איּ.ו.בּ יּבּ כּ.בּ:
"מְ..*גַלֶּ*.הּ עֲמֻקוֹת מִנִּ..יּ *חֹשֶׁ*..ךְ..?
וַיֹּצֵא לָאוֹר: *צַלְמָ*..וֶ.ת".
ספיר.. 350.. פגישת ספיר ועפרות זהב (עפר = 350).. כאן:
איּ..ו..*בּ כּח* ו..
"מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ"..
בפשט: מחצב.
מבחינת מי שמטייל בפרדס:
מקום סתר שבו היקר גנוז בארץ.
"עפרות".. חומר שממנו מוציאים זהב, זה לא סתם.. עפר.
איּ.ו.בּ כּח יּ..*א.. יּ.בּ*:
"מִ.בְּ:*כִ*.יּ נְ..*הָר*..וֹ..*ת חִ*..בֵּ:שׁ..
וְ.*תַעֲלֻ*.מָ..הּ יֹ..? צִא אוֹר.
וְהַחׇכְמָה..?
מֵאַיִן תִּמָּצֵא.
וְ..אֵ"י.. זֶה מְקוֹם בִּינָה".
איּ.ו.בּ כּח כּ:
"וְהַחׇכְמָה..?
מֵאַיִן תָּבוֹא.
וְ..אֵ"י.. זֶה מְקוֹם בִּינָה".
איּ.ו.בּ כּח *(28)* כּז *(27)*:
"אָז רָאָהּ.
וַ..יְ..סַפְּרָ..הּ, הֱכִינָהּ.. וְגַם חֲקָרָ.הּ"..
איּ.וֹ.בּ כּח כּח:
"וַ..יֹּ..אמֶר לָ:אָ.דָם:
הֵן יִ..רְאַת (ראת > אתר > תאר) אֲדֹ..נָ.יּ..
הִיא חׇכְמָה.
וְסוּר מֵרָע..?
בִּינָה".
האדם יודע לכרות את הנסתר מן הארץ..
אבל החכמה עצמה אינה מּ..*תמּ*..צ.הּ ב..*מּח*.צ.ב.
הּ.א.דּםּ הוא שער אמּ.יּתיּ..
אבל לא הּ.תכל(יּ)ת הּסּ(ו)פ.יּ.ת..
מה אני מנסה לּ:הּ.גיּדּ:
האדם יכול לרדת אל המכרה..
לחצוב ולהוציא מן הארץ את היקר הגנוז בה..
אבל החכמה איננה עוד מחצב שאפשר לכרות באותה דרך.
המחצב שייך לּ:מּ..קּו..םּ, לּ:עפר.ו.ת..
למה שניתן להוציא, לשקול ולמנות.
החכמה שייכת לּ:(יּ)"ראה"..
לּ:"ו..יּ.ספ.רה", לּ:"הּ.כּ.יּ.נּ.הּ", לּ:"חקר.הּ"..
ולבסוף לּ:"ו..יּ..אמר לּ:אדּ.םּ"..
ו..לכן הספיר והזהב הם לבושו החומרי של הסוד..
ואילו החכמה היא הקריאה שניתנת לאדם מתוך המפגש עם הּ.סּ(וֹ)דּ > יראה, בינה, ופשר..
איוב כח כז..
במאגר הכתר: "ויספרה - ספר אותיותיה".
נספור רגע.. 27, כולל סופיות.
חסרה אחת.. אות אחר..יּ.ת..
האות החסרה, העתידה להתגלות..
0 [מּ.סּפּ(יּ)ר] מגיע לפני 1 (א).
אוֹ > O.. בּאנגלית > Angle.
האות שאין לה צליל כי היא מתחלפת כדי לבנות א–ת שלם.
א (1) קּ(ו).דּמּ.ת לּ:בּ (מּעשׂ.הּ).
וֹ.. (O) מרחפת ביניהן: קדם-מעשה, וחיבור אל המעשה.
בין פירוד: או או..
