שמים רכים,
שחור של לילה באמצע הקיץ.
רק הירח מאיר ,
את רחובות ירושלים.
שמעת שקראתי,
אז באת אלי,
ואני כמו עיוורת ,
מנסה לנחש.
את המיקום של עינייך.
את שפתייך מגששת,
כאילו כיסיתי עיניי ועלי למצוא,
היכן הוא הרמז, של מיקומם המדויק.
צווארך רך כמשי, התלבשת יפה,
לבשת חולצה מכופתרת חדשה.
כשאני את עצמי לא יכולה לדמיין,
עיניי כמהופנטת אל עבר ירח מלא.
מביטה בו כראשונה.
ואתה בטח תמשיך להסתכל ולתהות,
האם בעיניי פנייך חדשות.
אך איני מסתכלת והכול מניחוש,
כי את הדרך עלי ללמוד מחדש,
להכירה שוב כשאפקח את עייני,
כאילו עיוורת הייתי
וכעת כבר לא.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה