אני חובק בזרועותיי החסונות את האופק עצמו,
אני נושק בשפתיי הרכות,הנעימות, לשקיעה עצמה,
אני מטביע בפסיעותיי העדינות את החוף הזה והוא רחב ידיים
והים גועש לצליל קולי המתוק, מרעיד שחקים, סודק הרים,
עוצמתי-
אני הופך את היום ללילה בכוחי
ואת הלילה לנצח שלם ברצוני.
אני מזיז את הכוכבים לגלקסיות אחרות אם אני רוצה
ושורף גבעות ואגמים במבטי בלבד,המסתורי,החושק,היפה
ואת אובדנם - לא מבכה.
הרוח המכה בי מתנפצת לרסיסים למגעי הפראי
וניחוח יערות העד האפלים,צלילם הענוג והבודד-
נוצר למשמע אוזניי בלבד,
נועד לענג את חושיי שלי בלבד.
אני קוסם הארץ הזאת, האדמה התשושה הזאת, המזדעזעת מצעדיי,
בכוחי להעניק לה מרפא וביכולתי לרמוס אותה עד אבק דק
והחזקה שבאכזבות לא יכולה לכשפיי.
אני מלך כל הזכרונות וכל התקוות,
נסיך העלים וכל הכאבים,
שליט המרחקים והזמנים,
קוטל הדרקונים והורס כל הצללים,
החזק שבאדם והמופלא הכל- יכול,
דבר לא יכניע או ישפיל אותי,
אך ליבי - שלך הוא...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
