות שנית!
אדם קראו לו,הוא היה מושלם: עיניים כחולות מרגיעות,משגעות,שפתיים מלאות שמבקשות שינשקו אותם,החיוך מושלם,חיוך ממיס לבבות! ככה הוא היה פשוט מושלם גבר החלומות!
לאחר הנחיתה הקשה, איבדתי את ההכרה.
הוא קם,היה ערני,הוא ניסה להעיר אותי אך לשווא.
הוא ביקש מאחד מילדי השכונה שישמור עליי..
הוא קשר את אופניו האחד העצים וחזר אליי אמר תודה לילד וחזר לטפל בי.
ענבל התקשרה בדיוק בזמן,היא הייתה עצבנית וצעקה איפה אני..
הוא ענה לה ואמר בשקט,קרתה תאונה קטנה את יודעת היכן היא גרה ומה שמה?
אחרי השיחה זו הוא אולי יהיה חירש, ענבל צרחה לו שאלות מתקילות בלי לנשום אפילו,והוא רק ביקש ממנה שוב את הכתובת והשם לה.
עד שהיא סוף סוף נרגעה,אמרה לו באיטיות קוראים לה עדן,היא גרה ברחוב המשפטים מספר 14.
תודה אמר וניתק.
אדם הכניס את הטלפון אליו לכיס,אסף את דברי הרים אותי והתחיל ללכת אלי הביתה.
באחד מרגעי ההליכה,אמרתי לו באפרוריות קלה:אין דבר יותר שלם מלב שבור!
היינו באמצע כביש,הוא עצר עיניו היו פתוחות לרווחה ושאל בתדהמה מה אמרת? עדן?
חזרתי "לישון" ,הוא ראה שאני לא יתעורר שוב אז המשיך לצעוד ולקראת הבית שלי.
הגענו סוף סוף!
עדיין הייתי בידיו,הוא דפק באיטיות על הדלת ושאל בשקט... אמא של עדן?
היא הציצה בעינית,פתחה את הדלת,וראתה אותי שרועה על ידיו של אדם.
אדם אמר לה שהוא התנגש בה ממש לא בכוונה.!
והסביר שענבל נתנה לו את הכתובת והשם.
אמא שלי כמובן הכניסה אותו לבית,וביקשה שיניח אותי על הספה בזמן שהיא מביאה דלי מים ומגבת.
אדם ישב על אחת הכורסאות ושתק,בזמן שראה את אימי מנסה להעיר אותי בכל דרך אפשרית.
היה רגע שזהו,אמא שלי איבדה כל תקווה וגם אדם,עד שהגיע הרגע שלו הם חיכו!
קמתי בבהלה כאילו היה לי סיוט,אמא ואדם ישר קפצו לידי והתחילו בפרץ שאלות: את בסדר?,מה קרה?,את צריכה משהו?,להתקשר לאמבולנס?,הכל בטוח בסדר? עוד הרבה ,עד שלא היה עוד כוח
לשמוע את כל הדיבורים האלו צעקתי די!!!!
קמתי מהספה,הזזתי את אמא ואדם,עליתי את המדרגות בזעם וטרקתי את הדלת!
אדם שאל את אימי אם הוא יכול לעלות אלי לחדר,והיא אמרה בטח רק תשכנע אותה לרדת,היא בדיכאון.
למה היא בדיכאון,נערה כזאת בדיכאון? ממש מוזר!
חבר שלה לשעבר עזב לתל אביב והיא קצת עצובה בגללו,כמו שאתה שם לב...
כבר מהחדר שמעתי שהוא עולה,פתחתי את המנעול ונכנסתי אל המקלחת.
כן אם אתם מופתעים יש לי שירותים ומקלחת בחדר.
הוא פתח את הדלת החורקת שלי,שעליה כתוב אין כניסה! או אני ישנה אז עופו מפה!
עדן? את כאן?
כן אני במקלחת תשב על המיטה או משהו אני כבר יוצאת!
האמת הייתי חייבת לשטוף את עצמי אחרי יום כזה,יצאתי עם מגבת לחדר אמרתי לו אדם אני כבר מתפנה אלייך מצטערת שלקח לי קצת זמן.
הוא אמר שזה בסדר,ראיתי גם איך הוא הסתכל עלי אז לקחתי בגדים מהארון וחזרתי ישר לאמבטיה להתלבש.
