אדר היה החייל הכי שמח ביחידת אלמוגי המדבר, ותמיד סיפר בגאווה על חברתו מיכל.
מיכל הייתה נערה שהכיר מילדות, והם גדלו יחד והפכו לזוג. מבנה גופה היה רזה והיא התהדרה בשיער ארוך, שתמיד אסוף בגומייה.
למתבונן מבחוץ - מיכל נראתה די פשוטה וממוצעת, מישהי שמקסימום תזכה בתואר "חמודה", והשיחה תעבור לנושא אחר.
אך לא בעיני אדר.
אדר השוויץ בתמונותיה של מיכל בכל הזדמנות, והתפלא אם מישהו לא שאל עליה מיוזמתו או לא התלהב עמוקות מכך שאדר מחזיק תמונות שלה ומוכן לתת לאחרים להביט בהן.
עד כדי כך אדר היה מאוהב, ולא הבין איך אפשר לא להתעניין בבחורה, שהייתה מבחינתו התגלמות כל הפלאים...
תמיד כשהדליק את הרדיו החבוט בבסיס, הוא הוקסם מכך שהשדרנים מבינים בדיוק איזו תחושה הוא מרגיש עכשיו: "זר שושנים אדומות אפזר לרגלייך" הוא שר בהתלהבות עם הרדיו, "אל הקסם שלך באתי כעת לאהוב ולתת"...
כל חיילי היחידה כבר התרגלו שלא לבקש מאדר להחליף תחנה.
אתם פשוט צריכים ללמוד לאהוב ולפתוח את הראש -
הוא היה אומר בחיוך.
החיוך לא ירד מפניו, גם לנוכח חייו הלא פשוטים כנער משכונת מצוקה.
נראה שאדר פשוט רואה את עצמו כסיפור הצלחה, ובניגוד לחבורת הידידים הדי שבוזה - הוא רכש את ההרגל והמיומנות החשובה כל-כך בחיים-
לדעת להסתכל על עצמך בחמלה, ולהעריך גם את המאמצים הקטנים שלך להתקדם.
אדר עבד במקביל לשירות בעבודות זמניות במשמרות. בסופרמרקט, במלצרות, בעבודות שיפוצים קלות...
אך תמיד היה שר ומאושר.
עד לאותו יום שחור - שבו מיכל המופלאה החליטה ללכת בדרך אחרת, ללא אדר.
נשמע שמאז הפרידה גם שדרני הרדיו יצאו לחופשה, והתחנה שידרה שוב ושוב את אותו השיר, בכל פעם כשהתפתה להדליק את הרדיו:
"מאז הלכת, יומי קודר ארוך ומשעמם, לשווא רוצה אני לשכוח ולהתעלם...".
אדר עשה הכול, כל מה שאפשר כדי "לחזור לשוק".
הוא קיווה שאם יתעלם מספיק חזק, הוא לא יחווה את הכאב.
הוא הוריד את כל אפליקציות ההיכרות הקיימות, ובילה בהן כל דקה פנויה.
לקח על עצמו עוד ועוד משמרות בעבודה, קנה בגדים יקרים ומהודרים והשוויץ בכלי תחבורה שהתחדש בו.
אך הדבר לא עזר.
דרך הרדיו הוא המשיך לשיר את תסכולו, איך הוא ממשיך בחייו אבל הכול לשווא.
"אהבתי ונגמר, אך לא העזתי גם כשהיה כבר מאוחר".
הוא התבוסס בתסכול העצמי שלו, והמשיך לצייר לעצמו את הפניות באפליקציות ההיכרות כהזויות.
"עברתי קשר שפגע בי, ואני לא בוטחת בכל אחד"
שיתפה אותו נועה, אחת הבנות שהתכתב איתה באפליקציה.
אדר חיפש סיבות לפסול את המשך השיחה עם נועה, אף שנהנה מאופייה הנעים והנוח, ושובח על אופיו החברותי והשמח. ברגעיו הטובים אדר היה ידוע בכישרונו לגרום לאנשים להיפתח כלפיו, ולבחורות לבטוח בו על אף שהיה בחור כמעט זר.
"נכון שהיא בעייתית?" שאל את ידידתו, וביקש עזרה בניסוח הודעת פרידה נחמדה ממבט של אישה.
"למה?" היא תהתה, "הרי הייתה לכם שיחה טובה".
"ישר לבוא עם זהירות יתר? זה לא בשבילי!"
"כן, כן, אתה צודק" הסכימה איתו ידידתו, אף שחשבה שהוא בעצמו נזהר זהירות יתר ומנסה לשלוט בכל סיטואציה זוגית מאז הפרידה...
היו גם שלי, אסנת ודקלה... כל אחד הייתה הזויה בדרכה.
שלי ביקשה שיעשו שיחת וידיאו, לפני הפגישה. אדר החליט שהיא שחצנית וזה לא מתאים לו.
