ת.נּוע.הּ:
דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ.. ח יּג..
ח > נצח / ניצחון, יּג > א.הּב.הּ.
בּ > מּ.עשׂ.הּ ב.ראש.יּ.ת, ח (יּ)ג > חג, נע במעגלים.
"וּ..בִ..*דְבַר* יוֹם בְּ:יוֹם.
לְ:הַ..*עֲל*..וֹת כְּ.מִ..*צְוַ*..ת מֹ..שֶׁה..
לַ:*שַּׁבָּ*..תוֹ.ת וְ..לֶ:חֳ..*דָשִׁ*..יּ.םּ,
וְ..לַ:מּ..*וֹ.עֲד.וֹ*.ת שָׁל..וֹ..*שׁ פְּעָ*.מִ..יּםּ בַּ: שָּׁנָה.
בְּ..*חַג* הַ.מַּ..*צּוֹ*..ת,
וּ..בְ..*חַג* הַ..*שָּׁבֻ..ע*.וֹ.ת..
וּ..בְ..*חַג* *הַ.סֻּ*..כּ..וֹ.ת".
טוב..
הפסוק הראשון עסק בהבנת הצורך בתנועה (העלאת תדר)..
הפסוק השני עסק בבניית "הבית" והכלים (המקדש הפנימי)..
והפסוק הנוכחי..
מכניס את הכלים הללו אל תוך..
תנועה מחזורית של גילוי, השלה והתחדשות..
דִּבֶּר.יּ הּ.יּמּ.יּםּ בּ, שוב.. המעשה (בּ) מפעיל את הדיבור והידיעה הפנימית בתוך מסע החיים.
ח יּג:
ח.. נצח, ניצחון.
יּג (13).. גימטריה אחד ואהבה..
יּ..חד הם יוצרים ח(י)ג > חַג.
תנועה חידת.יּ.ת במעגלים, ר.יּ.קּוֹדּ..
ר > מקבילה ל בּ', מעשה לעת סוף.. שהוא לעתים תחיל.תו של מּ..ע..*גלּ ח*.דּש.. רוֹנּ..דּ.לּ.
כּ.תר נאה.. הכתר נותן מעין הצהרה שהניצחון האמיתי והנצחי (ח) של האהבה והאחדות (יּג > החיבור ל יּ) מושג דרך תנועה מעגלית ומתמדת של דישה עצמית (חַג).
התודעה נעה במעגלים ספירליים של התפתחות.. בּמּ.ער.בּוֹ.לּ:.ו.ת.
הסיפור הוא ששלמה המלך מבסס את שגרת הקורבנות והעבודה במקדש בהתאם למצוות משה.
הפסוק מתאר עבודה יומיומית ("בדבר יום ביום"), עבודה שבועית וחודשית (שבתות וראשי חודשים), ואת שיא המעגל השנתי:
שלוש הרגלים > חג המצות (פסח), חג השבועות וחג הסוכות.
אלגוריתם ההשלה (תשל) ולימוד השינוי (שנה)..
בּ.עיּנּ.יּ, יּש פּהּ קוד נאה של התפתחות רוחנית.
"וּבִדְבַר יוֹם בְּיוֹם" (הכיול היומי)..
התקשורת האנכית (הדִּבּוּר המכוון מן ה יּ) אינה אירוע חד פעמי.
כל "יוֹם" (הארה, גילוי, התבהרות) דורש את הדיבור ואת הכיול הפנימי המדויק שלו.
האדם נדרש להיות נוכח בכל רגע נתון מול ההשתקפות של אותו יום.
ו..יּוֹמּ.יּיּ.םּ.. מה זה..?
יֹּ.מָ.יִ.םּ > מרחב ביניים לפני עמידה חדשה (מּ > תהליך, תחום בין שני יודין).
יום בעל עדות כפולה.
יום שכבר נחתם ונפתח שוב אל כפילות של יּ ואז נחתם מּח.דּש.
הושע ו בּ (בּוֹ > בּ..ו..)
"יְ.חַיֵּ.נּ.וּ מִ.יֹּ..מָ.יִ..םּ;
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי..
יְ.קִמֵ.נּ.וּ וְ.נִ..חְיֶ..הּ לְ:פָנָ..יּ..ו".