כעבור כמה דקות יצאתי לבושה בג'ינס קצר חולצת טי קרועה ומגבת על הראש.
מה קורה? הוא שאל...
עניתי יותר טוב אבל הראש קצת כואב,ועכשיו... ישבתי על המיטה מולו ושאלתי עכשיו אתה יכול לספר לי מה קרה?
אוקיי... מוכנה?
כן נראה לי!
רגע.. את זוכרת משהו לפני שהתנגשנו?
אהממ.. כן,שמעתי מוזיקה,והסתכלתי על הרצפה עד שצעקת לי להיזהר,נחתת עלי ומשם כלום!
אוקיי,אחרי שנפלתי עלייך איבדת את ההכרה, לא דיברת אפילו העיניים שלך לא הגיבו לכלום.
לאחר שניסיתי להעיר אותך,הבנתי שאני לא יצליח ואני חייב להגיע איתך לבית שלך,קשרתי את האופניים שלי לעץ,וישר צלצל הטלפון שלך אז עניתי,מישהי בשם ענבר ענתה לי...
אההה לא! ענבל קוראים לה!
טוב.. מצטער אפשר להמשיך?!
כל עוד תקרא לה ענבל,חחח כן אתה יכול.
אל תדאגי אז... היא קצת השתגעה והתחילה לצרוח לי באוזן אבל בסופו של דבר היא ענתה לי ואמרה רחוב המשפטים 14, אמרתי לה תודה וניתקתי,הכנסתי את הטלפון לכיסי ,וזה גם מזכיר לי הנה.
הוא הוציא את הטלפון הורוד שלי נתן לי אותו,הסמיק ואמר בבקשה.
תודה אמרתי, והוא המשיך בסיפור....
הרמתי אותך ,התחלנו ללכת ואז משהו מוזר קרה, התחלת לדבר ואמרת משהו כזה אין דבר יותר שלם מלב שבור,באותו הרגע עצרתי באמצע הכביש וניסיתי לדבר איתך אבל חזרת לישון..
הגענו לבית שלך,אמא שלך קצת נכנסה להלם,היא הכניסה אותי הביתה ,הנחתי אותך על הספה,שנינו ניסינו להעיר אותך עד שקמת לבד,ומכאן את זוכרת בטח...
ועוד משהו.
היא אמרה לי משהו שאת בדיכאון בגלל איזה ג'יימס אחד.. זה נכון?
אויי... היא באמת אמרה לך דבר כזה?
כן.. למה זה לא נכון?
לא.. זה נכון אבל לא רציתי להגיד לך אבל אתה כבר מעורב בסיפור אז מה שקרה זה פשוט ביותר:
היינו שלוש שנים וחצי ביחד עד שהוא עבר לתל אביב והשאיר אותי לבד,אם אתה רוצה לראות המכתב שם.. על הרצפה.
הוא הרים את המכתב בזהירות,הסתכל על כל תזוזת עיניים שלי,על כל הבעה שלי והתחיל לקרוא.
לקח לו זמן רב לקרוא אך בסופו של דבר סיים,התכופף הניח את המכתב על הרצפה וראיתי שדמעה זולגת מעיניו.
ואו! אמרתי אף פעם לא ראיתי בן שבוכה ממכתב פרידה!
קמתי בזהירות מהמיטה,הלכתי לכיוונו על קצות אצבעותיי,ישבתי על קצה מיטתי,הרמתי את ראשו ושאלתי: אתה באמת בוכה מהמכתב? אתה לא צריך!
זה לא זה הוא לחש לי,גם חברה שלי לשעבר! הוא הדגיש נפרדה ממני כך,היא גם עברה לתל אביב.
קראו לה ונסה,היינו ארבע שנים יחד,עד שגם היא עזבה אותי...
אבל... זה נורא מוזר!
למה?
כי כל מה שכתוב אצלך במכתב היה כתוב גם אצלי,וזה היה אותו הכתב של ונסה ושל ג'יימס.
חכה רגע.. קמתי הלכתי לכיוון האמבטיה,יצאתי לאחר כמה שניות.
חייגתי אליו,כן אל ג'יימס בפעם הראשונה אחרי שבוע וקצת מאז אותו הרגע.
חיכיתי,חיכיתי,חיכיתי... עד שנשמע קול עדין,הקול שלו.