לאיחוי בחזקת 69 (סּ..טּ, 96 > צו) > נהפוך הוא, חיבור חסד, סּח.. דּ: ו.. א..
(סּח.. דּ: הדיבור המגיח מתוך הּ.דּ.ע.ת > קריאה אל אמצע ע', אל קו אמצע יּ, אל מרכז הּ.א.דּםּ..
כך הּ.סּח מתוך הּ.דּ הופך לחסד.
ו.. א.. : וּ החיבור שקושר חזרה אל הּ.א > החסד הראשוני.)
ו.. הּו.. א..
והּו > אחד מ-73 שמות שם בן ע"ב (72 רשמיים) > משמעותו: מסע בזמן.
האות O, המעגל המושלם, מבטאת ביטול הזוויות.
במעגל אין פינות חדות.. כל נקודה שווה למרכז.
זהו ביטול ה"יש", פנייה אל השורש.
למה הדבר דומה?
לעולם האצילות, שבו..
איהו וחיוהי.. חד איהו, וגרמוהי חד.
האור והכלי אחדות אחת, ללא הפירוד שיוצרת הזווית.
כאן Angle (הזווית / הפירוד) הופך ל.. O (השלם).
המילה Angle והמילה Angel כמעט זהות.
המלאך (Angel), אף שנושא בתוכו "אֵל" (שיקוף הּ > e > 5, נּ"ג > ישעיהו, הכוח הזרוּע, ג > ת.פּאר.ת מּ.עש.הּ ב.ראש.יּ.ת),
הוא כוח זרוּע הפועל בזווית מוגדרת ומצומצמת..
תמיד חלק, לעולם לא השלם (O).
הוא שייך לעולמות בי"ע שבהם יש היררכיה ופירוד.
באצילות, גם אם קוראים לכוחות הללו "מלאכים"..
הם בסוד "חכמה עילאה" > כולם חלק מה O השלם, ללא זווית עצמאית.
האות O באנגלית מּ.הּדּ.הּדּ.ת לאות ס' (סמך) בעברית..
הס' עולה 60 > מניין "כלי".
מילוי הסמ"ך הופך בּ.שׂיּ.כּולּ ל"מסך".
ה O היא הסמך..
הכלי המושלם, המעגלי, הריק מזוויות.
ה"מסך" אינו מחיצה אוטמת, אלא מה שמאפשר לאור להכות ולהשתקף בלי לשבור את הכלים.
זו יצירת המופת של עולם האצילות.
בעקבות החטא, האחדות של אדם הראשון נפרדה ל"צדדים" מנוגדים..
וה"כתר" האחד הפך ל"כרת" > אותן אותיות, סדר שונה.
זו בדיוק המשמעות של המעבר מ O (המעגל, הכתר) ל Angle (הזווית, הפירוד, הכרת).
הזווית חותכת.
המעגל מחזיר את ה"כרת" אל ה"כתר".
נּ.כּנּ.*סּ ע*.מּ.וֹ.*קּ יּ*.ו.תר לּ:מּ..כרה..
המעבר הזה, מּ.כרת לּ:כּ.תר:
מּ.כרת לּ.כתר = 1310.. (13 > יּג, 10 > יּ)
מילה יחידה בתנ"ך שזה ערכה הגימטרי: תִּתְפַּתָּל.
תהּיּ.לּיּ.םּ יּח כּ.ז..
כלי, חי.. להט החרב המתהפכת..
"עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל"..
המילה "תתפתל" מרגישה כמו יצוג לשוני של הזווית (Angle)..
הפיתול הוא שבירת הקו הישר..
יצירת פינות וזוויות שמרחיקות מהמרכז השווה של ה O (המעגל).
"תתפתל", מורכבת מרכיבים המייצגים את תכלית המציאות והתגובה אליה:
ת × 3, פּ ו.. לּ..
יּרמּ..יּהּ.ו לּ:טּ יּח
"כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ וּבַחֶרֶב לֹא תִפֹּל;
וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל..