היום האחד נושא בתוכו שני פנים,
ולכן הוא נחווה כ"יֹּ.מָ.יִ.םּ":
יּ עליון / יּ תחתון, נסתר / נגלה, קריאה / מענה, פנים / התייצבות מול הפנים.
יומיים > יום שיש בו שני מוקדי עוצמה.
יום אחד > אבל לא חד-ממדי.
יום שנבקע לשתי עדויות.
"יום יְהּ.וָ.הּ הַ.גָּד.וֹ.לּ וְ.הַ.נּורָ..א"..
אותו יום אחד שמתגלה בשני פנים.
יומיים הם הרגע שבו הליבה נפתחת לשני יודין: עליון ותחתון > והאדם עומד בין שני הפנים של אותו יום אחד.
נמשיך..
היינו בּ: דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ.. ח יּג, כאן:
"לְהַעֲלוֹת כְּמִצְוַת מֹשֶׁה"..
מֹשֶׁה (מ.ש.ה).. שוב, כמו דוד..
הוא אינו רק דמות היסטורית, אלא תהליך של.. "למשות"..
לחלץ ולמשוך את האמת מתוך המים (מי האשליה / הרגשות הסוערים).
מִצְוַת > הצו הפנימי.
העלאת התדר (להעלות) נעשית מתוך הקשבה לצו הפנימי המחלץ את האמת.
"לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים"..
חזרה לאיפוס התודעתי (שב.ת, 1) ולדישה המביאה להתחדשות (חדשים), כמו בפסוק הקודם.
"וְלַמּוֹעֲדוֹת שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה"..
ס(וֹ)ד ההשלה והלימוד..
וֹ.עֲד.וֹ.ת שָׁל > המילה "עד" (עדות פנימית, האנך) תחומה בין שני ווין > חיבור עליונים ותחתונים.
כאשר העד הפנימי מחובר באופן מוחלט, מתרחשת תהליך ה..שָׁל (תַּשֵּׁל) > השלה של הכסות.
בדיוק כפי שהנחש משיל את עורו כדי לּ.צמח חדש, כך היחידה האנושית חייבת להשיל מעליה תפיסות שקריות (עור / אור מּ.תעתע), עקשנות (עקש), וקליפות א.גו, כדי לאפשר לּ.. יּ להתגלות מחדש.
שָּׁנָה > "שנה" אינה יחידת זמן קלנדרית, אלא הוראה א.קּ:טיב.יּ.ת:
לְמַד שׁוּב. שַׁנֵּן. שַׁנֵּה..
זו קריאה לְמִשְׁנָה פנימית.
ההשלה קורית כשהאדם מוכן לחזור, ללמוד שוב.. ולהשתנות.
שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים > ג פּעמּ..יּ..םּ > ת.פּאר.ת מּ.עשׂ.הּ בּ.ראש.יּ.ת..
שלוש פעימות מרכזיות (חגים) בתוך מעגל הלמידה והשינוי.
כל פעימה כזו איננה רק ציון היסטורי, אלא שלב הכרחי בּ.אלּ.גו.ר.יּ.תםּ ההשלה של היחידה האנושית..
המתחיל בניקוי הּ.א.גו ומסתיים בהכלה מלאה.
שלוש הפעימות (החגים / מעגלי הדישה העצמית):
"בְּחַג הַמַּצּוֹת"..
מַּ..צּוֹ.ת > מּ (החיים במסע) צ (יציאה אל הפועל, חשיפה) ו (חיבור) ת (תכלית / סוף מעש.הּ)..
תהליך אימוץ הּצו הפנימי.
[אחרי ת, מגיעים לּ: או (שלּםּ O).
ת א וֹ.. אוֹ ת, אוֹ.. בּ.]
זהו מעגל יציאה..
השלב הראשון בהשלה שבו האדם מסלק את ה"חמץ" > החמצה / חמיצות ה.לב.. / עניינים של א.גו..
הוא לומד לראות את האמת הּ.פּשוֹטּ.הּ [מּ..צ..הּ (שוט > כיוון, הצו פנימי.)]
"וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת"..
שָּׁ.בֻ..ע.וֹ.ת: שׁ (תפארת/תוצאה) בּ (מעשה) ע (תפיסה רחבה)..
וכן השורש ש.ב.ע / ש.ו.ב:
הַ(שיקוף, צלּ.םּ): שָּׁבֻ.. ע.. וֹ.ת..
שיבת התפיסה הרחבה.