עמדתי לבכות ,אבל לא הצלחתי להוציא דמעה אחת.
שאלתי אותו מתי הוא בא,הוא ענה מחר בשעה 2 הוא יהיה בגן שעשועים ליד הפסל האדום...
אמרתי תודה וניתקתי.
השלכתי את הטלפון לרצפה,ישבתי על יד הקיר כיווצתי את רגלי ובכיתי.
אדם קם הוא בא לעברי,התכופף וישב מולי.
הרמתי את ראשי באיטיות,הסתכלתי עליו,הוא חייך.
הוא האריך את השרוול שלו,וניגב את דמעותיי.
גם אני חייכתי הסתכלנו אחד לשני בעיניים,הזדקפתי.
הוא התקרב אלי ואני אליו,הוא שלח ליד לכיוון הלחי שלי..
התקרבתי יותר,הלב שלי פעם בחוזקה.
הושטתי את ידי לעבר לחיו,העיניים שלו נעצמו כשהוא התקרב אלי יותר,וכמעט נגע בשפתיי.
עצמתי גם אני..
וזהו זה קרה.. התנשקנו!
הרגשתי בעננים היו זיקוקים ניצוצות כמו בסרטים.
פקחנו את עינינו,כל אחד לקח את ידו והתרחקנו.
אמרנו ביחד וואו! וצחקנו..
הוא חייך אליי,אני חייכתי אליו,הוא שאל אם אנחנו זוג עכשיו..
הסמקתי,צחקקתי ועניתי לו כן!
הוא אמר לי שהוא שמח!,קם לקח את המעיל שלו וביקש ממני ללוות אותו לדלת.
הסכמתי,ירדנו בשקט וקיווינו שאמא שלי לא שמעה אותי אבל מסתבר שהיא כן.
אמרה בהלם... כבר אתה הולך?? לא חבל תישאר אולי לאיזה כוס קפה?!
הוא צחק,אני לא שותה קפה ואני ממש מצטער אני חייב לרוץ,אבל בפעם אחרת אני מבטיח.
יצאנו מהבית וישבנו לכמה דקות על הספסל ליד,הוא ביקש את הטלפון שלי,
הרי אנחנו ביחד ואני לא יודעת את הטלפון שלו...
הוא כתב את המספר ואז ביקש שנצטלם יחד,פתח את המצלמה ונישק אותי.
עשיתי אותו הדבר,שנינו הכנסנו באותו הזמן את הטלפונים לכיסים, וישבנו בשקט.
נשענתי עליו,הוא כרך את ידיו עליי והחזקנו ידיים.
החום שלו עטף אותי וחימם אותי לעומת הקור בחוץ,גם הייתי עם מכנסונים וחולצה קצרה.
הוא קם,הוריד את הסוודר שלו ונתן לי אותו.
שיחמם אותך עם האהבה שלי ככה הוא אמר,הלב שלי ממש פעם בלי הפסקה.
לבשתי אותו,קמתי כרכתי את ידי סביב צאוורו ונישקתי אותו.
נפרדנו וכל אחד הלך לדרכו,אני נשארתי על הספסל והתקשרתי לענבל...
כבר ידעתי שכשאני יתקשר היא תצרח עליי אז התכוננתי.
הטלפון היה במרחק כמה סנטימטרים מהאוזן שלי וברגע ששמעתי אותה עונה ידעתי שזאת הולכת להיות שיחה של המון זמן,אבל מזל שהסוודר של אדם היה איתי אחרת כבר הייתי קופאת ממזמן.
לחשתי היי,היא ענתה בשאלות מהירות וזה הזכיר לי את אמא ואדם.
את בסדר? מה קרה? מי ענה לי? איך את מרגישה? יש לך זעזוע מוח? את רוצה שאני יבוא?
צחקתי ואמרתי לה שאני בסדר ואני מרגישה יותר טוב הרבה יותר טוב אבל את חייבת לבוא לספסל שליד הבית שלי בדחיפות.
אוקיי היא אמרה במהירות ניתקה את השיחה ובריצה היא באה.
ראיתי מרחוק את הבגדים שלה.
היא נהגה ללבוש בגדים זוהרים ולא מתואמים.
סווצ'רט ורוד זוהר, מכנס ירוק,נעליים צהובות.
ראיתי אותה זוהרת ומתקרבת אליי במהירות,והאמת זה היה מצחיק,ראיתי את השיער שלה מושלך לכל עבר.
