פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 793 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים ו-3 חודשים רנדי לוקוול - סיפור המשפטים הראשון שכתבתי. LightOne
"עוד טענות, רנדי?"
הבטתי בעיניו האפורות והרכות של השופט. "לא, כבודו."
הוא החווה בסנטרו לשורת הכיסאות בתא הפרקליטים. "אתה יכול לשבת."
כשהתחלתי להתקדם אל עבר הכסא שלי, נדד מבטי אל עבר תא הנאשמים. מאט פאלון, מרשי, טמן את ראשו בידיו והתבונן בי במט מלא ייאוש שמשמעותו הייתה עזרה.
לכאורה,זה היה עוד משפט רגיל. קתרין ווילקס, אשתו של מאט פאלון זה כבר שלוש שנים, הגישה נגדו תלונה על התעללות ותבעה גירושין. מאט, מצידו, הכחיש בכל תוקף וטען שאשתו משקרת ושהוא לא פגע פעם אחת בכל שלושת שנות נישואיהם. הבעיה היא שלמאט לא היו הוכחות משמעותיות שיוכיחו את חפותו, אז הוא השאיר לי לטפל בכל העבודה השחורה. "אני בטוח במאה אחוזים שתמצא כבר משהו. אתה עורך דין טוב."
אני לא יודע אם אני עורך דין טוב או לא, בעיקר בגלל העובדה שאני רק חודשיים בתפקיד. עד עכשיו לא היו לי הרבה משפטי תביעה - שתיים, שלוש - ואני לא חושב שצברתי מספיק ניסיון.
עברתי על התיק של פאלון בליל אמש, שיננתי בע"פ את עדויות התביעה, ושברתי את הראש בניסיון לחשוב על רעיון שיחלץ את מאט מטפריה החדות של אשתו. לבסוף עליתי על אחד כזה, לא מי-יודע-מה מבריק, אבל מספק לדעתי.
כשנכנסתי לבית המשפט, לפני שעה וחצי בערך, נסחה בי תחושת ביטחון ורוח קרבית. התיישבתי בכיסא המרופד בתא הפרקליטים, והנדתי בראשי לעבר סטיפן מקארתי, עורך הדין של קתרין ווילקס.
מקארתי היה בחור בסביבות אמצע שנות החמישים לחייו, טיפוס קשוח ורציני, עם חזות מאיימת ושיער שמרוח לאחור בשמן זית באופן תמידי. אבל לא היה זה המראה שלו שהפחיד אותי, אלא העובדה שהוא לא הפסיד במשפטים מהסוג הזה כבר כמעט שמונה שנים. ידעתי שזה לא הולך להיות קל, אבל גם לא ציפתי שמישהו יעשה לי הנחות. באתי מוכן ומצויד, ולא התכוונתי לוותר.
קתרין ווילקס נכנסה לאולם כרוח סערה, נמרצת ושופעת, וניגשה לדסקס עם מקראתי על דבר-מה. היא לבשה חולצת טי לבנה, שמאחוריה הסתתר מחשוף נדיב, וג'ינס כחול וצמוד שהגיע עד לברכיה. שיערה הבלונדיני והארוך גלש לאחור, ועיניה היו בצבע חום-ירקרק שהחמיא מאד למראה. למרות שכבר ראיתי אותה כמה פעמים בעבר, בפגישות חיוניות שנערכו בבית המשפט, רק כעת תהיתי למה בחורה כמוה החליטה להסתפק בברנש כמו פאלון.
דלתות הארד החומות המאיימות של בית המשפט, שנראו כאילו יטרפו חיים את כל מי שיעבור דרכם, נפתחו ולאולם נכנסו השופט והמתמחה התורן.
"בית המשפט!" צעק המתמחה וכל הנוכחים קמו על רגליהם. השופט התיישב בכסאו - שדמה יותר לכס מלכות מאשר לכיסא - והקיש שלוש פעמים בפטישו. כל הנוכחים באולם התיישבו. ההצגה מתחילה.
"ברשותך, כבודו, אני רוצה להזמין את גברת ווילקס לשולחן העדים." אמר התובע המחוזי, מקראתי.
השופט הסכים בניד ראש וקתרין ווילקס התיישבה בכיסא לצד השולחן, מיישרת את מבטה למקראתי ושומרת על ראש זקוף.
מקארתי כיחכח בגרונו והתחיל לדבר. "שמך הוא קתרין ווילקס, נכון?" שאל בקולו הרם ועמוק.
