הּ.תמּ.סּ:ר.ו.ת:
דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ.. לּ:א.. ג:
"וּ..*מְנָ*.ת הַ:*מֶּלֶ*.ךְ מִן רְכ..*וּ.שׁ.וֹ* (מן הּ.שׂמּ.יּיּ.םּ, מל.. "ומלתם", רך, ש.. תפארת המעשה הסופי.. בערך מוחלט..) :
לָ:עֹל..וֹ.ת לְ:עֹל..וֹת:
הַ..בֹּקֶר וְ..הָ..עֶרֶב ("..כִּי מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת..")..
וְ..הָ.עֹל..וֹ.ת.. לַ:*שַּׁבָּ*..תוֹ.ת, לֶ:חֳ..*דָשִׁ*..יּ.םּ וְ..לַ:מֹּ..*עֲדִ*.יּ.םּ;
כַּ.כָּ.ת..וּ.ב (כלי, כלי, ת > סוף מעשׂ השׂםּ, וחיבור ל..ב > מעשה בראשית) בְּ.תוֹ.רַ.ת יְהּ.וָ.הּ ("..נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה..")".
נתינה מתוך השלמות..
האדם אינו רק בונה כלי או משיל קליפות, אלא מקצה את ה"רכוש" התודעתי שלו לצורך חיבור תמידי.
דִּבֶּר.יּ הּ.יּמּ.יּםּ בּ.. לּ:א.. ג..
לּ:א.. ג..
לּ:א.. אף פעם לא קּרא.ת..יּ אוֹת.*ו כּ.פּ*..שוֹטּ..וֹ..
ו כּ.פּ > פּ..וֹ.. כּ.
אצטט רגע מלמעלה:
"אלּ.הּיּ.םּ > 86 > פּ..ו.. > 68 > סּח.. (חסּ).
דּיּבּור > 222 > רכב."
ו כּ.פּ > פּ..וֹ.. כּ > 136.
106.. (קו.. מקו אל קו..) + למידה (30) = קּוֹלּ..
חיפוש בדיקטה.. קוֹלּ.. לפי הטייה של המילה הראשונה המופיעה באפשרויות,
שהיא: קּוֹלּ.. תקבלו.. 136 תו.צא.וֹ.ת.
ו כּ.פּ > פּ..וֹ.. כּ > פּוךּ..
ה"קּו.לּ" (הקריאה האלוהית ללמידה > לּ.מּדּ יּדּ הּ.צלּ.םּ) וה"פוך" (הראייה הברורה והתכליתית) מהדהדים יחד ככוח מעורר..
הם אלו שמניעים את הּ.מּלּ.ךּ..
את התודעה הפנימית..
לפעולה ולבנייה, כפי שניכר בכתובים:
עזר..א א א (111):
"וּבִשְׁנַת אַחַת..
לְ:כ..וֹ..*רֶשׁ מֶ*..לֶךְ פָּרַ.סּ לִ.כְ.*לּ*..וֹ..ת דְּבַר..
יְהּ.וָ.הּ מִ..פִּ.יּ יִרְמְ.*יָהּ*..
הֵ.עִ(י)ר יְהּ.וָ.הּ אֶ–ת רוּחַ כֹּ..*רֶשׁ מֶ*..לֶךְ פָּרַ.סּ.
וַ..יַּ..עֲבֶר *קוֹל* בְּכׇל מַלְכ.*וּתוֹ*..
וְגַם בְּ.מִ..*כְתָּב* לֵ:אמֹר":
דִּבֶּר.יּ הּ.יּמּ.יּםּ א כ..טּ (ו) ב:
"וּכְכׇל כֹּחִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹהַי:
הַזָּהָב לַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לַכֶּסֶף,
וְהַנְּחֹשֶׁת לַנְּחֹשֶׁת, הַבַּרְזֶל לַבַּרְזֶל,
וְהָעֵצִים לָעֵצִים;
אַבְנֵי שֹׁהַם וּמִלּוּאִים,
אַבְנֵי *פוּךְ* וְרִקְמָה..
וְכֹל אֶבֶן יְקָרָה, וְאַבְנֵי שַׁ..יִשׁ לָ:רֹב".
חזרה לעניין: דִּבֶּר.יּ הּ.יּמּ.יּםּ בּ.. לּ:א.. ג..