שמעתי את נעליה חורקות על המדרכה,הסתכלתי קדימה,היא קפצה עליי וחיבקה אותי חזק חזק!
ישבנו על הספסל,ישיבה מזרחית פנים מול פנים והתחלנו לדבר.
אז... מה קרה?
מי ענה לי בטלפון?
מה קרה לך?
ולמה את שמחה כל כך?
וואו! חכי רגע ואני יסביר הכל.
אז מה שקרה זה ככה:
אחרי שדיברנו יצאתי מהבית שלי,האזנתי למוזיקה ומולי הגיע הבחור הכי מושלם בעולם!!
מי?
קוראים לו אדם,הוא רכב על אופניים הוא התנגש בי ואני איבדתי את ההכרה,כשאת צלצלת זה קרה בדיוק כמה שניות לפני והוא היה צריך את הכתובת שלי והשם שלי וגם את החוש שמיעה שלו חזרה.
הוא סיפר לי שצרחת לו באוזן..
ענבל הסמיקה וצחקקה.
המשכתי בסיפור,הוא לקח אותי עד הבית,הוא ממש סחב אותי על הידיים עד שהגענו,וכמובן שאמא שלי קצת נבהלה אבלך בסופו של דבר התעוררתי והתפרצתי על שניהם ועליתי לחדר.
אדם נכנס,אני הייתי חייבת להתקלח,אז התקלחתי וראיתי שהוא הזיל קצת ריר.
דיברנו הוא סיפר לי מה קרה ואני סיפרתי לו על ג'יימס ואת יודעת מה מסתבר?
מה? היא נבהלה? הם אחים או משהו כזה?
חחח ממש לא צחקתי בקול רם,מסתבר שהחברה הקודמת של אדם גם נפרדה ממנו,ומה שהכי הכי מוזר שהמכתב שג'יימס כתב לי היה אותו מכתב שההיא כתבה לאדם לפני שהם נפרדו.
אז התקשרתי לג'יימס דיברנו,ואחרי זה בכיתי וישבתי על הרצפה..
אדם גם התקרב וניגב לי את הדמעות והתקרבנו... והתקרבנו.. וזה קרה!
מה קרה? התנשקתם?
כן,הסמקתי.
היא צרחה לי באוזן ולחצי מהשכנים בשכונה,אפילו הציפורים עפו.
וזהו אנחנו ביחד!
זה הסוודר שלו,הוא נתן לי אותו.
אווו... אתם נראים ונשמעים זוג ממש ממש חמוד!
ענבל חזרה הביתה וגם אני,דפקתי בדלת אמא פתחה לי בחיוך רחב את הדלת ואמרה לי לגשת לסלון.
צעדתי בזהירות לסלון וראיתי קופסא גדולה על השולחן בסלון לידה עוד קופסא קטנה יותר ומכתב.
היא אמרה לי שזה מאדם ויש גם מכתב מג'יימס.
קודם כל קראתי את המכתב של אדם בו היה כתוב שביום שג'יימס חוזר יש נשף ולשם גם ג'יימס מגיע ולכן הוא קנה לי שמלה ונעליים,הוא כתב שהוא אוהב אותי מאוד ויבוא לאסוף אותי מחר בשמונה בערב.
פתחתי את הקופסא הגדולה,זרקתי את המכסה הרמתי את השמלה והייתי בהלם.
זאת הייתה השמלה שרציתי לקנות לנשף כשהייתי אמורה ללכת עם ג'יימס.
השמלה הייתה מדהימה!
היא הייתה בצבע לבן,סטרפלס זה אומר שאין כתפיות ובאמצע השמלה היה פס בצבע כסף.
לאחר מכן פתחתי את הקופסא הקטנה ושם היו סנדלי עקב בצבע כסף.
כל כך שמחתי! גם הלב שלי פעם בלי הפסקה כי אדם באמת אוהב אותי וקנה לי שמלה ונעליים לנשף וגם כי אני סוף סוף הולכת להראות לג'יימס מה הוא הפסיד ושיבין שאת הרכבת שלי הוא פספס אבל אדם כבר עלה עליה.
באותו היום אני ואמא הלכנו לקניון לקנות עוד כמה דברים לנשף כמו עגילים ,שרשרת ועוד כל מיני דברים...