כִּי בָטַחְתָּ בִּ..יּ.
נְאֻם יְהּ.וָ.הּ".
ש.ו.פּ.טּ.יּםּ טּ..ו יּח
"וַיִּצְמָא מְאֹד..
וַיִּקְרָא אֶל יְהּ.וָ.הּ, וַ..יֹּ..אמַר:
אַתָּה נָתַתָּ בְיַד עַבְדְּךָ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת..
וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא..?
וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים..?"
רֵעַ רָע רֹעַ..
רֹעַ.. לא בא לי אותו.
ההיפוך בין קשה לבלתי..
ח(ו)לּ.יּ אנּ.ו.ש..
בין אדּ.םּ לּ.אלּ.ו.הּיּ.ו.
איּ.ו.בּ הּ יּ.ז..
"הִנֵּה:
אַשְׁ..רֵ.יּ אֱנוֹשׁ..
יוֹכִחֶנּוּ אֱל.וֹ.הַּ;
וּמוּסַר שַׁדַּ.יּ, אַל תִּמְאָס"..
הזי, אחד מ 73 > תקשורת עם מלאכים.. בּ.הּצלּ.ח.הּ עם זה.
איּ.ו.בּ כּח יּג (כּח 13 > א.הּב..הּ)
"לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ..
וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים".
מלאכים, הם נּ.תו.נּ.יּ.םּ בין לבין > חוצ.צ.יּםּ.
*מ*.. רָע *לּ*.. רֵעַ..
פסוקי "ערל"..
ערל = 300.. ש.
אש, שינוי, ותנועה חזקה (של השיניים האוכלות או של האש המכלה)..
ערלים = 350 = ש נ.. = שמּ..יּ.. = עפר.
350.. יש כאן תוספת נּ (50) > הכוח הזרוּע.
מימוש בחומר..
מּ..יּ.כּהּ ז.. ח:
"אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִ.יּ..
כִּי נָפַלְתִּי..?
קָמְתִּי.
כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ..?
יְהּ.וָ.הּ אוֹר לִ:יּ".
המנגנון של להט החרב המתהפכת..
יכולה להפוך את הכרת (הניתוק מהתכלית) חזרה לכתר דרך ה..לּ: הבחירה ללמוד.
אז, גם במצב של "תתפתל" (קושי, פיתול, זוויות)..
התכלית (ת) היא תמיד להחזיר את האדם אל הלּ.כתר (לך.. תר..) אל הלמידה והחיבור לגילוי האלוהי.
כאן.. בתוך ההרמוניה האחת של המעגל, נחזור אל: "מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ"..
הספיר והעפרות הם היש, החומר הנמדד בזוויות.
והחכמה הפנימית היא האות O השקטה..
ה 0 שמקדים את ה 1 (א').
היא השקט שקדם לבראשית..
ה'אין' שמכיל את הכל, והחיבור: א..ו..
האות ש > תפארת המעשה הסופי, שווה 300..
כמניין "פירוד", אבל גם "רוח אלהים" ו"כִּפֵּר".
בעולם הזוויות היא ניתוק, אך כשה..O (המודעות) נכנסת..
הפירוד עובר כפרה ומתחבר חזרה.
(ו..רוח = 214, סכום האותיות הנסתרות במילוי שם "אלהים"..
הרוח מרחפת מעל הפירוד.)
המחצב האמיתי אינו מתמצה באדמה..
הוא נפתח אל הּ Empty space..
בנקודת המפגש בין 0 ל 1, שם נּ.ו.לּדּ המקור [המק(ו)ר > מקרה > מלאכת האורג > מּ.*קר(מּ..)הּ* > "וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם".. לבוש] ..
יצירת המופת.. ה..Masterpiece..
התולדה..
שם השורש של האחדות הפשוטה של הכל..
חסד המעשה: *א*.פּשר.*(ו)*.ת הּיּ.ציר.הּ ו..הּ.בּיּטּ.ו.יּ.