יש כאן הפנייה ללמידת חסד.
ג.. היא התוצאה.. ת.פּאר.ת מּ.עשׂ.הּ ב.ראש.יּ.ת.
בּ.לּ..יּ ה ג'..
התודעה נותרת כּלּא (כּ, לּ, א) כמו בדברי הימים א כּ.ג לּ.א..
בּ.. לּ:א.. > אם כן, זו אפשרות, אך לא ג.
אם המעשה לכוד בזמנים..
גם התודעה כלואה בתוך עצמה ללא יכולת ביטוי לפי רשות נתונה..
אני מתכוונת לכך:
גם אם בכתר של "דִּבֶּר.יּ הּ.יּמּ.יּםּ בּ לּ:א ג" האות כּ אינה נוכחת פיזית, המהות של למידה ומעשה ללא תוצאה (לּ:א.. בּ..) נותרת כלא תודעתי שרק ה ג (הגילוי) יכול לשחרר.
ה ג' מּ..א.פּשר.ת לּ:שחרר כלואים.
הפיכת החסד הנלמד למציאות חיה..
מה שקורה שם בפסוק..
יש שם תיאור של תרומתו האישית של המלך חזקיהו מרכושו הפרטי עבור קורבנות העולה המוקרבים במקדש באופן קבוע ו.נּו..קּש.הּ:
עולות הבוקר והערב, ועולות המוקרבות בשבתות, בראשי חודשים ובמועדים.
כל זאת נעשה "ככתוב בתורת יּהּ.ו.הּ"..
תוך נאמנות מוחלטת לציווי המקורי.
מּ.בּח(יּ)נּ.ת..יּ, יש כאן הקצאת הכוח מה"רכוש" השמימי..
שלב של זיכוך הכלי והפיכתו ל"רך" ונגיש..
"וּמְנָת הַמֶּלֶךְ מִן רְכוּשׁוֹ"..
"מְנָת" > מּ (מסע החיים), נּ (כוח הזרוּע מופעל).
הקצאת הכוח הזרוּע מתוך מסע החיים.. הּ.א(יּ)ש.יּ.
"הַמֶּלֶךְ" > התודעה האלוהית השלמה והמודעת בתוך האדם (הּ. שיקוף, מּ. חיים, לּ. למידה, ךּ. כלי/השלמה).
"רְכ.וּשׁוֹ" > רך, וש.. בערך מוחלט > התהליך שבו הכלי (כ) והראייה (ר) הופכים לּ:רך..
גמישות נפשית ורוחנית בניגוד לנוקשות של ה.. "נבר".
ה.. וש (בערך מוחלט |וש|) הוא תפארת המעשה הסופי.
מּ.קּוו.הּ ש.עובּר לּכ.םּ בּ.ווש.ט, עד לּ:נּ.קּוֹדּ.הּ זו..
דּבּר.יּ בּלּ..ע..? אלּ ת.עלּב.ו בּ..יּ.
מִן הַשָּׁמַיִם / וּמַלְתֶּם..
"רכושו" של המלך הוא השפע הנובע מן השמיים (הּ יּ).
ה"מילה" (ומלתם) היא הסרת ערלת הלב, השלה של הכסות השקרית כדי שהכלי יהיה רך וקולט.
"לָעֹלוֹת לְעֹלוֹת הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב"..
התעלות כפולה ומכוונת.
"בֹּקֶר וְעֶרֶב"..
"כִּי מִי הוּא זֶה עָרַב לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַ..יּ.." (יּרמּ.יּהּ.ו לּ כ.א)..
הערבות התודעתית היא הנכונות של האדם לגשת אל האמת הפנימית בכל מצב.
גם באור (בוקר) וגם בערבוב / חושך (ערב).
"כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה" (כּ, כּ, ת, ו, בּ)..
כַּכָּתוּב > שילוב של שני כלים (כּ, כּ) המכילים את התכלית (ת) ומחברים אותה (ו) למעשה בראשית (בּ).
הקודש לא מוחזק רק על ידי מבנה או זמן, אלא על ידי הסכמה פנימית לתת ממנו באמת.
האמת הּ.פּנּיּמּ.יּ.ת כתובה ומקודדת במבנה הבריאה עצמו.
דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ.. לּ:א.. ג:
"וּ..*מְנָ*.ת הַ:*מֶּלֶ*.ךְ מִן רְכ..*וּ.שׁ.וֹ* (מן הּ.שׂמּ.יּיּ.םּ, מל.. "ומלתם", רך, ש.. תפארת המעשה הסופי.. בערך מוחלט..) :
לָ:עֹל..וֹ.ת לְ:עֹל..וֹת:
הַ..בֹּקֶר וְ..הָ..עֶרֶב ("..כִּי מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת..")..
וְ..הָ.עֹל..וֹ.ת.. לַ:*שַּׁבָּ*..תוֹ.ת, לֶ:חֳ..*דָשִׁ*..יּ.םּ וְ..לַ:מֹּ..*עֲדִ*.יּ.םּ;
כַּ.כָּ.ת..וּ.ב (כלי, כלי, ת > סוף מעשׂ השׂםּ, וחיבור ל..ב > מעשה בראשית) בְּ.תוֹ.רַ.ת יְהּ.וָ.הּ ("..נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה..")".
נתינה מתוך השלמות..
האדם אינו רק בונה כלי או משיל קליפות, אלא מקצה את ה"רכוש" התודעתי שלו לצורך חיבור תמידי.
דִּבֶּר.יּ הּ.יּמּ.יּםּ בּ.. לּ:א.. ג..
לּ:א.. ג..
לּ:א.. אף פעם לא קּרא.ת..יּ אוֹת.*ו כּ.פּ*..שוֹטּ..וֹ..
ו כּ.פּ > פּ..וֹ.. כּ.
אצטט רגע מלמעלה:
"אלּ.הּיּ.םּ > 86 > פּ..ו.. > 68 > סּח.. (חסּ).
דּיּבּור > 222 > רכב."
ו כּ.פּ > פּ..וֹ.. כּ > 136.
106.. (קו.. מקו אל קו..) + למידה (30) = קּוֹלּ..
חיפוש בדיקטה.. קוֹלּ.. לפי הטייה של המילה הראשונה המופיעה באפשרויות,
שהיא: קּוֹלּ.. תקבלו.. 136 תו.צא.וֹ.ת.
ו כּ.פּ > פּ..וֹ.. כּ > פּוךּ..
ה"קּו.לּ" (הקריאה האלוהית ללמידה > לּ.מּדּ יּדּ הּ.צלּ.םּ) וה"פוך" (הראייה הברורה והתכליתית) מהדהדים יחד ככוח מעורר..
הם אלו שמניעים את הּ.מּלּ.ךּ..
את התודעה הפנימית..
לפעולה ולבנייה, כפי שניכר בכתובים:
עזר..א א א (111):
"וּבִשְׁנַת אַחַת..
לְ:כ..וֹ..*רֶשׁ מֶ*..לֶךְ פָּרַ.סּ לִ.כְ.*לּ*..וֹ..ת דְּבַר..
יְהּ.וָ.הּ מִ..פִּ.יּ יִרְמְ.*יָהּ*..
הֵ.עִ(י)ר יְהּ.וָ.הּ אֶ–ת רוּחַ כֹּ..*רֶשׁ מֶ*..לֶךְ פָּרַ.סּ.
וַ..יַּ..עֲבֶר *קוֹל* בְּכׇל מַלְכ.*וּתוֹ*..
וְגַם בְּ.מִ..*כְתָּב* לֵ:אמֹר":
דִּבֶּר.יּ הּ.יּמּ.יּםּ א כ..טּ (ו) ב:
"וּכְכׇל כֹּחִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹהַי:
הַזָּהָב לַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לַכֶּסֶף,
וְהַנְּחֹשֶׁת לַנְּחֹשֶׁת, הַבַּרְזֶל לַבַּרְזֶל,
וְהָעֵצִים לָעֵצִים;
אַבְנֵי שֹׁהַם וּמִלּוּאִים,
אַבְנֵי *פוּךְ* וְרִקְמָה..
וְכֹל אֶבֶן יְקָרָה, וְאַבְנֵי שַׁ..יִשׁ לָ:רֹב".
חזרה לעניין: דִּבֶּר.יּ הּ.יּמּ.יּםּ בּ.. לּ:א.. ג..