לאחר שחזרנו אחרי השופינג המטורף שלנו,עליתי לחדר תליתי את השמלה על הקולב בארון ואת הנעליים שמתי במגירה.
התארגנתי לשינה,קפצתי על המיטה וניסיתי להירדם אבל משהו לא אפשר לי ....
לאחר כמה זמן שבהיתי בתקרה נרדמתי.
חלמתי חלום מוזר,אנחנו בנשף אבל אני לא רוקדת עם אדם אלא עם ג'יימס ואדם רוקד עם ונסה, ניסיתי להשתחרר מהידיים של ג'יימס אבל לא הצלחתי הם היו חזקות מדי הוא לחץ לי את המותניים התעלפתי.
ברגע שקמתי ראיתי את כולם עומדים סביבי אדם ג'יימס ונסה ענבל...
הם עזרו לי לקום,הראש שלי הסתובב, ברגע שעמדתי יצאתי החוצה בריצה לעבר מבוך הדשא שהיה ליד המתנ"ס.
נכנסתי אליו והתחלתי להסתובב,רצתי ורצתי הגעתי למבוי סתום ועצרתי לא יכולתי לשאת יותר את הכאב שג'יימס השאיר לי על הגוף ועל הלב ואת הכאב שראיתי את אדם רוקד עם ונסה.
עצרתי במקום הסתכלתי לשמים וצרחתי לאאאאאאא!!!!!
התעוררתי.
אמא ישר נכנסה לחדר ושאלה אם הכל בסדר,אמרתי שלא ושלא תפריע לי ברגעים אלו, אמא נתנה לי מכתב ויצאה מהחדר.
קראתי את המכתב במהירות,פתאום עברה בי צמרמורת ברגע שראיתי שכתוב את תקבלי את מה שמגיע לך!
צלצלתי לאדם במהירות כדי לספר לו מה קרה.
השעה הייתה רק שתיים עשרה וירד גשם בחוץ, הוא ענה לי שאל אם הכל בסדר כי אני לא מתקשרת אליו תמיד בשעה הזאת אם משהו לא קרה.
ביקשתי ממנו לבוא מה שיותר מהר,כעבור כמה דקות הוא דפק על הדלת ונכנס בבהלה ושאל אם הכל בסדר?
הוא ראה אותי יושבת על המיטה כשברכיי מכווצות אליי ואני טומנת את ראשי בתוכן.
שמעתי טריקת דלת,הרמתי את ראשי ראיתי אותו חייכתי חיוך ניגבתי את דמעותיי והראתי לו מכתב שאמא שלי הביאה לי ברגע ששמעה אותי צורחת.
קודם כל הוא חיבק אותי והרטיב אותי ונישק אותי בראש.
הוא לקחת בעדינות את המכתב וקרא אותו:
את תקבלי את מה שמגיע לך!
אוי לא! נראה לך שזה מג'יימס?
לא! בכיתי, זה מונסה,היא רוצה אותך בחזרה אז היא נוקמת בי!
היא תנקום בי.. בנשף!
חכי רגע הוא אמר איך את יודעת??
כשאמא קיבלה את המכתב היא אמרה לה שתגיד לי שזה מונסה...
הוא נבהל,חיבק אותי חזק אמר שהכל יהיה בסדר ושהוא יטפל בה ושאני לא צריכה לדאוג!
באותו הלילה אדם נשאר איתי,הוריד את בגדיו הרטובים לבש יבשים ובא לישון איתי.
נרדמתי על החזה שלו,יד אחת החזיקה את ידו והשניה הייתה מונחת על החזה שלו.
יד אחת שלו החזיקה אותי ,ליטפה אותי,וידו השניה שיחקה בשערי.
נרדמנו.
קמנו בבוקר שבו נראה את ג'יימס ואת ונסה.
אדם קם לפני,התארגן והעיר אותי.
קמתי לאט לאט והבנתי שיקרה היום משהו חשוב!
אדם הלך לביתו להתארגן לקראת הערב ואני נשארתי בבית עם אמא שעזרה לי התארגן.
התקלחתי,יצאתי לאמא שסידרה את ציפורניי פני ושערי.
עליתי לחדר. לבשתי את השמלה,נעלתי את הנעליים הסתכלתי מול המראה וחייכתי.
השיער היה מפוזר עם כמה סיכות ובייביליס.