האות O היא השתיקה שמאפשרת לכל האותיות (א–ת) להופיע.
היא המרחב שבו הלבושים מתחלפים, בעוד שהמהות הפנימית נשארת מעבר.
מן המכרה אל הכלי..
ומן הכלי אל מה שאינו נחקר..
הכלים נוצקים "בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה", ואז משקל הנחושת כבר "לא נחקר"..
ר' יוסף קרא מסכם.. ששלמה "וחדל מספר משקלם"..
לא רק הספיר והזהב גנוזים בארץ..
גם הכלי נולד מן האדמה ובשלב מסוים יוצא מתחום המספר / המשקל.
מחומר גולמי אל כלי, ומכלי..
אל מה שמעבר למדידה.
"וַיַּנַּח".. [מּלּכ.יּםּ א ז מּז(םּ)..]
מֵרֹב מְאֹד מְאֹד לֹא נֶחְקַר מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת..
שׂמּ..ו..ת דּ.. יּ.א
נהפוכו..? מּש.. ו.. דּת > א"יּ.
"וַיֹּאמֶר יְהּ.וָ.הּ אֵלָ..יּ..ו:
מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם..?
אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ..
אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר..?
הֲ.לֹ:א אָנֹכִ.יּ יְהּ.וָ.הּ".
קיים פער בין ההתבוננות ביופי הּמּ.ו.חלּ.טּ (א.פּשר.ות הּ.ת.יּ.קּו.ןּ)..
לבין היכולת לנתח אותו בכלים של עוֹלּ.םּ הּפּיּ.רוד (H.a.pp.y r:o.u..d)..
ואין לנו אלא לּ.מּ..צו..א א–ת הּ.חןּ..
ולקבל א–ת מּ.הּ ש.ניתן: קּבּלּ..הּ מּ..לּ:א..הּ..
------------------------------
"מְ..*גַלֶּ*.הּ עֲמֻקוֹת מִנִּ..יּ *חֹשֶׁ*..ךְ..?
וַיֹּצֵא לָאוֹר: *צַלְמָ*..וֶ.ת".
ספיר.. 350.. פגישת ספיר ועפרות זהב (עפר = 350).. כאן:
איּ..ו..*בּ כּח* ו..
"מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ"..
בפשט: מחצב.
מבחינת מי שמטייל בפרדס:
מקום סתר שבו היקר גנוז בארץ.
"עפרות".. חומר שממנו מוציאים זהב, זה לא סתם.. עפר.
איּ.ו.בּ כּח יּ..*א.. יּ.בּ*:
"מִ.בְּ:*כִ*.יּ נְ..*הָר*..וֹ..*ת חִ*..בֵּ:שׁ..
וְ.*תַעֲלֻ*.מָ..הּ יֹ..? צִא אוֹר.
וְהַחׇכְמָה..?
מֵאַיִן תִּמָּצֵא.
וְ..אֵ"י.. זֶה מְקוֹם בִּינָה".
איּ.ו.בּ כּח כּ:
"וְהַחׇכְמָה..?
מֵאַיִן תָּבוֹא.
וְ..אֵ"י.. זֶה מְקוֹם בִּינָה".
איּ.ו.בּ כּח *(28)* כּז *(27)*:
"אָז רָאָהּ.
וַ..יְ..סַפְּרָ..הּ, הֱכִינָהּ.. וְגַם חֲקָרָ.הּ"..
איּ.וֹ.בּ כּח כּח:
"וַ..יֹּ..אמֶר לָ:אָ.דָם:
הֵן יִ..רְאַת (ראת > אתר > תאר) אֲדֹ..נָ.יּ..
הִיא חׇכְמָה.
וְסוּר מֵרָע..?
בִּינָה".
האדם יודע לכרות את הנסתר מן הארץ..
אבל החכמה עצמה אינה מּ..*תמּ*..צ.הּ ב..*מּח*.צ.ב.