"התנגדות!" צעקתי וניתרתי ממקומי. "כבודו," התחלתי לומר, "הפרט הזה ידוע לכולם ומבזבז את זמנינו. אני מבקש להתקדם."
"אם יש פה מישהו שמבזבז את הזמן, אז זה אתה. שב בשקט ואל תתערב, לוקוול." סינן מקראתי.
השופט הלם בפטישו. "רבותי, התנהגות כזאת אינה מכבדת את חוקי בית המשפט. אני מבקש לשמור על שקט. רנדי, ההתנגדות נדחית, שב בבקשה. סטיפן, המשך."
התיישבתי בחזרה והרגשתי את לחיי מאדימות מרוב בושה. זה לא היה מהלך חכם, אני יודע, ובכל זאת קפצתי, בלי לשלוט על עצמי ובלי לחשוב על כך קודם לכן. מעשה טיפשי.
מקארתי זיכה אותי במבט מלא תואבה, והמשיך לדבר. "אני אחזור על שאלתי, כי היתוש הקטן שמשאמלי הפריע לי באמצע כמו אדם שסובל מעוויתות קשות בגוף. שמך הוא קתרין ווילקס?"
העלמה הינהנה בראשה לאות אישור.
"אני צריך לשמוע אותך אומרת את זה בקול."
היא הניחה את ידיה על ירכיה. "כן."
"וכמה שנים את נשואה למאט פלון? שנתיים, שלוש?"
"עוד מעט חודשים שלוש."
"והאם מאט פאלון היה בעל טוב במהלך שלושת השנים שחלפו מאז שהתחתנתם?"
תגובתי לא בוששה לבוא. "התנגדות! כבוד השופט, אני לא חושב שהשאלה של אדון מקארתי רלוונטית למשפט. מה זה משנה אם הוא היה בעל טוב או לא? עוד מעט מקראתי גם ישאל כמה זוגות גרביים יש למרשי בארון ההלבשה שלו, אם הוא ימיני או שמאלי, ויצווה על אשתו לציין את שלושת המאכלים השנואים עליו ביותר?"
"ההתנגדות התקבלה." השופט אמר בליאות, ונראה היה שרק רצה שמהשפט יגיע לסיומו כדי שיוכל להסתלק מהמקום כמה שיותר מהר.
מקראתי משך בכפתיו. "טוב, אם השאלה הזאת כל כך מפריעה לעמיתי הנכבד, אנסח אותה באופן קצת שונה." הוא פנה שוב אל הגברת קתרין. "גברת ווילקס, האם במהלך שלושת השנים הללו בעלך הרים עלייך יד, או הפגין כלפייך אלימות פיזית או מילולית מכל סוג שהוא?"
קתרין נאנחה, והשפילה את עיניה. נראה היה שכדי לנסות להיראות כמה שיותר אמינה, ניסתה להכינס לתפקיד האישה הפגועה בכל גפה. "כן, הוא הפגיין כלפיי אלימות." היא השתתקה, ולרגע היה נראה כאילו גוש נתקע בגרונה. "לא פעם אחת ולא פעמיים."
מקארתי ציקצק בלשונו והניד בראשו, והיה נראה כאילו הוא באמת מרחם על האישה שישבה לצידו. אני מצדי, למרות הוותק הקצר שלי בתחום המשפטים, ידעתי שהכל הצגה אחת גדולה. עוד טריק עלוב של התובע שנועד לעשות רושם על השופטת, או על חבר המושבעים.
"את יכולה לפרט?" שאל בקול זעיר, וקמטים של עצב נחרשו במצחו.
"למה אתה מתכוון?"
"לציין דוגמא אחת. לספר לנו את אחת הפעמים שבהם פגע בך, או הכפיש אותך." הוא אמר לאט ובסבלנות, ומשלא ענתה לשאלתו הוסיף, "אם זה לא קשה לך, כמובן."
