כן, זה הנושא שכבר המון זמן רציתי לדסקס עליו כאן - בני אדם בספרות המד"ב/פנטזיה.
*זהירות, תוכן ארוך, עם ספויילרים ל"דמדומים - שחר מפציע" ו"הבן הבכור" (אראגון 2)*
איכשהו, בהמון סדרות ספרים בני אדם הם יצור נחות יותר. אני יכולה לתת המון דוגמאות: בדמדומים, אחת הדוגמאות המובהקות, האנושיות של בלה תמיד נתפסת כחולשה. זה מין גימיק חביב - אדוארד אוהב את האנושיות שלה - אבל סה"כ אנחנו די עוברים שטיפת מוח של "אנושיות זה חולשה, זה רע, זה ההפך מלהיות ערפד/אדם-זאב מושלם". בכללי הדמויות האנושיות בסדרה הזאת הן די חלשות, נתפסות כטיפשות ולא מבינות, ולא ממש סומכים עליהן (להוציא את צ'רלי, אבא של בלה, אבל גם הוא נתפס רבות כחולשה במהלך הסדרה). בלה כל הזמן רק כמהה להפוך לערפדית ומוצאת אושר אמיתי רק כשהיא הופכת לכזאת.
גם בהארי פוטר יש את התופעה הזאת. בני האדם הנורמלים, חסרי הכוחות, מקבלים תדמית רעה מאוד. למען האמת אני לא חושבת שפגשנו דמות מוגלגית אחת בסדרה שלא הייתה פגומה בצורה זו או אחרת. הדרסלים הנוראיים, ראש ממשלת המוגלגים שהיה די נלעג וקשה-תפיסה, הוריה של הרמיוני היו מבוהלים ואיטיים ולא ממש הכרנו אותם אפילו, וכו'. למרות שאנחנו קוראים המון בסדרה על "הגנת המוגלגים", שהם לא שונים מהקוסמים וכו', אנחנו בעצמנו מקבלים את הרושם שלהיות מוגל זה להיות נחות, טיפש ועיוור, ולהיות קוסם זה הכי שווה בעולם (בלי קשר לייחוס הדם שלך).
גם ב"אראגון" ("הירושה") אנחנו נתקלים בתופעה, אם כי מעט יותר בעדינות - לאראגון תמיד יש חולשות ובעיות וחוסר יכולת להתמודד איתן, ורק כשהוא מקבל את מתנת הדרקונים ב"אגייטי בלודהרן" והופך לחצי-אלף הוא נפתח לעולם של אפשרויות בלתי מוגבלות - הוא חזק יותר, מהיר יותר, טוב יותר; הוא יכול להביס כעת את אויביו ביתר קלות ולהשיג ת'בחורה (אריה) "כמעט" בלי בעיה.
בוודאי יש עוד דוגמאות ששכחתי מהן עכשיו, אבל אני חושבת שהשגתי את הנקודה שלי.
אני מאוד חולקת על ההשקפות הללו. לפי דעתי אחד הסוגים הכי טובים של ספרות פנטזיה זה הסוג בו הגיבור הוא אנושי, חסר יכולת, נזרק לתוך עולם של כוחות על טבעיים חזקים ממנו, ועדיין מוצא בעצמו את החוזק שלו שמאפשר לו לשרוד בעולם הזה גם ללא כוחות. אם הוא מקבל כוחות, הוא מקבל אותן בשלב מאוחר כבונוס ולא כפיתרון המושלם. אנשים שקוראים ספרות בה הגיבור האנושי הוא חלש וחסר אונים עד שהוא מקבל את החיסון הקסום, מה הם לומדים מזה? שזה כמעט בלתי אפשרי לפתור בעיות סבוכות בחיים בלי פתרון אלוהי. איזו מין פואנטה זאת? וגם אם אנחנו לא באים עכשיו לכתוב ספרות כדי ללמד אנשים איך לחיות, אני אישית חושבת שזה הרבה יותר מאתגר לכתוב על דמויות אנושיות כאלה והרבה יותר מהנה לקרוא עליהן. כשאתה יודע שהכול ייפתר רק עם הפתרון הקסום, אחרי שהפתרון הקסום ניתן אתה מאבד עניין. ובמקרים יותר דומים למה שקורה בהארי פוטר, אנחנו פשוט מקבלים תדמית מאוד שגוייה על אנשים חסרי כוחות קסומים. ובכלל בדמדומים זה מגיע לשיא - תגידו לי, מה רע בלהיות מסוגל לישון, ללכת לרופא בלי שהוא יגדיר אותך כמת (בין אם אין לך פעימות לב או שהחום שלך גבוה הרבה יותר מדי), להיות מסוגל לשלוט בכעס שלך בלי תופעות לוואי כגון הפיכה לזאב או הריגת בני האנוש המקומיים, ובעיקר - היכולת לאכול איזה שניצל טוב בלי שזה ירגיש לך מגעיל?! מה כל כך רע בזה?
כן, גם לבני אנוש יש כוחות. פשוט הם לא מתבטאים בהוקוס-פוקוס, באוזניים מחודדות או במציצת דם על חשבון שבועי.
מה דעתכם? (מאוד אשמח לשמוע אותה, או לשמוע עוד דוגמאות למצבים כאלה.)
[שמתי לב להודעה שאומרת "אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך". ובכן, כל היצורים העל-אנושיים, הקסומים או בני האנוש בעלי כוחות הקסם הנמצאים שם בחוץ וקוראים את ההודעה שלי, אני מבטיחה שלא התכוונתי לפגוע בכם אישית.]
