פורומים » יהדות
גמרא, שולחן ערוך, אגלי טל, ראשונים ואחרונים וכל מה שביניהם.
כתיבת הודעה חדשה בפורום יהדות
» נצפה 83 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 ימים מּ.גדּלּ עז. כּ.
מּשלּ.יּ יּח יּ
"מִגְדַּל עֹז: שֵׁם יְהּ.וָ.הּ.
בּוֹ יָרוּץ צַדִּ.יּ.קּ וְ.נִשְׂ.גָּב".
יּהּ.ו.הּ..
שזור בּא.דּםּ.
בּיּ.בּיּ.נּתנּ.יּהּ.וֹ.. ו.שוֹ"ת..
המילה יּהּ.ו.הּ.. משקפת את הּ.עדּ.ו.ת:
יּהּ > שני עדים: יּ של מעלה ו יּ של מטה, הניצוץ הקיומי הנסתר בכל א.דּםּ באשר הוא, בכל הּ > צלם.
[שלושה עדים: יּהּ ו הּ' נוסף, צלם–אדם נוסף שבא לסייע, ליישר – יּשר–אל או ל.קל.קל..
תוסיפ.ו חיבור (ו) וכוח זרוּע (ןּ): קל לקלקל, קל לקלל, קל "ללקק" > ת.וריד.ו קל.. תקבלו: קּלּ.וֹ.ןּ, תוסיפ.ו ע (תפיסה וראייה רחבה, תקבלו: קל.ע.ון > קלע, עוון.]
כפל ע > קֶלַע:
ע = ראייה/תפיסה רחבה. כשהראייה "כפולה" ולא מאוזנת—אפשר להיקָּלַע (ק‑ל‑ע) אל סיחרור/קליעה פנימית או החוצה.
אם העין הכפולה לא מיושרת על האנך—הקליעה מחמיצה.
כפל חיבור (ו) > עָוֹן
ו היא חיבור.
כפל ו״וים (כתיב מלא: עוֹון/עוון) רומז שחיבור לא‑מודרך יכול להסתבך ל־עָוֹן (קשרי‑יתר, טלמון).
הפתרון תמיד אנכי: ליישר על הו' (האנך) כדי שחיבור יהיה מרפא ולא מעקם.
יּהּ.ו.הּ > הּויה > נוסיף חיבור, באמצעות ו = הוויה.
הכי קל להוריד כל חיבור אפשרי ולהוסיף ז > הזיה.
(ז=חרב מתהפכת: יכולה להגן ולקרב או לפגוע ולהרחיק)
הזי > אחד מ 72 שמות בן עב = תקשורת עם מלאכים = שליחות.
מה השליחות..?
כל אחד עם שלו.
משׂםּ, *הּדּ*.רייב. (הד > תהודה, הדהוד.. )
שורש המילה אדּ.נּ.יּ היא א.דן > (דין), מלשון אדנות.
המשמעות היא: התנועה בּ: דּו.
יּ של מעלה, יד ביד (מעשה) עם הניצוץ של מטה, הנסתר בתוך הּ.
הּ= צלם.
בני אדּ.ם, נעים בּדו, מן הכוח הזרוּע הּ.קּ.יּיּ.םּ *בהּ.םּ*.
שבע המידות (חג״ת נהי״מ) הן הזרועות שבהן האור יורד אל המציאות ונהיה למעשה.
הן נקראות גם “שבעת הקצוות”.
הסדר הקלאסי:
חֶסֶד – זרימה והרחבה; הנתינה הטבעית.
גְבוּרָה – גבול, צמצום, משמעת; הכוח לעצור ולמקד.
תִּפְאֶרֶת – האיזון/רחמים: האמת המחברת חסד ודין.
נֵצַח – תנועה, נחישות, התמדה; ללכת עד הסוף.
הוֹד – קבלה/הודיה, הכנעה חכמה; לדעת לעצור ולהודות.
יְסוֹד – קישור/אמון/תקשורת; הצינור שמוליך את כל המידות.
מַלְכוּת – הכלי/הופעה; דיבור, הנהגה בפועל, “כיסא” לשכינה.
“אני” = 7.
גימטריה רגילה: א(1)+נּ(50)+יּ(10)=61.
מספר קטן (מִ.סְפַּר קָטָן): 6+1 = 7.
ה־"אני" מקודד כשבע—כדי לומר שהאדם נושא את כל שבע המידות בתוכו.
במגן‑דוד זה נּ.ראהּ כּךּ: 6 קצוות + המרכז = 7; שישה וקטורים של פעולה, והמרכז כ־מלכות המחזירה הכול אל הלב/ציון.
ככה "האני" פוגש את שבע המידות:
ה"אני" הוא המסגרת החיה שבתוכה.
חסד‑גבורה‑תפארת‑נצח‑הוד‑יסוד‑מלכות מתאזנות ונוסעות על האנך (ו) אל הוויה (יּ–הּ–ו–הּ).
יּש.ע יּהּ.וֹ יּטּ(הטיה) דּ(אמצע אדם: אמץ ע, א.דּםּ):
"וְסִכַּרְתִּי אֶת מִ..צְרַ..יִם בְּיַד אֲדֹנִ.יּ.םּ קָשֶׁ.הּ.. וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל בָּם.
*נְאֻם הָ.אָד.וֹ.ןּ* יְהּ.וָ.הּ צְבָא.וֹ.ת".
*בּהּ.םּ* > מּבּה > שניים מ 72 שמות בן עב, משמעות ראשונה: מן הכוח אל הפועל, משמעות שנייה: הקץ לנשק (לא ישא גו.יּ אל גו.יּ חרב).
גו = גוף.
גו.יּ > גוף, עם ניצוץ החיים בתוכו.
מציאות כעִצובה של מלכות:
שליטה/שלטון בהווה = מַרְאָה של מַלְכוּת (מידה שביעית).
כך "אֲדוֹנִים… ומֶלֶךְ עַז" נקראים כמודל פנימי: עַז (=77) קם כאשר כל אֲנִי (7) נקשר נכון ב־ז' (החרב המתהפכת—עשייה חדה אך מבוקרת).
בּיּ.בּיּ.נּתנּ.יּהּ.ו, זו לא אמירה פוליטית; זו קריאת‑אנך: המציאות כמשל, והאדם מוזמן לכוון את המידות בפנים.
זה עניין של יּ.דּיּ.ע.הּ, לא של דת.
מתי יהיה: "הקץ לנשק"..?
"וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל.."
77 (עז) קם כאשר כל אֲנִי (7) ז' (7) קושר אל.יּ.ו (אליו, אל הּ.עצמ.יּ שלו) את יּ הפנימית לכיוון חיּוביּ (חי ו בּיּ).
אדנות עצמּ.יּ.ת.
שליטה והבנה רחבה של בחירת המילים והמעשים שלנו..
של כל יּח.יּדּ.הּ אנּ(יּ)ושית שלּמּ.הּ (כל יחידה אנושית שלמה):
והקול קול יעקב (נּ.פתולי הנחש/משיח, אותו ערך גימטרי) הידיים ידי עשיו.. נ.צר.ות, אי.סל.ם, עד שהחומר ישוב אל הרוח או הפוך: גו.ג ו.מּ.גו.ג, שהכול ית.פּ.וג.ג.
------------------------------
https://youtu.be/XGCjgri5PWo?si=g_iERdgjJgYEjkl4
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