לאחר ההשלה והיציאה של פּ.סּח, האדם שב פנימה ומתבונן מתוך תפיסה רחבה (ע) על המעשה (בּ).
יש כאן הכרה..
שבועה / חיבור לצו הפנימי העליון > מתן ה"תורה" לא מבחוץ, אלא כגילוי ה"אנכי" מתוך הלב.
"וּבְחַג הַסֻּכּוֹת"..
סֻּ.כּ..וֹ.ת > סּ (אמונה שלמה, סמיכה עיוורת ב יּ) כּ (כלי, דמיון וצורה) ו (חיבור) ת (תכלית)..
מעין.. מעגל הכלה באמונה.
תפיסה שהכלי (כּ) הפיזי שבו הוא שוכן בעולם הזה הוא ארעי (כמו סוכה), אך הוא סומך באמונה שלמה (סּ) שהחיבור (ו) אל הסככה האלהית מנתב אותו אל "כׇל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁל(וֹ)םּ" > ת > סוף מעשׂ.הּ / תכלית שלּ(ו)םּ.
ה.א.דּםּ יּ(ו)ש.ב מ.ו.נח בתוך המציאות הארעית (המשל), כשהוא מחובר חיבור איתן לּ:נצח (הנמשל, ה יּ הפנימי, התחתון).
הפסוק הזה הוא "מדריך הפעלה" להשלה ולהתחדשות הרוחנית של היחידה האנושית השלמה. הניצחון (ח) של האחדות (יג) אינו אירוע סטטי, אלא מחייב תנועה במעגלים (חג).
על האדם "לשנות" (ללמוד שוב ושוב), ולהפוך ל"עד" המחובר בין העליונים לתחתונים, כדי להשיל מעליו את תפיסות השקר.
תהליך זה דורש שלוש פעימות: לנקות את האגו, החמצה (מצות) ו.."חמיצות הלב"..
להרחיב את התפיסה..
ולשוב אל הצו הפנימי (שבועות).
לדעת לחיות בתוך הכלים הארעיים של העולם הזה באמונה שלמה בטוב, הּ.נּסּ.תר לּ.עת.יּ.םּ..
שמוביל את המסע (סוכות).
דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ.. ח יּג..
ח > נצח / ניצחון, יּג > א.הּב.הּ.
בּ > מּ.עשׂ.הּ ב.ראש.יּ.ת, ח (יּ)ג > חג, נע במעגלים.
"וּ..בִ..*דְבַר* יוֹם בְּ:יוֹם.
לְ:הַ..*עֲל*..וֹת כְּ.מִ..*צְוַ*..ת מֹ..שֶׁה..
לַ:*שַּׁבָּ*..תוֹ.ת וְ..לֶ:חֳ..*דָשִׁ*..יּ.םּ,
וְ..לַ:מּ..*וֹ.עֲד.וֹ*.ת שָׁל..וֹ..*שׁ פְּעָ*.מִ..יּםּ בַּ: שָּׁנָה.
בְּ..*חַג* הַ.מַּ..*צּוֹ*..ת,
וּ..בְ..*חַג* הַ..*שָּׁבֻ..ע*.וֹ.ת..
וּ..בְ..*חַג* *הַ.סֻּ*..כּ..וֹ.ת".
טוב..
הפסוק הראשון עסק בהבנת הצורך בתנועה (העלאת תדר)..
הפסוק השני עסק בבניית "הבית" והכלים (המקדש הפנימי)..
והפסוק הנוכחי..
מכניס את הכלים הללו אל תוך..
תנועה מחזורית של גילוי, השלה והתחדשות..
דִּבֶּר.יּ הּ.יּמּ.יּםּ בּ, שוב.. המעשה (בּ) מפעיל את הדיבור והידיעה הפנימית בתוך מסע החיים.
ח יּג:
ח.. נצח, ניצחון.
יּג (13).. גימטריה אחד ואהבה..
יּ..חד הם יוצרים ח(י)ג > חַג.
תנועה חידת.יּ.ת במעגלים, ר.יּ.קּוֹדּ..
ר > מקבילה ל בּ', מעשה לעת סוף.. שהוא לעתים תחיל.תו של מּ..ע..*גלּ ח*.דּש.. רוֹנּ..דּ.לּ.
