יש עוד כמה תופעות קשורות לזה....
אני חושבת שהאוכלוסייה בסימניה השנתה. התופעות שהתחילו לשגשג:
*סוקרים שמבקשים מהמשתמשים באופן אישי להגיב, לחוות דעה או לעשות לייק לסקירה שלהם וכו' - מן הסתם הם אלה שזוכים ליותר לייקים, נשאלת השאלה מה זה בעצם אומר, והאם זה סבבה להציק למשתמשי סימניה עם הכוונות וסימני דרך איך אמורה להיראות אהבתם לביקורת באתר שהתחיל כ*חופשי* וזה היה סוד קסמו וסוד ההבלגה של המשתמשים על תופעות מעצבנות כמו מיושנות האתר וחוסר הפיקוח - תמורת החופש...
*התרבות הסוקרים הלא אובייקטיביים - בעבר לפני המודעות לתופעה הייתה התלהבות חד משמעות לאהוב סקירה, כי סיפורי הכיסוי והשקרים הגיעו בעיקר בפרטי ובעיקר מחוץ למשתמשי האתר הדומיננטיים ולא עסקו בספרים. כשקראנו סקירה היה פחות חשד שאולי מישהו עושה עלייך סיבוב ועוד מעט יחשוף את פרצופו מעל גלי האתר או בפרטי.
*עידן הפוליטקלי-קורקט שהתעצם במלחמה. זה תופעה שרווחת בכל הרשת, אנשים מנסים לנהל מילים של אחרים, עד רמה של שליטה במטאפורות שאתה משתמש ותיוג מהיר ושיפוטי של מילה כפוגענית לימינו מבלי לקרוא את כל המכלול. אני יכולה להבין אם פעם-פעמיים מעירים לסוקר בנימוס על מילה או משפט (ובדרך כלל גם זוכים להתייחסות ואף לעריכה מחדש) אבל יש כאלה שהפכו את "רגישותם" לקרדום לחפור בו. אני באופן אישי נמנעת מלעשות לייק ובכלל להתקרב למי שניצלו את רוחב ליבי להקשיב ולהתחשב והחלו להשתמש בתגובותיי (אותם שכתבו והציגו כפוגעות ברגשותיהם הנעלים) כדי להתחבב על גולשים אחרים.
*עוד תופעה שקשורה לכלל הרשת - קשב קצר והתייחסות לחיצוניות ולא לתוכן. סקירות עמוקות ומורכבות בדרך כלל יזכו לפחות קשב, בזמן שאנשים רבים ומתעצבנים פה על כלום ועל פוליטיקה.
בגדול אין מה לשפוט את טיב הסקירה על פי מדד הלייקים. בסימניה אין לזה (כרגע) ערך כלכלי, ומכל הסיבות שציינתי גם אין בזה בהכרח מידע רלוונטי לכותב הסקירה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