הּ.א.דּםּ הוא שער אמּ.יּתיּ..
אבל לא הּ.תכל(יּ)ת הּסּ(ו)פ.יּ.ת..
מה אני מנסה לּ:הּ.גיּדּ:
האדם יכול לרדת אל המכרה..
לחצוב ולהוציא מן הארץ את היקר הגנוז בה..
אבל החכמה איננה עוד מחצב שאפשר לכרות באותה דרך.
המחצב שייך לּ:מּ..קּו..םּ, לּ:עפר.ו.ת..
למה שניתן להוציא, לשקול ולמנות.
החכמה שייכת לּ:(יּ)"ראה"..
לּ:"ו..יּ.ספ.רה", לּ:"הּ.כּ.יּ.נּ.הּ", לּ:"חקר.הּ"..
ולבסוף לּ:"ו..יּ..אמר לּ:אדּ.םּ"..
ו..לכן הספיר והזהב הם לבושו החומרי של הסוד..
ואילו החכמה היא הקריאה שניתנת לאדם מתוך המפגש עם הּ.סּ(וֹ)דּ > יראה, בינה, ופשר..
איוב כח כז..
במאגר הכתר: "ויספרה - ספר אותיותיה".
נספור רגע.. 27, כולל סופיות.
חסרה אחת.. אות אחר..יּ.ת..
האות החסרה, העתידה להתגלות..
0 [מּ.סּפּ(יּ)ר] מגיע לפני 1 (א).
אוֹ > O.. בּאנגלית > Angle.
האות שאין לה צליל כי היא מתחלפת כדי לבנות א–ת שלם.
א (1) קּ(ו).דּמּ.ת לּ:בּ (מּעשׂ.הּ).
וֹ.. (O) מרחפת ביניהן: קדם-מעשה, וחיבור אל המעשה.
בין פירוד: או או..
לאיחוי בחזקת 69 (סּ..טּ, 96 > צו) > נהפוך הוא, חיבור חסד, סּח.. דּ: ו.. א..
(סּח.. דּ: הדיבור המגיח מתוך הּ.דּ.ע.ת > קריאה אל אמצע ע', אל קו אמצע יּ, אל מרכז הּ.א.דּםּ..
כך הּ.סּח מתוך הּ.דּ הופך לחסד.
ו.. א.. : וּ החיבור שקושר חזרה אל הּ.א > החסד הראשוני.)
ו.. הּו.. א..
והּו > אחד מ-73 שמות שם בן ע"ב (72 רשמיים) > משמעותו: מסע בזמן.
האות O, המעגל המושלם, מבטאת ביטול הזוויות.
במעגל אין פינות חדות.. כל נקודה שווה למרכז.
זהו ביטול ה"יש", פנייה אל השורש.
למה הדבר דומה?
לעולם האצילות, שבו..
איהו וחיוהי.. חד איהו, וגרמוהי חד.
האור והכלי אחדות אחת, ללא הפירוד שיוצרת הזווית.
כאן Angle (הזווית / הפירוד) הופך ל.. O (השלם).
המילה Angle והמילה Angel כמעט זהות.
המלאך (Angel), אף שנושא בתוכו "אֵל" (שיקוף הּ > e > 5, נּ"ג > ישעיהו, הכוח הזרוּע, ג > ת.פּאר.ת מּ.עש.הּ ב.ראש.יּ.ת),
הוא כוח זרוּע הפועל בזווית מוגדרת ומצומצמת..
תמיד חלק, לעולם לא השלם (O).
הוא שייך לעולמות בי"ע שבהם יש היררכיה ופירוד.
באצילות, גם אם קוראים לכוחות הללו "מלאכים"..
הם בסוד "חכמה עילאה" > כולם חלק מה O השלם, ללא זווית עצמאית.
האות O באנגלית מּ.הּדּ.הּדּ.ת לאות ס' (סמך) בעברית..
הס' עולה 60 > מניין "כלי".
מילוי הסמ"ך הופך בּ.שׂיּ.כּולּ ל"מסך".
