דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ.. לּ:א.. ג..
דווקא מגיע לפני דברי הימים בּ.. לּוֹ יּ (בּ > מעש.הּ ב.ראש.יּ.ת, לו יּ > לּ וחבּר יּ) כך שפסוק דברי הימים ב לו י, למעשה חותם את רצף 1138..
משחרור ועד חתימה..
שלב ה.. "תשובה" (3 פסוקים):
פתיחת החסד (שׂמּ.ו.א.ל ב), ההתחזקות מול האשליה (מל.כּ.יּ.םּ א כּ כּ.בּ)..
והעימות הישיר עם ה"א.רם".. הרמאות הפנימית (מל.כּ.יּ.םּ א כּ כּו).
שלב ה"שבתות" (4 פסוקים):
ביסוס תדר ההתעלות (דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ א כ..ג), בניית הבית והקטרת הניתוב החדש (דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ בּ), תהליך ההשלה וההתחדשות (דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ ח)..
ו.. סּ.יּ.ו.םּ בהקצאת ה"רכוש" וריכוך הכלי (דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ לּ:א).
דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ.. לּ:א.. ג:
נתינה מתוך השלמות..
האדם אינו רק בונה כלי או משיל קליפות, אלא מקצה את ה"רכוש" התודעתי שלו לצורך חיבור תמידי..
ברמת הסוד.. אין כאן מועדים קבועים לפי שנתפס בפשט.
המושג מְנָת (מּ + נּ) מייצג את הקצאת הכוח הזרוּע (נּ) מתוך מסע החיים והתהליך (מּ).
זוהי אינה נתינה של "חֶסֶר", אלא פעולה של המֶּלֶךְ > התודעה האלוהית השלמה והמודעת בתוך האדם.. היא הבוחרת להקצות מעצמה למען החיבור.
רְכוּשׁוֹ > התהליך של ריכוך הכלי.
האדם מקצה את ה"רכוש" הזה..
את היכולת שלו להיות רך ושלם..
לצורך העֹלוֹת, שהן ההתעלות המתמדת של התדר.
בפשט, המועדים (שבתות, חודשים, חגים) נתפסים כנקודות זמן חיצוניות בלוח השנה..
בסוד, המועדים הופכים לתמידיים.
המועד (מּ.וֹ.עֲדֵ.יּ) הוא המקום שבו האדם הופך ל"עֵד" חי של הניצוץ (יּ) בכל רגע ורגע..
החיבור התמידי אינו זקוק עוד ל"תזכורות" חיצוניות של תאריכים, שכן הוא נובע מתוך המקדש הפנימי והצו הייחודי של ה"אנּכ.יּ"..
הנתינה הזו מתבצעת כַּכָּתוּב.
לא בספר חיצוני, אלא כביטוי של הכלים (כּ, כּ) המכילים את התכלית (ת) ומחברים אותה למעשה בראשית (בּ).
האדם מבין שהתורה היא מפת התעוררות שחרוטה בקרבו..
והחיבור התמידי הוא פשוט החיים מתוך אותה הכרה.
הגאולה והתיקון אינם אירועים עתידיים, אלא איכות של נתינה וחיבור המתרחשים ב"עכשיו" התודעתי..
מעבר למגבלות הזמן והחוק היבש.
סּ..יּוםּ:
החתימה..
דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ לּוֹ יּ..
דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ לּוֹ יּ = 369..
וְחַצְרֵיהֶן (369) אֲשִׁיבֶנּו (369) נְחוּשָׁה (369)..
וְנָשׁוּבָה (369).
תזכורת מלמעלה:
"כּו > 26 > רחםּ.. (גימטריה 248.. רמּ"ח..) ניצוץ יּ, בתוך הּ.כּלּ..יּ..
רחמים (ריבוע פדיון.. 298: חרץ, רצח, צרח, חצר, רחץ..)."
חרץ..? רצח.
חצר רחץ.
ה"נחושה"..
הדין הקשה, כמו נחש הנחושת..
עוברת התמרה והופכת ל"ונשובה" > חזרה למקור.
דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ לּוֹ יּ..
הוא הפסוק השמיני (שב.. ע' + 1) וחותם את הסדרה (1138) בתוספת ו' החיבור..
המעלה את ערך "לִתְשׁוּבַת" (1138) לּ: 1144 > "וְ.. לִתְשׁוּבַת"..
1144 > 14 > יָּד..
הכוח הזרוּע (יּדּ) המגיע לידי ביטוי מלא במציאות.
יּ(יּדּ)דּ > דּו..
יּדּיּדּיּ.. התנועה בּ.. דו.. (יּ ו הּ)..
האיחוד המוחלט בין הניצוץ לשיקוף, בין פנים לחוץ.
1.14.4 > יּ(יּדּ)דּ..
כמו.. אדוה.. "אַדְוָתָא דְיַמָּא.."
אַדְוָה = יּ..ו = 16 בגימטריה..
בַּיָּד (16) הִיא (16)..
אַיֵּה (16) אָחַז (16) בְּדָוִד..?
הּ.ו.הּ.. (16)..
