****
אילן אסייג, רואה חשבון (בן שלושים ושש ביוני), פנים לבנות, עגולות, עיניים בצבע ירוק עכור במשקפיים ללא מסגרת, מטר שבעים ואחת, צבע אהוב לבן, פרי אהוב מישמיש. טיפוס רגיל, ממוצע לגמרי, שיכול להיטמע בקלות בתוך קהל של שלושה אנשים, מין מראה חיצוני קהה, מהסוג שמחפשים אולי במוסד או בשב"כ.
אילן אסייג, רואה חשבון (בן שלושים ושש ביוני), לא אוהב קפה. גם לא תה, או קולה. הוא שותה מים, רק מים. יש לו בתיק העור החום שלו תרמוס פרחוני מלא תמיד במים מהברז. מדי פעם הוא מסובב את הפקק בשתי טפיחות, שותה מעט, וממלא מיד מים מהברז עד קצה ההברגה.
אילן אסייג, רואה חשבון (בן שלושים ושש ביוני), לוקח בכל בוקר בשעה שבע עשרים ושמונה את תיק העור החום שמונח על הרצפה מתחת למתלה של המפתחות ליד הדלת, ומלכסן, תוך הגבהת הסנטר, מבט זחוח, פירס ברוסנני, אל המראה שבכניסה. מיד אחר כך הוא נועל את הדלת פעמיים עם מפתח אדום, מוודא עם הידית שהדלת נעולה ואז יורד במדרגות והולך ברגל למשרד. עשר מדרגות למטה, שמאלה, משפשף בכתף את הקורה הימנית כדי לעקוף את האופניים של חיים זילבר בכניסה לבניין. פוסע שבעה צעדים, פותח את השער הירוק החבוט ושב וטורק אותו מאחוריו. חוצה את הכביש בתשעה צעדים בין הפורד אריקה מודל 80' של איציק חבש מקומה שנייה והניסן סאני תשעים ושבע של דני לוסטיג ממספר 12. שלוש מאות ששים וארבעה צעדים עד לפינה עם בוגרשוב. ימינה. מאתיים עשרים וארבעה צעדים עד לדוכן של מפעל הפיס. הנהון. שוב ימינה. שמונה צעדים. הרמת מבט. מספר עשרים ושש, כן. עשרים מדרגות, הדלת משמאל.
אילן אסייג, רואה חשבון (בן שלושים ושש ביוני), חולם להיות טבח של יאכטה באיים הקריביים ולזיין סקיפריות עם ראסטות בלונדיניות בכל לילה. בינתיים הוא מתאמן על חביתות ביבשה ומבטים קשוחים בבחורות שזופות ומחומצנות בחוף הים.
אילן אסייג, רואה חשבון (בן שלושים ושש ביוני), הגיע פעם די קרוב. דפנה בנזימן, סטודנטית וגננת (בת עשרים ושמונה בסוף פברואר), ראש גדול במקצת, גוון עור לבנבן וכמעט שקוף, שלושה עשר נמשים בחמישה גוונים שונים על כתף ימין, שיער שטני מתולתל עד הכתפיים, כתם לידה בצורת מקל לניקוי אזניים על עצם הזנב ושדיים ענקיים ורכים להפתיע שנחים תמיד, בשקט מופתי, בתוך סריגים רחבים בצבעי פסטל. היא גרה בדירת שניים וחצי חדרים עם שותף וחתול אלף חמשמאות צעדים בדיוק ממנו (אם לא מחשיבים את עשר המדרגות ואת הפח שהיה צריך לעקוף בכל פעם שהתמלא ועלה על גדותיו, ששה צעדים בסך הכול). הם נפגשו כבר שלוש פעמים, והוא הרגיש כבר לא רע, כמעט מבטיח, אלא שלילה אחד של קיץ דפנה בנזימן, סטודנטית וגננת (בת עשרים ושמונה בסוף פברואר), תפסה את אילן אסייג, רואה חשבון (בן שלושים ושש ביוני), במקרה על חם כשהוא הולך נמרצות, מבטו בקצות נעליו, והוא סופר צעדים בקול רם. היא נרתעה בבהלה כאדם שגילה צפרדע מתה על אדן חלונו, ותוך שהיא מתרחקת בצעדים מהירים (מבלי לספור אותם, הוא חשב), קראה לעברו שהוא צריך טיפול ושלא יתקשר יותר.
"תחזרי לגן!" הוא צעק אחריה רק אחרי יותר מדקה, כשכבר לא היתה שם, והיה משפט התגובה התקיף ביותר שהצליח לחשוב עליו. הוא עמד שם עוד כמה שניות תחת האור הכתום של תאורת הרחוב, אחר כך הוציא במתינות את התרמוס הפרחוני שלו, פתח אותו בשתי טפיחות מהירות בצד המכסה, גמע מתוכו חמש לגימות גדולות, סב על עקביו וחזר הביתה אלף שש מאות עשרים ושניים צעדים ועשר מדרגות בסך הכול.
****
		
		
		
					הוסף תגובה | 
			
		
קישור ישיר להודעה