פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 326 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים מעשה על מאפה וכבשן דקל
העיר טבריה, שנת אלפיים.
אני רעב בכנרת, לוגם מים כאחוז דיבוק.
שעות ספורות קודם עוד טרחתי על ארוחת הבוקר, שלוש וחצי פיסות של מלוואח נחו היטב בבטני בחושבן על דרכים ערמומיות לצאת.
גירוד שלאחר מעשה לא בישר דבר למעט שליחת ידי אל המקום, הנחתי לזה כנהוג בארצנו.
נעתי בצורה מדודה אל התחנה כמות שסבתא התריעה תמיד כי כדאי לעשות.
האוטובוס בדרכו ואני בדרכי.
ביקשתי שקית, באמת התחננתי.
שלוש וחצי חתיכות של מלוואח נחות לבטח על הרצפה המהוהה.
המשפט "ריבוי אותיות אהו"י יוצר לכלוך" יכול רק להביט מן הצד בקנאה נוכח המחשה ויזואלית בשעת צהריים.
ירדתי מהאוטובוס ושבתי למציאות, כמה כיף לשכוח אירועים מטורללים מעין אלו.
בערב כילינו 5 קופסאות נובלס שבהן הבענו זעמנו נוכח השירים שנוגנו על הרחבה באותו הערב.
מישהו ידה אבן ופציעת ראש התלקחה, חלקו יסתיים כעת תוך התחשבות בחוקי ההתיישנות והצנזור הראשי.
שלקנו פיסות נרגילה בכדי להלהיב את מוסד העיגולים.
שינה מלאה ביתושים והמיית דייגים התרפקה עלי, מבזה אותי בפומבי עם קולות ההשתנקות שלי.
ההווה, העיר טבריה
במילה אחת, כבשן.
אגדה אורבנית שהמצאתי לא מזמן גורסת (.נ.) כי אנשי טבריה הרגילים בתנאי החום, מחשלים חרבותיהם על סלעים מקומיים.
אני עובר על ניחוח שתן שמעלה רעב נוכח דוכן פלאפל עשוי היטב, שבו כמה מרגיז, אין ספסלים בנמצא.
לאחר פעולה שמשביעה את הלסת והדעת, אני מגיח בביתה של זוגתי הלבנטינית.
מראות חדשים נפרסים בעיני ואני נלהב ככפרי מבושם.
עיר, תחנת אוטובוס היישר לצידי הבית.
קומה שנייה, בטון למפרע.
כפתורים אדומים לכלל הציבור מפרנסים אור בחדר מדרגות לעת ערב.
יש כאלו המדליקים אותם כל אשר עוברת דעתם.
אין הם אנשים חולים, רק כלואים במרתפי ההרגל.
עולה התחושה כי מישהי עוצמתית עוקבת אחרי בכל שעות ביקורי ודומה כי חומה של השמש נמשך כאן לנצח.
אני לח כזאב ערבות וממורט כמטוס נייר שהשתבש.
מכשיר החשמל הבזוי שמנפיק ספק לאוויר קר, ראוי כי יברח בפחד אל קרנות המזבח.
אם לא הטבריינית הנאה הזו שלידי, ספק אם היה צולח בידי מסע צלבני אל העיר.
מעט מאוחר יותר, מגיח הלילה על הטיילת של טבריה,
דתיים מטורזנים בלבושם ומטונפים בדיבורם מבקשים ממני לעשות להם אש,
אין בכוונתי להיות נביא, אך זה מחמיא לי.
ילדים קופצים מבעד גדרות, זקן גיבח שוטף ידיו מעמל היום.
אני מציץ אל המים המלאים בחומרים שאינם מים, שותה מלוא היד ומתרצה, ישנם מקומות בהם הצלילות לא דרושה עוד.
כל הזכויות שמורות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