כּ.תר נאה.. הכתר נותן מעין הצהרה שהניצחון האמיתי והנצחי (ח) של האהבה והאחדות (יּג > החיבור ל יּ) מושג דרך תנועה מעגלית ומתמדת של דישה עצמית (חַג).
התודעה נעה במעגלים ספירליים של התפתחות.. בּמּ.ער.בּוֹ.לּ:.ו.ת.
הסיפור הוא ששלמה המלך מבסס את שגרת הקורבנות והעבודה במקדש בהתאם למצוות משה.
הפסוק מתאר עבודה יומיומית ("בדבר יום ביום"), עבודה שבועית וחודשית (שבתות וראשי חודשים), ואת שיא המעגל השנתי:
שלוש הרגלים > חג המצות (פסח), חג השבועות וחג הסוכות.
אלגוריתם ההשלה (תשל) ולימוד השינוי (שנה)..
בּ.עיּנּ.יּ, יּש פּהּ קוד נאה של התפתחות רוחנית.
"וּבִדְבַר יוֹם בְּיוֹם" (הכיול היומי)..
התקשורת האנכית (הדִּבּוּר המכוון מן ה יּ) אינה אירוע חד פעמי.
כל "יוֹם" (הארה, גילוי, התבהרות) דורש את הדיבור ואת הכיול הפנימי המדויק שלו.
האדם נדרש להיות נוכח בכל רגע נתון מול ההשתקפות של אותו יום.
ו..יּוֹמּ.יּיּ.םּ.. מה זה..?
יֹּ.מָ.יִ.םּ > מרחב ביניים לפני עמידה חדשה (מּ > תהליך, תחום בין שני יודין).
יום בעל עדות כפולה.
יום שכבר נחתם ונפתח שוב אל כפילות של יּ ואז נחתם מּח.דּש.
הושע ו בּ (בּוֹ > בּ..ו..)
"יְ.חַיֵּ.נּ.וּ מִ.יֹּ..מָ.יִ..םּ;
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי..
יְ.קִמֵ.נּ.וּ וְ.נִ..חְיֶ..הּ לְ:פָנָ..יּ..ו".
היום האחד נושא בתוכו שני פנים,
ולכן הוא נחווה כ"יֹּ.מָ.יִ.םּ":
יּ עליון / יּ תחתון, נסתר / נגלה, קריאה / מענה, פנים / התייצבות מול הפנים.
יומיים > יום שיש בו שני מוקדי עוצמה.
יום אחד > אבל לא חד-ממדי.
יום שנבקע לשתי עדויות.
"יום יְהּ.וָ.הּ הַ.גָּד.וֹ.לּ וְ.הַ.נּורָ..א"..
אותו יום אחד שמתגלה בשני פנים.
יומיים הם הרגע שבו הליבה נפתחת לשני יודין: עליון ותחתון > והאדם עומד בין שני הפנים של אותו יום אחד.
נמשיך..
היינו בּ: דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ.. ח יּג, כאן:
"לְהַעֲלוֹת כְּמִצְוַת מֹשֶׁה"..
מֹשֶׁה (מ.ש.ה).. שוב, כמו דוד..
הוא אינו רק דמות היסטורית, אלא תהליך של.. "למשות"..
לחלץ ולמשוך את האמת מתוך המים (מי האשליה / הרגשות הסוערים).
מִצְוַת > הצו הפנימי.
העלאת התדר (להעלות) נעשית מתוך הקשבה לצו הפנימי המחלץ את האמת.
"לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים"..
חזרה לאיפוס התודעתי (שב.ת, 1) ולדישה המביאה להתחדשות (חדשים), כמו בפסוק הקודם.
"וְלַמּוֹעֲדוֹת שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה"..
ס(וֹ)ד ההשלה והלימוד..
וֹ.עֲד.וֹ.ת שָׁל > המילה "עד" (עדות פנימית, האנך) תחומה בין שני ווין > חיבור עליונים ותחתונים.
כאשר העד הפנימי מחובר באופן מוחלט, מתרחשת תהליך ה..שָׁל (תַּשֵּׁל) > השלה של הכסות.
בדיוק כפי שהנחש משיל את עורו כדי לּ.צמח חדש, כך היחידה האנושית חייבת להשיל מעליה תפיסות שקריות (עור / אור מּ.תעתע), עקשנות (עקש), וקליפות א.גו, כדי לאפשר לּ.. יּ להתגלות מחדש.