יש כאן הפנייה ללמידת חסד.
ג.. היא התוצאה.. ת.פּאר.ת מּ.עשׂ.הּ ב.ראש.יּ.ת.
בּ.לּ..יּ ה ג'..
התודעה נותרת כּלּא (כּ, לּ, א) כמו בדברי הימים א כּ.ג לּ.א..
בּ.. לּ:א.. > אם כן, זו אפשרות, אך לא ג.
אם המעשה לכוד בזמנים..
גם התודעה כלואה בתוך עצמה ללא יכולת ביטוי לפי רשות נתונה..
אני מתכוונת לכך:
גם אם בכתר של "דִּבֶּר.יּ הּ.יּמּ.יּםּ בּ לּ:א ג" האות כּ אינה נוכחת פיזית, המהות של למידה ומעשה ללא תוצאה (לּ:א.. בּ..) נותרת כלא תודעתי שרק ה ג (הגילוי) יכול לשחרר.
ה ג' מּ..א.פּשר.ת לּ:שחרר כלואים.
הפיכת החסד הנלמד למציאות חיה..
מה שקורה שם בפסוק..
יש שם תיאור של תרומתו האישית של המלך חזקיהו מרכושו הפרטי עבור קורבנות העולה המוקרבים במקדש באופן קבוע ו.נּו..קּש.הּ:
עולות הבוקר והערב, ועולות המוקרבות בשבתות, בראשי חודשים ובמועדים.
כל זאת נעשה "ככתוב בתורת יּהּ.ו.הּ"..
תוך נאמנות מוחלטת לציווי המקורי.
מּ.בּח(יּ)נּ.ת..יּ, יש כאן הקצאת הכוח מה"רכוש" השמימי..
שלב של זיכוך הכלי והפיכתו ל"רך" ונגיש..
"וּמְנָת הַמֶּלֶךְ מִן רְכוּשׁוֹ"..
"מְנָת" > מּ (מסע החיים), נּ (כוח הזרוּע מופעל).
הקצאת הכוח הזרוּע מתוך מסע החיים.. הּ.א(יּ)ש.יּ.
"הַמֶּלֶךְ" > התודעה האלוהית השלמה והמודעת בתוך האדם (הּ. שיקוף, מּ. חיים, לּ. למידה, ךּ. כלי/השלמה).
"רְכ.וּשׁוֹ" > רך, וש.. בערך מוחלט > התהליך שבו הכלי (כ) והראייה (ר) הופכים לּ:רך..
גמישות נפשית ורוחנית בניגוד לנוקשות של ה.. "נבר".
ה.. וש (בערך מוחלט |וש|) הוא תפארת המעשה הסופי.
מּ.קּוו.הּ ש.עובּר לּכ.םּ בּ.ווש.ט, עד לּ:נּ.קּוֹדּ.הּ זו..
דּבּר.יּ בּלּ..ע..? אלּ ת.עלּב.ו בּ..יּ.
מִן הַשָּׁמַיִם / וּמַלְתֶּם..
"רכושו" של המלך הוא השפע הנובע מן השמיים (הּ יּ).
ה"מילה" (ומלתם) היא הסרת ערלת הלב, השלה של הכסות השקרית כדי שהכלי יהיה רך וקולט.
"לָעֹלוֹת לְעֹלוֹת הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב"..
התעלות כפולה ומכוונת.
"בֹּקֶר וְעֶרֶב"..
"כִּי מִי הוּא זֶה עָרַב לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַ..יּ.." (יּרמּ.יּהּ.ו לּ כ.א)..
הערבות התודעתית היא הנכונות של האדם לגשת אל האמת הפנימית בכל מצב.
גם באור (בוקר) וגם בערבוב / חושך (ערב).
"כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה" (כּ, כּ, ת, ו, בּ)..
כַּכָּתוּב > שילוב של שני כלים (כּ, כּ) המכילים את התכלית (ת) ומחברים אותה (ו) למעשה בראשית (בּ).
הקודש לא מוחזק רק על ידי מבנה או זמן, אלא על ידי הסכמה פנימית לתת ממנו באמת.
האמת הּ.פּנּיּמּ.יּ.ת כתובה ומקודדת במבנה הבריאה עצמו.