ה O היא הסמך..
הכלי המושלם, המעגלי, הריק מזוויות.
ה"מסך" אינו מחיצה אוטמת, אלא מה שמאפשר לאור להכות ולהשתקף בלי לשבור את הכלים.
זו יצירת המופת של עולם האצילות.
בעקבות החטא, האחדות של אדם הראשון נפרדה ל"צדדים" מנוגדים..
וה"כתר" האחד הפך ל"כרת" > אותן אותיות, סדר שונה.
זו בדיוק המשמעות של המעבר מ O (המעגל, הכתר) ל Angle (הזווית, הפירוד, הכרת).
הזווית חותכת.
המעגל מחזיר את ה"כרת" אל ה"כתר".
נּ.כּנּ.*סּ ע*.מּ.וֹ.*קּ יּ*.ו.תר לּ:מּ..כרה..
המעבר הזה, מּ.כרת לּ:כּ.תר:
מּ.כרת לּ.כתר = 1310.. (13 > יּג, 10 > יּ)
מילה יחידה בתנ"ך שזה ערכה הגימטרי: תִּתְפַּתָּל.
תהּיּ.לּיּ.םּ יּח כּ.ז..
כלי, חי.. להט החרב המתהפכת..
"עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל"..
המילה "תתפתל" מרגישה כמו יצוג לשוני של הזווית (Angle)..
הפיתול הוא שבירת הקו הישר..
יצירת פינות וזוויות שמרחיקות מהמרכז השווה של ה O (המעגל).
"תתפתל", מורכבת מרכיבים המייצגים את תכלית המציאות והתגובה אליה:
ת × 3, פּ ו.. לּ..
יּרמּ..יּהּ.ו לּ:טּ יּח
"כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ וּבַחֶרֶב לֹא תִפֹּל;
וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל..
כִּי בָטַחְתָּ בִּ..יּ.
נְאֻם יְהּ.וָ.הּ".
ש.ו.פּ.טּ.יּםּ טּ..ו יּח
"וַיִּצְמָא מְאֹד..
וַיִּקְרָא אֶל יְהּ.וָ.הּ, וַ..יֹּ..אמַר:
אַתָּה נָתַתָּ בְיַד עַבְדְּךָ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת..
וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא..?
וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים..?"
רֵעַ רָע רֹעַ..
רֹעַ.. לא בא לי אותו.
ההיפוך בין קשה לבלתי..
ח(ו)לּ.יּ אנּ.ו.ש..
בין אדּ.םּ לּ.אלּ.ו.הּיּ.ו.
איּ.ו.בּ הּ יּ.ז..
"הִנֵּה:
אַשְׁ..רֵ.יּ אֱנוֹשׁ..
יוֹכִחֶנּוּ אֱל.וֹ.הַּ;
וּמוּסַר שַׁדַּ.יּ, אַל תִּמְאָס"..
הזי, אחד מ 73 > תקשורת עם מלאכים.. בּ.הּצלּ.ח.הּ עם זה.
איּ.ו.בּ כּח יּג (כּח 13 > א.הּב..הּ)
"לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ..
וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים".
מלאכים, הם נּ.תו.נּ.יּ.םּ בין לבין > חוצ.צ.יּםּ.
*מ*.. רָע *לּ*.. רֵעַ..
פסוקי "ערל"..
ערל = 300.. ש.
אש, שינוי, ותנועה חזקה (של השיניים האוכלות או של האש המכלה)..
ערלים = 350 = ש נ.. = שמּ..יּ.. = עפר.
350.. יש כאן תוספת נּ (50) > הכוח הזרוּע.
מימוש בחומר..
מּ..יּ.כּהּ ז.. ח:
"אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִ.יּ..
כִּי נָפַלְתִּי..?
קָמְתִּי.
כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ..?
יְהּ.וָ.הּ אוֹר לִ:יּ".
המנגנון של להט החרב המתהפכת..