שָּׁנָה > "שנה" אינה יחידת זמן קלנדרית, אלא הוראה א.קּ:טיב.יּ.ת:
לְמַד שׁוּב. שַׁנֵּן. שַׁנֵּה..
זו קריאה לְמִשְׁנָה פנימית.
ההשלה קורית כשהאדם מוכן לחזור, ללמוד שוב.. ולהשתנות.
שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים > ג פּעמּ..יּ..םּ > ת.פּאר.ת מּ.עשׂ.הּ בּ.ראש.יּ.ת..
שלוש פעימות מרכזיות (חגים) בתוך מעגל הלמידה והשינוי.
כל פעימה כזו איננה רק ציון היסטורי, אלא שלב הכרחי בּ.אלּ.גו.ר.יּ.תםּ ההשלה של היחידה האנושית..
המתחיל בניקוי הּ.א.גו ומסתיים בהכלה מלאה.
שלוש הפעימות (החגים / מעגלי הדישה העצמית):
"בְּחַג הַמַּצּוֹת"..
מַּ..צּוֹ.ת > מּ (החיים במסע) צ (יציאה אל הפועל, חשיפה) ו (חיבור) ת (תכלית / סוף מעש.הּ)..
תהליך אימוץ הּצו הפנימי.
[אחרי ת, מגיעים לּ: או (שלּםּ O).
ת א וֹ.. אוֹ ת, אוֹ.. בּ.]
זהו מעגל יציאה..
השלב הראשון בהשלה שבו האדם מסלק את ה"חמץ" > החמצה / חמיצות ה.לב.. / עניינים של א.גו..
הוא לומד לראות את האמת הּ.פּשוֹטּ.הּ [מּ..צ..הּ (שוט > כיוון, הצו פנימי.)]
"וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת"..
שָּׁ.בֻ..ע.וֹ.ת: שׁ (תפארת/תוצאה) בּ (מעשה) ע (תפיסה רחבה)..
וכן השורש ש.ב.ע / ש.ו.ב:
הַ(שיקוף, צלּ.םּ): שָּׁבֻ.. ע.. וֹ.ת..
שיבת התפיסה הרחבה.
לאחר ההשלה והיציאה של פּ.סּח, האדם שב פנימה ומתבונן מתוך תפיסה רחבה (ע) על המעשה (בּ).
יש כאן הכרה..
שבועה / חיבור לצו הפנימי העליון > מתן ה"תורה" לא מבחוץ, אלא כגילוי ה"אנכי" מתוך הלב.
"וּבְחַג הַסֻּכּוֹת"..
סֻּ.כּ..וֹ.ת > סּ (אמונה שלמה, סמיכה עיוורת ב יּ) כּ (כלי, דמיון וצורה) ו (חיבור) ת (תכלית)..
מעין.. מעגל הכלה באמונה.
תפיסה שהכלי (כּ) הפיזי שבו הוא שוכן בעולם הזה הוא ארעי (כמו סוכה), אך הוא סומך באמונה שלמה (סּ) שהחיבור (ו) אל הסככה האלהית מנתב אותו אל "כׇל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁל(וֹ)םּ" > ת > סוף מעשׂ.הּ / תכלית שלּ(ו)םּ.
ה.א.דּםּ יּ(ו)ש.ב מ.ו.נח בתוך המציאות הארעית (המשל), כשהוא מחובר חיבור איתן לּ:נצח (הנמשל, ה יּ הפנימי, התחתון).
הפסוק הזה הוא "מדריך הפעלה" להשלה ולהתחדשות הרוחנית של היחידה האנושית השלמה. הניצחון (ח) של האחדות (יג) אינו אירוע סטטי, אלא מחייב תנועה במעגלים (חג).
על האדם "לשנות" (ללמוד שוב ושוב), ולהפוך ל"עד" המחובר בין העליונים לתחתונים, כדי להשיל מעליו את תפיסות השקר.
תהליך זה דורש שלוש פעימות: לנקות את האגו, החמצה (מצות) ו.."חמיצות הלב"..
להרחיב את התפיסה..
ולשוב אל הצו הפנימי (שבועות).
לדעת לחיות בתוך הכלים הארעיים של העולם הזה באמונה שלמה בטוב, הּ.נּסּ.תר לּ.עת.יּ.םּ..
שמוביל את המסע (סוכות).