האיפור היה עדין צללית לבנה וליפסטיק וורוד.
ענדתי את העגילים והשרשרת ואמרתי לעצמי שג'יימס כל כך יתחרט על היום הזה שבו הוא נפרד ממני.
לקחתי תיק קטן וירדתי למטה.
בסלון חיכו אמא עם מצלמה ואדם עמד לו חייך אליי ועזר לי לרדת במדרגות.
אמא כמובן צילמה אותנו וקצת התפדחתי... אז אמרתי שאנחנו חייבים ללכת ויצאנו מהדלת בריצה.
עמדנו ליד המכונית הוא נישק אותי,פתח לי את הדלת ונסענו לעבר הנשף..
פחדתי!
ברגע שהגענו לבית הספר,אדם יצא מהצד השני ובא לפתוח לי את הדלת.
הדלת נפתחה וראיתי אותו עומד שם כמו בסרטים הוא הגיש לי את ידו כדי לעזור לי לקום.
סובבתי את רגלי לכיוון המדרכה החזקתי את ידו בחוזקה קמתי ועמדתי לידו.
שמעתי את טריקת הדלת והבנתי שאני באמת הולכת לראות אותו.
כשהתחלנו ללכת אדם שם לב שאני רועדת,עצר אותי החזיק את פני בשתי ידיו אמר לי שהכל יהיה בסדר ונישק אותי.
לפני שנכנסנו בדלת נשמתי נשימה עמוקה החזקתי את ידו בחוזקה ונכנסו.
מלאת ביטחון נכנסתי ולא עניין אותי שג'יימס וונסה הסתכלו עלינו מהצד בעיניים קנאיות ובמבט רצחני!
ירדתי במדרגות לאט לאט ושמתי לב שכל המבטים הופנו אליי וגם הם נראו מאוד מוזר.
עמדנו בשורה והתחלנו לרקוד,באחד מהצעדים החלפנו זוגות ואני הוצמדתי עם ג'יימס ואדם עם ונסה.
ג'יימס אמר לי היי.
כל כך רציתי שהריקוד הזה יסתיים אז אמרתי לו בנימה עצבנית תקשיב ג'יימס לי יש חבר חדש כרגע וזה לא אתה אז בוא נגמור את הריקוד הזה ותעזוב אותי בשקט.
לאחר שסיימתי את המשפט שמעתי אותו אומר בסדר גמור והוא צחקק.
פתאום הרגשתי שידיו מתחזקות באזור המותניים שלי כמו בחלום,באותו הרגע הסתכלתי הצידה וראיתי את אדם וונסה מתנשקים.
הלב שלי נשבר!
עזבתי את ג'יימס זרקתי אותו הצידה,הסתכלתי על אדם רצתי החוצה אמא באה לאסוף אותי והלכנו משם.
בזמן הנשף אדם שם לב שאני כבר לא שם ורץ מהר לבחוץ אבל הוא פספס אותי.
הוא חזר לבפנים ונסה רצה אליו מיד ואמרה אויי אל תתייחס אליה היא סתם תודה שתמיד אהבת אותי?!?!
את טועה הוא צעק,אני לא אהבתי אותך אני לא אוהב אותך ואני לא יאהב אותך!!
אני אוהב את עדן,אז תעזבי אותה ואותי במנוחה גם את וגם החבר האידיוט שלך! הבנת??
הוא רץ כמה שיותר מהר אלי הביתה,שמעתי דפיקות בדלת והאמת לא חשבתי שזה אדם אז פתחתי את הדלת באיטיות וראיתי אותו.
עשיתי פרצוף לא מתייחס ונתתי לו שקית שבתוכה היו השמלה הנעליים והסוודר שלו.
הוא ביקש שאני ישמור אותם , אבל לא הסכמתי ואמרתי שאם אני ייזכר בו אני לא יוכל להמשיך להיות נורמאלית.
נורמאלית?
איתך הרגשתי תמיד בעננים אף פעם לא הרגשתי רע,איתך זה היה לא מציאותי אבל עכשיו אני סוף סוף נורמאלית.
אמא קטעה את השיחה ושאלה איפה המזוודה שלי ועניתי לה בחדר למעלה.
לאן את הולכת?
אני טסה.. לחו"ל ארצות הברית להיפרד קצת מהארץ ולהתחיל חיים רגילים עם אמא.
את לא רצינית נכון??