הגברת ווילקס התעשתה. "לא, לא, זה לא קשה לי. פשוט כואב לי להיזכר בזה." היא מחתה דמעה שזלגה במורד לחייה. "כמעט כל כמה ימים, או שבועות, הוא היה חוזר מעבודתו ומסתגר בחדר העבודה שלו. בהתחלה לא ניסיתי לברר במה העניין. חשבתי שזה קשור בלחץ העבודה שהוא שרוי בה - מאט עובד באחד ממשרדי ההיי-טק הגדולים בעיר, ואני חשבתי שכנראה העומס הוא שמשפיע עליו." היא עצרה לרגע, והתלבטה באילו מילים תנסח את המשפט הבא שעמד על קצה לשונה. "בכל מקרה, כמו שאמרתי, בהתחלה לא עשיתי מזה סיפור גדול. אבל אז המצב החל להחמיר. התפרצויות הזעם שלו היו שכיחות יותר, וכשהוא היה חוזר הביתה פחדתי אפילו להחליף איתו מילה מחשש שיכה אותי. יום אחד, בסביבות שעות הערב המאחורות, הוא חזר הביתה, ועיניו היו אדומות מכעס. לא היה לי מושג למה. בשלב הזה כבר התחלתי לדאוג. ניסיתי להגיע אל ליבו, להכין לו את האוכל שהוא הכי אוהב, להיות נחמדה כלפיו כמה שיותר, רק שיחזור לדבר איתי ויסביר לי למה הוא מתנהג בצורה משונה." עוד עצירה.
"כן?" דירבן אותה מקארתי בקול עדין ומתחשב.
"ואז הוא פגע בי לראשונה. זאת אומרת, באותו היום שאלתי אותו למה הוא חזר כל כך מאוחר, והוא צעק לעברי שאסתום את הפה המזויין וסטר לי בכוח על הלחי. האוזניים שלי לא הפסיקו לצלצל יומיים מעוצמת הפגיעה, ומאז ועד היום קרו עוד הרבה מקרים דומים."
"כמו שאמרת בעצמך, המקרה הזה קרה לפני פחות או יותר שנתיים. למה רק עכשיו החלטת להתגרש ממנו?"
הווריד בצווארי איים להתפקע. הו, כמה שרציתי לענות על השאלה הזאת. רציתי להטיח את האמת בפני העכבר של מקארתי, ולהותיר אותו ללא מילים, וכבר לא יכולתי לחכות לרגע שאעמוד מולו ראש בראש.
"בגלל שפחדתי." ענתה הגברת ווילקס את התשובה הצפוייה ביותר שיכולתי לעלות עליה באותו רגע. "הוא איים עלי שאם יתגרש ממני הוא יהרוג אותי. האמנתי לו, ובהתחלה החלטתי לא לעשות דבר נגד זה. אבל המצב רק הוסיך להיות גרוע, וידעתי שאם לא אפעל, הוא יחמיר אפילו יותר בעתיד."
"אין לי עוד שאלות, מר דנוור."
השופט המהמם בתשובה. "אתה יכול לשבת, מר מאקרתי. רנדי, הבמה כולה שלך."
רגע הפתיחה החל. קמתי ממקומי, הידקתי את צווארון גלימתי השחורה והמרופטת, והתקדמתי בצעדים בטוחים אל הדוכן. "ברשותך, כבוד השופט, רציתי לקרוא למרשי אל דוכן העדים."
השופט הסכים, ומאט פאלון קם מכיסאו שהתמקם בקצהו השני של האולם, ולאחר שהתורן השביע אותו, התיישב מולי. הבעת פניו שידרה ייאוש, מצוקה ופחד.
"מר פאלון, לפני שאתחיל לדבר, ברצוני לשאול אותך אם אתה מסכים עם כל האשמות שהוטחו בך לפני דקות מספר?"
למרות עיניו הטרוטות של פאלון, קולו היה רם וסמכותי. בלי שום ספק קל בדבריו, ענה לי בביטחון, "חד משמעית לא."
שתקתי במשך כמה שניות כדי לתת לתשובתו להדהד בחלל החדר ולחלחל לדעתם של האנשים שנכחו באולם. "מר פאלון, בוודאי שמעת את האשמות שהטיחה בך אשתך מקודם. מה יש לך להגיד להגנתך?"
הוא ענה כמעט מיד. "שהכל שטויות במיץ. קודם כל, אין בסיס מוצדק לכל האשמות הללו. הכל רק דיבורים וקשקושים. דבר שני, תסתכל עלי. אני נראה לך בנאדם שיכול לפגוע במישהו?"
היישרתי אליו מבט, והאמת היא שלא יכולתי להאמין שהאיש הזעיר שישב מולי יכול היה לבצע את האשמות ששמעתי לפני דקות אחדות. כמובן שיכול להיות שאני טועה. כבר ראינו בחדשות ובעיתונים מספיק פסיכופטים שהוכיחו שהמשפט "העיניים הן החלון לנשמה" הוא שטות מוחלטת.
