למה מזמינה אישה יֵין רֶצִינָה בקורפו?
אולי כדי לבחון אם לשונה תצליח ללכוד
את שרף האורנים, את רמזי ההדרים –
או שמא אינה אנינה כפי שחשבה,
רק נסחפה אחרי מאמר במוסף השבת
ורצתה להיראות מבינה.
המלצר, מהגר צעיר מאלבניה,
משבח את ההחלטה, אך
מציע באגבות למהול את היין בקולָה
כי בחושיו המורגלים בתיירות כמוה
אולי קלט מיד את המתחזה.
והיא גיחכה להסתיר שצדק.
ואולי נסערה מן הידיעה
שכבר במאה הרביעית לפני הספירה
לגמו כאן שניים מגביעי החרס,
אותו אורן חריף מהול ביין,
מגלגלים בחיבה ובזעם מהי אמת
והיא תוכל לינוק מהתבונה.
אריסטו כנראה לגם ראשון ואמר
שהיין מגלה את מהות הדבר.
ותאופראסטוס – עליו לא שמעה –
ורק גלגלה שלא תישאר בורה –
סח על אמת הלשון: חריפות השרף, מתיקות ההדר.
והיא מהססת – התבונה מסכה?
ואולי התרגשה מן המחשבה
על מי שמצא בחייו התשוקה
להחיות תחבולת איכרים עתיקה:
הרי שרף האורנים לא נועד לחיך אנין
אלא לשמור את היין מלהחמיץ
ואילו תשוקות היא מחמיצה?
וכעת, על החוף בקורפו,
כוסות הרצינה מוגשות לתיירים,
האישה, המלצר, הפילוסופים
ומחדשי היין –בשרף אמת מבקשים.
והיא חושבת: סארטר כבר ידע –
גם הידיעה מסכה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