יכולה להפוך את הכרת (הניתוק מהתכלית) חזרה לכתר דרך ה..לּ: הבחירה ללמוד.
אז, גם במצב של "תתפתל" (קושי, פיתול, זוויות)..
התכלית (ת) היא תמיד להחזיר את האדם אל הלּ.כתר (לך.. תר..) אל הלמידה והחיבור לגילוי האלוהי.
כאן.. בתוך ההרמוניה האחת של המעגל, נחזור אל: "מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ"..
הספיר והעפרות הם היש, החומר הנמדד בזוויות.
והחכמה הפנימית היא האות O השקטה..
ה 0 שמקדים את ה 1 (א').
היא השקט שקדם לבראשית..
ה'אין' שמכיל את הכל, והחיבור: א..ו..
האות ש > תפארת המעשה הסופי, שווה 300..
כמניין "פירוד", אבל גם "רוח אלהים" ו"כִּפֵּר".
בעולם הזוויות היא ניתוק, אך כשה..O (המודעות) נכנסת..
הפירוד עובר כפרה ומתחבר חזרה.
(ו..רוח = 214, סכום האותיות הנסתרות במילוי שם "אלהים"..
הרוח מרחפת מעל הפירוד.)
המחצב האמיתי אינו מתמצה באדמה..
הוא נפתח אל הּ Empty space..
בנקודת המפגש בין 0 ל 1, שם נּ.ו.לּדּ המקור [המק(ו)ר > מקרה > מלאכת האורג > מּ.*קר(מּ..)הּ* > "וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם".. לבוש] ..
יצירת המופת.. ה..Masterpiece..
התולדה..
שם השורש של האחדות הפשוטה של הכל..
חסד המעשה: *א*.פּשר.*(ו)*.ת הּיּ.ציר.הּ ו..הּ.בּיּטּ.ו.יּ.
האות O היא השתיקה שמאפשרת לכל האותיות (א–ת) להופיע.
היא המרחב שבו הלבושים מתחלפים, בעוד שהמהות הפנימית נשארת מעבר.
מן המכרה אל הכלי..
ומן הכלי אל מה שאינו נחקר..
הכלים נוצקים "בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה", ואז משקל הנחושת כבר "לא נחקר"..
ר' יוסף קרא מסכם.. ששלמה "וחדל מספר משקלם"..
לא רק הספיר והזהב גנוזים בארץ..
גם הכלי נולד מן האדמה ובשלב מסוים יוצא מתחום המספר / המשקל.
מחומר גולמי אל כלי, ומכלי..
אל מה שמעבר למדידה.
"וַיַּנַּח".. [מּלּכ.יּםּ א ז מּז(םּ)..]
מֵרֹב מְאֹד מְאֹד לֹא נֶחְקַר מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת..
שׂמּ..ו..ת דּ.. יּ.א
נהפוכו..? מּש.. ו.. דּת > א"יּ.
"וַיֹּאמֶר יְהּ.וָ.הּ אֵלָ..יּ..ו:
מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם..?
אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ..
אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר..?
הֲ.לֹ:א אָנֹכִ.יּ יְהּ.וָ.הּ".
קיים פער בין ההתבוננות ביופי הּמּ.ו.חלּ.טּ (א.פּשר.ות הּ.ת.יּ.קּו.ןּ)..
לבין היכולת לנתח אותו בכלים של עוֹלּ.םּ הּפּיּ.רוד (H.a.pp.y r:o.u..d)..
ואין לנו אלא לּ.מּ..צו..א א–ת הּ.חןּ..
ולקבל א–ת מּ.הּ ש.ניתן: קּבּלּ..הּ מּ..לּ:א..הּ..
------------------------------
קישור חיצוני • youtu.be
https://youtu.be/1b4OSamYz28?si=abnTCyo7QPyu8HsHקישור חיצוני • youtu.be
https://youtu.be/HiCY6Qre2ag?si=te0UUzzvnUtHAJ5l