אסנת התפעלה מכך שהוא מפנק את עצמו בבגדים יקרים ומהודרים, ולא מחשבן כל קנייה... היא העריצה אנשים שממש התקדמו מהרקע שהגיעו ממנו -
אדר התנפל עליה: "איך את מעיזה להיכנס לי לכיס?"
דקלה הייתה דווקא בסדר והם אפילו נפגשו, פגישה שגרמה לאדר מפח נפש גדול.
גם דקלה הייתה רזה עם שיער ארוך קשור בגומייה.
היא הייתה חמודה, ואהבה את אותם שירים שאדר אהב.
במהלך הפגישה הוא קצת שכח מעצמו, הם טיילו בין הסמטאות ברגל, צחקו וחלקו מנת פלאפל.
אבל כשדקלה החלה לשיר בספונטניות: "זר שושנים אדומות אפזר לרגלייך".
אדר פתאום הרגיש בחילה.
דקלה הבינה שהנושא רגיש, ושאולי גם הפלאפל לא היה כל-כך טרי, ועברה לשיר אחר:
"את האור בנשמתי, נשבע אהובתי, להיות שלך ורק שלך, שלך".
לפתע פרץ אדר בבכי.
לא עזרו כל השאלות של דקלה והניסיון להבין איך להיות רגישה למצבו.
אדר החל לנסות להיפטר מדקלה, לאחר שכבר דיברו על הדייט הבא והיא הבינה ממנו שהוא מאוד בעניין...
הוא לא הבין מה עובר עליו!
הרי תמיד לעג לבחורים שמתייחסים לא יפה לאישה. גוסטינג, לחץ להתקדמות פיזית, דיבור והתנהגות דוחה...
הוא בכלל לא הבין למה שמישהו יתנהג כך. ופתאום הוא הבחור הזה.
האפשרות היחידה היא: דקלה הזויה ברמה חדשה של הזיות...
עם הזמן אדר החליט לסגור את האפליקציות ולהתמקד בפיתוח קריירה עצמאית הקשורה לתחום האירועים.
הבכי שלו אז בפגישה עם דקלה לימד אותו שנשים באות והולכות - אך השירים תמיד יישארו לו.
הוא השתחרר מהצבא והתמקצע בלעשות שמח לאנשים.
בכל אירוע שבו הוא נמצא - אם כמוזמן ואם כבעל מקצוע...
אדר הוא ההוא שם בפינה שיודע את כל המילים, ותמיד שר ומאושר.
מיכל הייתה נערה שהכיר מילדות, והם גדלו יחד והפכו לזוג. מבנה גופה היה רזה והיא התהדרה בשיער ארוך, שתמיד אסוף בגומייה.
למתבונן מבחוץ - מיכל נראתה די פשוטה וממוצעת, מישהי שמקסימום תזכה בתואר "חמודה", והשיחה תעבור לנושא אחר.
אך לא בעיני אדר.
אדר השוויץ בתמונותיה של מיכל בכל הזדמנות, והתפלא אם מישהו לא שאל עליה מיוזמתו או לא התלהב עמוקות מכך שאדר מחזיק תמונות שלה ומוכן לתת לאחרים להביט בהן.
עד כדי כך אדר היה מאוהב, ולא הבין איך אפשר לא להתעניין בבחורה, שהייתה מבחינתו התגלמות כל הפלאים...
תמיד כשהדליק את הרדיו החבוט בבסיס, הוא הוקסם מכך שהשדרנים מבינים בדיוק איזו תחושה הוא מרגיש עכשיו: "זר שושנים אדומות אפזר לרגלייך" הוא שר בהתלהבות עם הרדיו, "אל הקסם שלך באתי כעת לאהוב ולתת"...
כל חיילי היחידה כבר התרגלו שלא לבקש מאדר להחליף תחנה.
אתם פשוט צריכים ללמוד לאהוב ולפתוח את הראש -
הוא היה אומר בחיוך.
החיוך לא ירד מפניו, גם לנוכח חייו הלא פשוטים כנער משכונת מצוקה.
נראה שאדר פשוט רואה את עצמו כסיפור הצלחה, ובניגוד לחבורת הידידים הדי שבוזה - הוא רכש את ההרגל והמיומנות החשובה כל-כך בחיים-
לדעת להסתכל על עצמך בחמלה, ולהעריך גם את המאמצים הקטנים שלך להתקדם.
אדר עבד במקביל לשירות בעבודות זמניות במשמרות. בסופרמרקט, במלצרות, בעבודות שיפוצים קלות...
אך תמיד היה שר ומאושר.
עד לאותו יום שחור - שבו מיכל המופלאה החליטה ללכת בדרך אחרת, ללא אדר.
