הובלתי מכונית לקבורה / אלי אביר
באחת הנסיעות היפות ביותר
של חיי
הובלתי את המכונית שלי
אל מותה.
יום של ספטמבר חלבי ורדום
שמיים תכולים אין עננים.
אין לחות, אין תנועה של רוח,
קרחונים לבנים נמסים ללא קול
לתוך מי אוקיינוס כחולים.
כל הדרך קרטעה, נחנקה,
כמעט עשיתי תאונה
המנוע חרחר, הייתי מודאג
למי יש כסף לתקלה חדשה.
ולא הייתי מודאג,
לא הייתי מודאג,
רק חיוך ציני חורץ בזוויות
אלו דאגות?
ומה איכפת לך מנועים, או תאונות
הרי אתה מוליך אותה אל מותה
אל הגריטה.
המדינה כורתת איתך
גט – כריתות
תמורת המעיכה
תקבל 3000 שקלים במתנה.
שמעתי בדרך ברדיו על אנשים
שהתקשו להיפרד
פרצו בבכי תמרורים
עוד במהלך הנסיעה
על שפת הקבר
צילום אחרון לפני הגריטה.
היו לנו רגעים יפים
מכונית צרפתייה נאמנה ומפנקת
רחבה ומכילה
עתירת תקלות ואי סדרים
בכלל לא אמינה
אבל אהבתי אותה.
השאירה אותי צעיר
בעל כורחי, תמיד דואג
תמיד עם יד על ההגא
תמיד מחזר ובודק.
לא כמו היפנית החדשה
אמינה וצפויה,
בכלל לא מתחכמת
אולי היא עדיפה.
אם כן הלאה החוצפה
מעכשיו קבלת הדין בהכנעה.
היום הובלתי את המכונית היפה שלי
אל מותה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