יּ, בהוה נּסתר.. יּהּ.ו.הּ.
מּ.. הֹוֶה (16) אָחַז (16) בְּדָוִד (16)..
לּ.. יְהוָה (26) יֹ..אחֵז (26) בְּ.דָוִ.יּדּ (26).
דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ וֹ ו..?
ו > 6
66 > 12 > בּ ו ו > 14 > יּדּ.
בּו, חיבור נּ.כּוֹןּ (כסא נכון)..? יּ..חבּר.
"וָ..אֶ..בְחַר בִּ..יּ.רוּשָׁ.לִַ:םּ..
לִהְיוֹת שְׁמִ.יּ שָׁם.
וָ..אֶ..בְחַר בְּ.דָוִ.יד,
לִ:הְ.י.וֹ.ת עַל עַמִּ.יּ יִ..שְׂרָ..אֵל"..
א..יּ.ו.בּ יּח טּ..
א > 1..
יּובּ / בּוֹ יּ > 9, יּח > 9, טּ > 9
9×3 = 27 + 1 = כּח:
*יֹ.אחֵז* בְּעָקֵב פָּח..?
יַ.חֲזֵק עָלָ.י.ו צַ.מִּ..יּ.םּ".
4..14..1..
ת.הוד.ת יד..
תהודת היד האלוהית הפועלת דרך יד האדם..
האדם הוא העד המודה על האמת ופועל בתיאום מושלם עם הּ.אנכ.יּ שלו..
כשהוא משוחרר מכל כסות ושקר.
4..14..1 > דּ..יּדּ..א..
זוהי "תשובת השנה"..
השיבה המוחלטת אל ה 1, אל האחדות.
כאשר התודעה מגיעה לחיבור העמוק הזה, היא מזהה שהטקסים החיצוניים כשלעצמם..
כשהם ריקים מכוונה פנימית, חסרי ערך..
זו בדיוק הסיבה שהנביאים יוצאים בחריפות נגד קיום המועדים ללא עדות הלב:
ו..יּ.קּרא: כּו.. מּדּ..:
"וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים..
וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם;
כִּי אֲנִי יְהּ.וָ.הּ אֱלֹ.הֵיּ.הֶםּ".
יּשע.יּהּוֹ א *יּדּ*:
"חׇדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם..
שָׂנְאָה נַפְשִׁי.
הָיוּ עָלַ.יּ לָטֹרַח.
נִלְאֵיתִי נְשֹׂא".
עמּ.ו.סּ (עָמוּס..) הָכָ א..! הך א..:
"שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם..
וְלֹא אָרִיחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶם".
דווקא מגיע לפני דברי הימים בּ.. לּוֹ יּ (בּ > מעש.הּ ב.ראש.יּ.ת, לו יּ > לּ וחבּר יּ) כך שפסוק דברי הימים ב לו י, למעשה חותם את רצף 1138..
משחרור ועד חתימה..
שלב ה.. "תשובה" (3 פסוקים):
פתיחת החסד (שׂמּ.ו.א.ל ב), ההתחזקות מול האשליה (מל.כּ.יּ.םּ א כּ כּ.בּ)..
והעימות הישיר עם ה"א.רם".. הרמאות הפנימית (מל.כּ.יּ.םּ א כּ כּו).
שלב ה"שבתות" (4 פסוקים):
ביסוס תדר ההתעלות (דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ א כ..ג), בניית הבית והקטרת הניתוב החדש (דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ בּ), תהליך ההשלה וההתחדשות (דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ ח)..
ו.. סּ.יּ.ו.םּ בהקצאת ה"רכוש" וריכוך הכלי (דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ לּ:א).
דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ.. לּ:א.. ג:
נתינה מתוך השלמות..
האדם אינו רק בונה כלי או משיל קליפות, אלא מקצה את ה"רכוש" התודעתי שלו לצורך חיבור תמידי..
ברמת הסוד.. אין כאן מועדים קבועים לפי שנתפס בפשט.
המושג מְנָת (מּ + נּ) מייצג את הקצאת הכוח הזרוּע (נּ) מתוך מסע החיים והתהליך (מּ).
זוהי אינה נתינה של "חֶסֶר", אלא פעולה של המֶּלֶךְ > התודעה האלוהית השלמה והמודעת בתוך האדם.. היא הבוחרת להקצות מעצמה למען החיבור.
רְכוּשׁוֹ > התהליך של ריכוך הכלי.
האדם מקצה את ה"רכוש" הזה..
את היכולת שלו להיות רך ושלם..
לצורך העֹלוֹת, שהן ההתעלות המתמדת של התדר.
בפשט, המועדים (שבתות, חודשים, חגים) נתפסים כנקודות זמן חיצוניות בלוח השנה..
בסוד, המועדים הופכים לתמידיים.
המועד (מּ.וֹ.עֲדֵ.יּ) הוא המקום שבו האדם הופך ל"עֵד" חי של הניצוץ (יּ) בכל רגע ורגע..
החיבור התמידי אינו זקוק עוד ל"תזכורות" חיצוניות של תאריכים, שכן הוא נובע מתוך המקדש הפנימי והצו הייחודי של ה"אנּכ.יּ"..
