פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 267 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים ו-3 חודשים הגהנום האמיתי LuNa
הגהנום האמיתי-
"יומן יקר,כן..התחלתי לקרוא לך יקר פתאום..." התחלתי לכתוב ביומן החדש שאימא שלי נתנה לי ליום ההולדת שלי,למרות שאני לא גרה איתם כל כך אבל אני כותבת בשביל להרגיש שעשיתי משהו בשבילה."היום היה יום דיי בסדר,אין לי הרבה מה לכתוב,חוץ מהעובדות הרגילות שביגללן רציתי לבוא לפנימייה,בבית ספר רגיל אני לא מסתדרת ובבית שלי כולם רבים כל הזמן,אבל כבר התרגלתי לכל הדברים האלו ושלחו אותי לפנימיה.עכשיו הכל צריך להיות בסדר לא? " הפסקתי לכתוב ביומן וסגרתי את הסיפרון הקטן בטריקה.השותפות שלי רבות בדיוק כמו ההורים שלי,על דברים קטנים ומרגיזים,האנשים פה לא ממש שונים מהאנשים בבית ספר רגיל,כולם פה בתוך החבורות שלהם ואף אחד לא מוכן לראות מיחוץ למה שהם קבעו..ויש כמובן את היועצים פה שתמיד מנסים להיות הכי שמחים שאפשר,אני רוצה לראות אחד מהם בוכה..מעניין איך התלמידים מגיבים לזה.
תכנית החיים שלי הם גהנום,אני לא גרה בבית ולהורים שלי זה לא מפריע להתקשר כדי לצעוק עליי.חברות אין לי כל כך,אפילו השותפות שלי לא סובלות אותי.
חבר..אני לא בטוחה לגבי זה כי ..כמו שקורונה אומר ..אני פשוט לא אדע איך להסתדר עם זה, ובטח שלא עם הלימודים למרות שנשארו לי בערך יומיים ללמוד.
אבל לכל זה אני כבר רגילה,המצאתי לעצמי חברות במחשבות אני כותבת להן מכתבים ומדמיינת איתן שיחות.אני גם יצרתי לעצמי חבר בראש הוא מקסים אליי ולפחות אני יודעת שהוא לעולם לא יעזוב אותי. כמו כל שאר האנשים,קמתי ופתחתי שוב את היומן.
"יומן יקר..כנראה שאתה החבר היחיד שלי..אולי אני אתן לך שם? מה דעתך על סור? כמו פצע רק באנגלית.הכל נשמע יותר טוב באנגלית." רשמתי ואחר כך הוצאתי טוש מהמגרה שלי,רשמתי באותיות עגולות וכמה שיותר יפות על הכריכה SOUR ומתחת רשמתי את שמי "נואל".אבל בכתב פחות יפה.
פתחתי את היומן שוב ורשמתי "אתה יודע סור,עכשיו כשאני חושבת על זה אין לי איפה לישון בחופש. ההורים שלי אמרו שהם יוצאים טיול ארוך בחו"ל עם אחותי הקטנה ג'ינה.. אני צריכה למצוא חברות חדשות שאוכל לישון אצלן" סגרתי את היומן שוב ויצאתי החוצה,לחצר הגדולה,לא היו שם הרבה אנשים,כולם היו בחדרים..ארזו את חפציהם כדי ליסוע חזרה הביתה.הייתה שם רק ילדה אחת,קוראים לה לינה אני חושבת....
אחרי שדיברתי איתה עליתי מהר לחדר שלי,חיוך ענקי על פני. "אני לא היחידה.. כתבתי בצורה חפוזה ביומן שלי.גם היא בלי חברות וגם היא מאמינה באותן האמונות שלי,סור מצאתי חברה חדשה,אני יכולה לישון אצלה בחופשה הכל יהיה בסדר."
נזכרתי בסוף השיחה שלי איתה "...לפעמים אני משוכנעת שהחיים שלי הם גהנום עלי אדמות" שמעתי את עצמי
"אל תאמיני בזה אימא שלי אמרה לי שאסור להאמין בזה" היא ענתה
"למה לא?"
"כי הגהנום האמיתי הוא רק בראש שלך נואל,את נותת לזה להראות נורא ובגלל זה את ככה..."
יש ללינה כישרון מדהים לעודד אנשים,כנראה שאנשים צודקים העיניים שלה על כך חיוורות עד שהם רואות לתוך המחשבות,וגם היא צודקת,הגהנום האמיתי זה רק מה שאנחנו עושים מהעולם ואין שאנחנו עושים את הדברים,הגהנום האמיתי נמצא בתוך הראש שלי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