נשמע שמאז הפרידה גם שדרני הרדיו יצאו לחופשה, והתחנה שידרה שוב ושוב את אותו השיר, בכל פעם כשהתפתה להדליק את הרדיו:
"מאז הלכת, יומי קודר ארוך ומשעמם, לשווא רוצה אני לשכוח ולהתעלם...".
אדר עשה הכול, כל מה שאפשר כדי "לחזור לשוק".
הוא קיווה שאם יתעלם מספיק חזק, הוא לא יחווה את הכאב.
הוא הוריד את כל אפליקציות ההיכרות הקיימות, ובילה בהן כל דקה פנויה.
לקח על עצמו עוד ועוד משמרות בעבודה, קנה בגדים יקרים ומהודרים והשוויץ בכלי תחבורה שהתחדש בו.
אך הדבר לא עזר.
דרך הרדיו הוא המשיך לשיר את תסכולו, איך הוא ממשיך בחייו אבל הכול לשווא.
"אהבתי ונגמר, אך לא העזתי גם כשהיה כבר מאוחר".
הוא התבוסס בתסכול העצמי שלו, והמשיך לצייר לעצמו את הפניות באפליקציות ההיכרות כהזויות.
"עברתי קשר שפגע בי, ואני לא בוטחת בכל אחד"
שיתפה אותו נועה, אחת הבנות שהתכתב איתה באפליקציה.
אדר חיפש סיבות לפסול את המשך השיחה עם נועה, אף שנהנה מאופייה הנעים והנוח, ושובח על אופיו החברותי והשמח. ברגעיו הטובים אדר היה ידוע בכישרונו לגרום לאנשים להיפתח כלפיו, ולבחורות לבטוח בו על אף שהיה בחור כמעט זר.
"נכון שהיא בעייתית?" שאל את ידידתו, וביקש עזרה בניסוח הודעת פרידה נחמדה ממבט של אישה.
"למה?" היא תהתה, "הרי הייתה לכם שיחה טובה".
"ישר לבוא עם זהירות יתר? זה לא בשבילי!"
"כן, כן, אתה צודק" הסכימה איתו ידידתו, אף שחשבה שהוא בעצמו נזהר זהירות יתר ומנסה לשלוט בכל סיטואציה זוגית מאז הפרידה...
היו גם שלי, אסנת ודקלה... כל אחד הייתה הזויה בדרכה.
שלי ביקשה שיעשו שיחת וידיאו, לפני הפגישה. אדר החליט שהיא שחצנית וזה לא מתאים לו.
אסנת התפעלה מכך שהוא מפנק את עצמו בבגדים יקרים ומהודרים, ולא מחשבן כל קנייה... היא העריצה אנשים שממש התקדמו מהרקע שהגיעו ממנו -
אדר התנפל עליה: "איך את מעיזה להיכנס לי לכיס?"
דקלה הייתה דווקא בסדר והם אפילו נפגשו, פגישה שגרמה לאדר מפח נפש גדול.
גם דקלה הייתה רזה עם שיער ארוך קשור בגומייה.
היא הייתה חמודה, ואהבה את אותם שירים שאדר אהב.
במהלך הפגישה הוא קצת שכח מעצמו, הם טיילו בין הסמטאות ברגל, צחקו וחלקו מנת פלאפל.
אבל כשדקלה החלה לשיר בספונטניות: "זר שושנים אדומות אפזר לרגלייך".
אדר פתאום הרגיש בחילה.
דקלה הבינה שהנושא רגיש, ושאולי גם הפלאפל לא היה כל-כך טרי, ועברה לשיר אחר:
"את האור בנשמתי, נשבע אהובתי, להיות שלך ורק שלך, שלך".
לפתע פרץ אדר בבכי.
לא עזרו כל השאלות של דקלה והניסיון להבין איך להיות רגישה למצבו.
אדר החל לנסות להיפטר מדקלה, לאחר שכבר דיברו על הדייט הבא והיא הבינה ממנו שהוא מאוד בעניין...
הוא לא הבין מה עובר עליו!
הרי תמיד לעג לבחורים שמתייחסים לא יפה לאישה. גוסטינג, לחץ להתקדמות פיזית, דיבור והתנהגות דוחה...
הוא בכלל לא הבין למה שמישהו יתנהג כך. ופתאום הוא הבחור הזה.
האפשרות היחידה היא: דקלה הזויה ברמה חדשה של הזיות...
עם הזמן אדר החליט לסגור את האפליקציות ולהתמקד בפיתוח קריירה עצמאית הקשורה לתחום האירועים.
הבכי שלו אז בפגישה עם דקלה לימד אותו שנשים באות והולכות - אך השירים תמיד יישארו לו.
הוא השתחרר מהצבא והתמקצע בלעשות שמח לאנשים.
בכל אירוע שבו הוא נמצא - אם כמוזמן ואם כבעל מקצוע...
אדר הוא ההוא שם בפינה שיודע את כל המילים, ותמיד שר ומאושר.