קראתי והתאכזבתי. נראה כאילו עמוס עוז כתב ספר אחד יותר מדי. קובץ סיפורים קצרים, מהז'אנר המוכר שבו גיבור בסיפור אחד הוא דמות משנה בסיפורים אחרים. לדעתי, זו אמנות בפני עצמה, אשר עוז מתקשה למצות אותה. התיאורים דומים ושאולים מסיפור לסיפור, עד כדי מונוטוניות משעממת.
בכל אחד מהסיפורים יש ארוע טרגי מעברם של הגיבורים שרק ההווה (כולם תושבי יישוב קטנטן בשם "תל אילן") מקשר ביניהם, או דמות זרה המופיעה פתאום בחייהם, וחידת הקשר שלה לעברם לא נפתרת. היישוב "תל אילן" נוסד ע"י חלוצים, אך הקידמה והעושר נוגסים בו. לכאורה נראה כי ארועי העבר הלא-פתורים קשורים באופן כל שהוא לרקע ההיסטורי, אולם הסיפורים נותרים ללא סוף, ומותירים לקורא לפתור חידה כלשהי. מי שאוהב את התחושה של "כנראה דילגתי על עמוד, כי אחרת, מה לעזאזל פספסתי???", יאהב את הספר. אבל כאמור, לטעמי, המונוטוניות של התיאורים והאוירה קצת גורמים לרעיון הזה להחטיא את מטרתו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