*זהירות, תוכן ארוך, עם ספויילרים ל"דמדומים - שחר מפציע" ו"הבן הבכור" (אראגון 2)*
איכשהו, בהמון סדרות ספרים בני אדם הם יצור נחות יותר. אני יכולה לתת המון דוגמאות: בדמדומים, אחת הדוגמאות המובהקות, האנושיות של בלה תמיד נתפסת כחולשה. זה מין גימיק חביב - אדוארד אוהב את האנושיות שלה - אבל סה"כ אנחנו די עוברים שטיפת מוח של "אנושיות זה חולשה, זה רע, זה ההפך מלהיות ערפד/אדם-זאב מושלם". בכללי הדמויות האנושיות בסדרה הזאת הן די חלשות, נתפסות כטיפשות ולא מבינות, ולא ממש סומכים עליהן (להוציא את צ'רלי, אבא של בלה, אבל גם הוא נתפס רבות כחולשה במהלך הסדרה). בלה כל הזמן רק כמהה להפוך לערפדית ומוצאת אושר אמיתי רק כשהיא הופכת לכזאת.
גם בהארי פוטר יש את התופעה הזאת. בני האדם הנורמלים, חסרי הכוחות, מקבלים תדמית רעה מאוד. למען האמת אני לא חושבת שפגשנו דמות מוגלגית אחת בסדרה שלא הייתה פגומה בצורה זו או אחרת. הדרסלים הנוראיים, ראש ממשלת המוגלגים שהיה די נלעג וקשה-תפיסה, הוריה של הרמיוני היו מבוהלים ואיטיים ולא ממש הכרנו אותם אפילו, וכו'. למרות שאנחנו קוראים המון בסדרה על "הגנת המוגלגים", שהם לא שונים מהקוסמים וכו', אנחנו בעצמנו מקבלים את הרושם שלהיות מוגל זה להיות נחות, טיפש ועיוור, ולהיות קוסם זה הכי שווה בעולם (בלי קשר לייחוס הדם שלך).
גם ב"אראגון" ("הירושה") אנחנו נתקלים בתופעה, אם כי מעט יותר בעדינות - לאראגון תמיד יש חולשות ובעיות וחוסר יכולת להתמודד איתן, ורק כשהוא מקבל את מתנת הדרקונים ב"אגייטי בלודהרן" והופך לחצי-אלף הוא נפתח לעולם של אפשרויות בלתי מוגבלות - הוא חזק יותר, מהיר יותר, טוב יותר; הוא יכול להביס כעת את אויביו ביתר קלות ולהשיג ת'בחורה (אריה) "כמעט" בלי בעיה.
בוודאי יש עוד דוגמאות ששכחתי מהן עכשיו, אבל אני חושבת שהשגתי את הנקודה שלי.
אני מאוד חולקת על ההשקפות הללו. לפי דעתי אחד הסוגים הכי טובים של ספרות פנטזיה זה הסוג בו הגיבור הוא אנושי, חסר יכולת, נזרק לתוך עולם של כוחות על טבעיים חזקים ממנו, ועדיין מוצא בעצמו את החוזק שלו שמאפשר לו לשרוד בעולם הזה גם ללא כוחות. אם הוא מקבל כוחות, הוא מקבל אותן בשלב מאוחר כבונוס ולא כפיתרון המושלם. אנשים שקוראים ספרות בה הגיבור האנושי הוא חלש וחסר אונים עד שהוא מקבל את החיסון הקסום, מה הם לומדים מזה? שזה כמעט בלתי אפשרי לפתור בעיות סבוכות בחיים בלי פתרון אלוהי. איזו מין פואנטה זאת? וגם אם אנחנו לא באים עכשיו לכתוב ספרות כדי ללמד אנשים איך לחיות, אני אישית חושבת שזה הרבה יותר מאתגר לכתוב על דמויות אנושיות כאלה והרבה יותר מהנה לקרוא עליהן. כשאתה יודע שהכול ייפתר רק עם הפתרון הקסום, אחרי שהפתרון הקסום ניתן אתה מאבד עניין. ובמקרים יותר דומים למה שקורה בהארי פוטר, אנחנו פשוט מקבלים תדמית מאוד שגוייה על אנשים חסרי כוחות קסומים. ובכלל בדמדומים זה מגיע לשיא - תגידו לי, מה רע בלהיות מסוגל לישון, ללכת לרופא בלי שהוא יגדיר אותך כמת (בין אם אין לך פעימות לב או שהחום שלך גבוה הרבה יותר מדי), להיות מסוגל לשלוט בכעס שלך בלי תופעות לוואי כגון הפיכה לזאב או הריגת בני האנוש המקומיים, ובעיקר - היכולת לאכול איזה שניצל טוב בלי שזה ירגיש לך מגעיל?! מה כל כך רע בזה?
כן, גם לבני אנוש יש כוחות. פשוט הם לא מתבטאים בהוקוס-פוקוס, באוזניים מחודדות או במציצת דם על חשבון שבועי.
מה דעתכם? (מאוד אשמח לשמוע אותה, או לשמוע עוד דוגמאות למצבים כאלה.)
[שמתי לב להודעה שאומרת "אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך". ובכן, כל היצורים העל-אנושיים, הקסומים או בני האנוש בעלי כוחות הקסם הנמצאים שם בחוץ וקוראים את ההודעה שלי, אני מבטיחה שלא התכוונתי לפגוע בכם אישית.]