אני רצינית מאוד!! אם אתה לא שמת לב יקירי אתה שברת לי את הלב פעמיים,ועוד התנשקת עם ונסה אחרי כל מה שהיא עשתה לך ולי.
אני מצטערת אני צריכה לארוז עוד כמה דברים אז ברשותך קח את עצמך את ונסה השקית ובבקשה תלך.
עליתי לחדר בדמעות והמשכתי לארוז.
אמא הלכה לדלת בשקט ואמרה לאדם שהיא יודעת מה באמת קרה ולעדן יהיה קשה לסלוח לו רק אם הוא באמת יראה לה שהוא באמת אוהב אותה!
היא אמרה לו שאנחנו טסות מחר,תקנה כרטיס טיסה כשתגיע לארצות הברית תתקשר אליי,נתנה לו דף עם המספר ואמרה לו שברגע שהוא יגיע היא תאסוף אותו.
הוא שמח כל כך! ורץ לבית שלו להתארגן.
ביום למחרת טסנו,הגענו לשדה התעופה עברנו את הדיוטי פרי עלינו למטוס שם בירכו אותנו הדיילות וישבנו.
לאחר שכל הנוסעים נכנסו הם סגרו את הדלתות והלב שלי הפסיק לפעום וחשבתי על אדם ודמעה נפלה על לחיי.
אחרי טיסה ארוכה הגענו לשם,לבית החדש והתחלנו להתארגן.
קיבלתי את כל הדברים לחדר שלי והסתגרתי שם.
במשך זמן מה בכיתי על כל בגדי.
בסופו של דבר הכל היה מאורגן מאוד שמעתי את אמא אומרת משהו וירדתי.
אני הולכת להביא משהו ואני כבר אחזור,בוודאי ועליתי לחדר.
לאחר שעתיים שמעתי את אמא נכנסת והיא ביקשה שארד למטה.
ירדתי באיטיות מכיוון שלא ידעתי אז ירדתי בזהירות שקלתי כל צעד.
לא ראיתי אף אחד ואז היא ביקשה שאצא לבחוץ.
יצאתי לבחוץ ושמעתי את אמא נועלת את הדלת ונבהלתי...
מישהו כיסה לי את העיניים ושתק.
הבנתי שזה אדם,הבושם המפורסם שלו עזר לי להיזכר בו.
הסתובבתי ונזכרתי באותן עיניים שראיתי לראשונה על האופניים אותם שפתיים שנישקו אותי כל פעם שהייתי עצובה.
קפצתי עליו חיבקתי אותו הכי חזק שיכולתי ונישקתי אותו נשיקה שלא ישכח לעולם כמו בסרטים עם תשוקה אהבה וכמובן זיקוקים!
דיברנו על מה שהיה הוא הסביר לי הכל התנצל החזיר לי את הסוודר שלו ולבשתי אותו מיד.
הוא ישן איתי הלילה והרגשתי שלא הייתי יכולה להתרחק ממנו לשניה אחת אפילו גם לא לשירותים הייתי חייבת להיות איתו כל דקה ביום!!
ביום שלמחרת הסתובבנו בעיר טיילנו קצת אכלנו נהננו עד שראינו את ונסה באה לכיווננו.
אדם רצה ללכת לדבר איתה אבל לא הסכמתי אני הלכתי לדבר איתה ולסגור עניינים!
הלכתי עם ביטחון והיא ממש לא עניינה אותי.
אוקיי "ונסה" הגיע הזמן שתקשיבי לי ותשתקי! הבנת?
יופי!
את ואדם הייתם חברים,הייתם הדגשתי,עכשיו הוא איתי ואני איתו.
אז תעזבי אותי אותו ואת המשפחה שלי בשקט ותחזרי לחור שממנו זחלת ותתרחקי במיידי!
הבנת?
הסתובבתי וחזרתי לאדם.
ומאז היא לא התערבה בזוגיות שלי ושל אדם או בכל דבר אחר.
אני ואדם ברגעים אלו מסיימים את התיכון ואנחנו כבר כמעט שבע שנים יחד אנחנו מתכננים לטוס לחו"ל אחרי סיום בית הספר.
וזה מה שיקרה ואין שום דבר שיגרום לאהבה שלנו להפסיק לא אלף ונסות או מיליון ג'יימס אנחנו נאהב
ל-נ-צ-ח