מאקרתי קם, כולו אש להבה שמוכן לצאת להגנתה של מרשתו. "אז למה היא אמרה את כל זה? למה לה לשקר?"
"משום," החלטתי לענות במקום פאלון, "שלפי תצהיר המשפט נכתב שלפני שבועיים היא פוטרה מעבודתה."
"כן, תמשיך." הוא ליווה את דבריו בנפנוני יד מתגלגלים.
הפעם פאלון הקדים אותי ואמר בקול יהיר, "מה יש פה להסביר? אני חושב שאדם עם השכלה כמו שלך אמור להגיע לתשובה הפשוטה לבדו. היא פוטרה מעבודתה כמהדנסת אלקטרוניקה, ואז נזכרה שבעלה עובד באחת מחברות ההיי-טק הגדולות בעיר, כמו שאמרה בעצמה. היא ביקשה ממני קצת כסף, וכשלא הסכמתי החליטה לתבוע אותי כדי לנקום ולעשות קופה על חשבוני."
"אל תיקח את זה למקומות האלה, אדון פאלון." אמר מקארתי.
"זאת האמת, מר מקארתי." שוב אני. "כל הרעיון במשפט הזה הוא רדיפת בצע. גברת ווילקס היא לא יותר מאשר אישה אופורטוניסטית שרוצה לרכב על גב ההצלחה של מרשי."
"תסביר את החבורות והסימנים הכחולים," צעק בקול.
"בחייך, מקארתי. אתה לא חושב שכל הסיפור הזה הזוי בצורה מעוררת גיחוך כמעט? אני מתכוון, הגברת ווילקס נשוייה למר פאלון במשך שלוש שנים כמעט. לטענתה, הוא החל להכות אותה כבר בשנה הראשונה לנישואיהם. היא סבלה את כל הפגיעות וההכפשות במשך שנתיים בלי לומר מילה לאיש, ופתאום, בצירוף מקרים מזעזע, היא מחליטה לתבוע את מרשי."
מקארתי לא השתהה. "למה לה להרוס משפחה בשביל כסף מחורבן?"
התכוונתי לענות, אבל שלושת דפיקות הפטיש של השופט קרעו את האווירה הרועשת שהשתררה באולם. "שמעתי מספיק להיום." אמר בקול רווי תזזית, "נתראה בתשיעי לאוקטובר, ביום המשפט."
ובזה תם הסיבוב הראשון שלי מול עורך הדין המפחיד סטיפן מקארתי. לא התרשמתי מביצועיו, וזה בלשון המעטה.
כשיצאתי מהאולם אל המזנון כדי לקנות קפה ולעשן סיגריה, מקארתי צץ משום מקום וחסם את דרכי. "עבודה יפה, לוקוול."
"תודה, גם אתה היית לא רע." התחלתי לעקוף אותו, אבל הוא תפס בזורעי ומשך אותי לאחור. "אני הולך להרוס את פאלון ביום המשפט." קולו הרווי ארס פילח את מוחי כמו קליע של אקדח.
"סליחה?" שאלתי ועיניי הפכו לחריצים זעירים.
"שמעת אותי," אמר. "ביום המשפט, אני הולך להרוס את המוניטין של פאלון." קולו ירד באוקטובה אחת או שתיים. "אני עומד לקרוע אותו לגזרים, ואתה לא תוכל לעשות שום דבר נגד זה."
הוא הרפה מזרועי, והלך משם בצעדים חפוזים. "עוד נראה!" צעקתי אחריו, אך הוא לא ענה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-3 חודשים ראית הרבה חוק וסדר, הא? ~דניאל~
היי, מה נשמע?
בעיקרון - טוב. הכתיבה שלך, טובה מאוד, ואתה גם מתנסח לא רע בכלל.
העלילה טובה, אבל פחות התחברתי אל הרעיון המרכזי של הסיפור ואל הזירה שבה הוא מתרחש.
ואישית מאוד נהנתי מהסיפור.
אתה כותב מאוד יפה, ואני אשמח לקרוא המשך (:
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-3 חודשים תודה, שם זהה לשלי. LightOne
-
לפני 15 שנים ו-3 חודשים אם זה ככה - אז אני יודעת שזה ישמע אירוני, אבל כבר אמרו לך שיש לך שם יפה? [-; ~דניאל~
דרך אגב,
אתה שוקל קריירה של עורך דין בעתיד הקרוב? נראה שאתה די מתמצא בנושא :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