הנתינה הזו מתבצעת כַּכָּתוּב.
לא בספר חיצוני, אלא כביטוי של הכלים (כּ, כּ) המכילים את התכלית (ת) ומחברים אותה למעשה בראשית (בּ).
האדם מבין שהתורה היא מפת התעוררות שחרוטה בקרבו..
והחיבור התמידי הוא פשוט החיים מתוך אותה הכרה.
הגאולה והתיקון אינם אירועים עתידיים, אלא איכות של נתינה וחיבור המתרחשים ב"עכשיו" התודעתי..
מעבר למגבלות הזמן והחוק היבש.
סּ..יּוםּ:
החתימה..
דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ לּוֹ יּ..
דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ לּוֹ יּ = 369..
וְחַצְרֵיהֶן (369) אֲשִׁיבֶנּו (369) נְחוּשָׁה (369)..
וְנָשׁוּבָה (369).
תזכורת מלמעלה:
"כּו > 26 > רחםּ.. (גימטריה 248.. רמּ"ח..) ניצוץ יּ, בתוך הּ.כּלּ..יּ..
רחמים (ריבוע פדיון.. 298: חרץ, רצח, צרח, חצר, רחץ..)."
חרץ..? רצח.
חצר רחץ.
ה"נחושה"..
הדין הקשה, כמו נחש הנחושת..
עוברת התמרה והופכת ל"ונשובה" > חזרה למקור.
דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ לּוֹ יּ..
הוא הפסוק השמיני (שב.. ע' + 1) וחותם את הסדרה (1138) בתוספת ו' החיבור..
המעלה את ערך "לִתְשׁוּבַת" (1138) לּ: 1144 > "וְ.. לִתְשׁוּבַת"..
1144 > 14 > יָּד..
הכוח הזרוּע (יּדּ) המגיע לידי ביטוי מלא במציאות.
יּ(יּדּ)דּ > דּו..
יּדּיּדּיּ.. התנועה בּ.. דו.. (יּ ו הּ)..
האיחוד המוחלט בין הניצוץ לשיקוף, בין פנים לחוץ.
1.14.4 > יּ(יּדּ)דּ..
כמו.. אדוה.. "אַדְוָתָא דְיַמָּא.."
אַדְוָה = יּ..ו = 16 בגימטריה..
בַּיָּד (16) הִיא (16)..
אַיֵּה (16) אָחַז (16) בְּדָוִד..?
הּ.ו.הּ.. (16)..
יּ, בהוה נּסתר.. יּהּ.ו.הּ.
מּ.. הֹוֶה (16) אָחַז (16) בְּדָוִד (16)..
לּ.. יְהוָה (26) יֹ..אחֵז (26) בְּ.דָוִ.יּדּ (26).
דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ וֹ ו..?
ו > 6
66 > 12 > בּ ו ו > 14 > יּדּ.
בּו, חיבור נּ.כּוֹןּ (כסא נכון)..? יּ..חבּר.
"וָ..אֶ..בְחַר בִּ..יּ.רוּשָׁ.לִַ:םּ..
לִהְיוֹת שְׁמִ.יּ שָׁם.
וָ..אֶ..בְחַר בְּ.דָוִ.יד,
לִ:הְ.י.וֹ.ת עַל עַמִּ.יּ יִ..שְׂרָ..אֵל"..
א..יּ.ו.בּ יּח טּ..
א > 1..
יּובּ / בּוֹ יּ > 9, יּח > 9, טּ > 9
9×3 = 27 + 1 = כּח:
*יֹ.אחֵז* בְּעָקֵב פָּח..?
יַ.חֲזֵק עָלָ.י.ו צַ.מִּ..יּ.םּ".
4..14..1..
ת.הוד.ת יד..
תהודת היד האלוהית הפועלת דרך יד האדם..
האדם הוא העד המודה על האמת ופועל בתיאום מושלם עם הּ.אנכ.יּ שלו..
כשהוא משוחרר מכל כסות ושקר.
4..14..1 > דּ..יּדּ..א..
זוהי "תשובת השנה"..
השיבה המוחלטת אל ה 1, אל האחדות.
כאשר התודעה מגיעה לחיבור העמוק הזה, היא מזהה שהטקסים החיצוניים כשלעצמם..
כשהם ריקים מכוונה פנימית, חסרי ערך..
זו בדיוק הסיבה שהנביאים יוצאים בחריפות נגד קיום המועדים ללא עדות הלב:
ו..יּ.קּרא: כּו.. מּדּ..:
"וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים..
וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם;
כִּי אֲנִי יְהּ.וָ.הּ אֱלֹ.הֵיּ.הֶםּ".
יּשע.יּהּוֹ א *יּדּ*:
"חׇדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם..
שָׂנְאָה נַפְשִׁי.
הָיוּ עָלַ.יּ לָטֹרַח.
נִלְאֵיתִי נְשֹׂא".
עמּ.ו.סּ (עָמוּס..) הָכָ א..! הך א..:
"שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם..
וְלֹא אָרִיחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶם".