פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 13 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שעות 19/9, לחקור את הסיפור סייג'
הכתיבה לא באה בקלות בימים האחרונים, פעם עוד היה לי את החשק לשבת עם הקפה הראשון של הבוקר ולנסות לכתוב משהו, היום גם זה לא ממש קורה.
התחלתי לנהל מחברת מטרות, שבה אני רושמת את המטרות שלי ואת התוכנית שלי להשגתן, מה שמאפשר לי לפתח ציפיות ראליות לגבי הזמן והמאמץ שאני אצטרך להשקיע על מנת להגיע אל המטרות שלי.
למשל על מנת לקנות פלאפון חדש, בקצב הנוכחי שלי, אני אצטרך לחסוך במשך חודש וחצי, וזה בלי לקחת בחשבון שאני ארצה לקנות דברים אחרים בזמן הזה, מה שכבר עכשיו קורה כשאני מנסה לתכנן איך לעזאזל אני משיגה ספר שאני רוצה לפני כיפור.
אחת המטרות שמשום מה כתבתי אתמול למרות שהיא לא עברה לי בראש בכלל, זה לכתוב סיפור קצר.
הסיבה שאני אוהבת לכתוב סיפורים קצרים, זה כי הם מעמיקים בדיוק איפה שאני רוצה להעמיק ויש בזה תהליך של להעלות מהתת מודע דפוסים מסוימים, מוטיבים שחוזרים על עצמם ואפילו התנהגויות מוכרות לי מאוד.
דרך כתיבת סיפור, אני יכולה לפענח מה דברים מסוימים באמת מסמלים עבורי, ולמה אפילו הדבר הכי שטותי יכול לגרום לי לבכות.
כשאני שמה את הסיטואציות האלה על דמויות, זה קל יותר להבין מה מניע אותם ואיך הם מרגישים, וגם לחקור את הקושי שיש לאנשים אמיתיים לתקשר בצורה הזאת.
כי אני רואה כמה הקשבה, וביטול עצמי, זה דורש מהדמויות שלי, באמת להבין אחד את השנייה, ואני יכולה להבין שבחיים האמיתיים זה מאוד קשה להגיע לרמה הזאת של תקשורת, וזה מאפשר לי לצמצם את הפער בין הרצוי למצוי.
בין מה שאני רואה שאפשרי על הדף, דרך דמויות, שיש להן את כל הכלים ואת הרצון להבין את האחר, לבין המציאות שבה אנשים פשוט עיוורים לפעמים לחוויה של האחר.
וזה התהליך שלי לעבור מרעיון, שאפשרי, אבל לא כל כך מציאותי מבחינת איך שאנשים מתנהגים, למשהו שנמצא יותר באמצע.
זה משהו שמראה איך הדברים האלה אפשריים, ואיזה בסיס צריך להיות להם על מנת שזה יהיה יותר מציאותי שהם יקרו גם בחיים האמיתיים - ואני ממש נהנית ממנו.
זה כמו ללמוד איך לצייר עם עומק.
-
הגעתי להבנה מסוימת, שהקשר שלי עם הגבר הרגיל לא בנוי על חברות.
אנחנו מחבבים אחד את השנייה, אנחנו אמיתיים אחד עם השנייה, אבל אנחנו לא חברים טובים ברמה שמאפשרת הבנה ורוגע.
משהו תמיד רוחש.
וכמובן, הוא מאשים אותי, אומר שאני דרמטית, אומר שיש לי דמות שלו ושאני לא רואה את האדם אמיתי.
ואני, בחורה כנה, למרות שאני לא מסכימה בנוגע לכך שאני נתקעתי על איזושהי דמות שהיא לא באמת הוא, כן הודיתי שאני מתקשה לראות אותו.
אז הדינמיקה הזאת, שבה הוא רואה אותי, וטוען שהוא מבין אותי יותר משאני מבינה את עצמי, אבל אני לא רואה אותו, ואני טוענת שכל מה שאני עושה זה כדי להבין אותו - יוצר חיכוך הופך את הקשר הזה להרבה יותר קשה ממה שהוא צריך להיות.
ולי אין בעיה עם קשה, אבל אני רואה שזה שאין לי בעיה עם הדפוס הזה, ועם החיכוך הזה, גורם לאדם האחר להרגיש שזה בלתי אפשרי להיות איתי בקשר.
כי אני פשוט בסדר עם משהו, שהוא לא רוצה.
כאילו, זה אמיתי עבורי, ואני חושבת שזה באופן כללי - חוויה כל כך אמיתית, שמעניינת אותי, וקשה לי להבין איך הוא לא רוצה את הכאב הזה שאני כן רוצה.
כי הרי, אני סובלת את זה כי אני לא רוצה לוותר על הבנה עמוקה יותר, זה לא שאני מכורה לדרמה.
אבל הוא לא רואה את זה ככה כמובן.
ואולי זה כי אנחנו נמצאים במצב מאוד שונה, שהוא רואה ומבין, ואני לא, ולכן לי יש צורך שלו פשוט אין.
אני גם חולקת עליו בהרבה דברים שהוא חושב וטוען שהוא רואה ומבין לגביי.
אבל אני לא מרחיקה אותו או יוצרת בעיות עבורו, בגלל שהוא אומר שאני חסרת זהות, או שאני לא עומדת במילה שלי, או שאני אלמד בדרך הקשה.
אני למעשה די אוהבת את זה, כי זה גורם לי לחשוב, כי זה ברור שהוא לא היה אומר את הדברים האלה אם לא היה להם איזשהו בסיס.
אבל שלא תבינו, זה ממש קשה להתמודד עם הצורה שבה הוא רואה אותי, כי על כל דבר שאני אומרת אני מקבלת תגובה שמשקפת את התפיסה הלא כל כך חיובית שלו לגביי.
-
אוקיי, הצלחתי לכתוב משהו היום.
כדאי שאני אסכם את זה לפני שאני אהרוס את זה איכשהו.
אני חושבת שבנוגע לכתיבה שלי, בגלל שאני הרבה יותר זהירה מבעבר בנוגע לדברים שאני משתפת ואיך שאני משתפת, אני מחפשת הרבה יותר דיוק במה שאני כן משתפת.
כי אני יודעת שאנשים מקבלים ממני פחות, ולכן הסיכוי שהם רואים את בתלת מימד את הדברים שאני רוצה שהם יראו, את המורכבות, הרבה יותר נמוך.
כי עכשיו אני פחות כותבת כדי להביע את הרגשות שלי ואת המחשבות שלי, אז אני כבר לא מוציאה את הכול, אני מוציאה רק חלק, ובתור כותבת לייצג תמונה אמינה שמרגישה כמו האמת עבורי - זה הדבר הכי חשוב כרגע.
כי אני כותבת על החיים האישיים שלי, אז אפילו רק עבור עצמי, אני לא רוצה לנסח משהו או להתייחס אל משהו, בצורה שיוצרת אשליה.
בצורה שמרחיקה אותי מלהבין את האמת, מתוך הדברים שאני בוחרת לכתוב.
בכתיבת סיפורים, אני יכולה להיות לא מדויקת כמה שבא לי, ותמיד להמיר את הסיפור האמיתי ואת הלקח האמיתי, במשהו קצת יותר נעים או מעניין.
ואולי הנטייה הזאת, אולי החלק הזה של לדמיין, לקרוא, ולכתוב סיפורים - זה החלק שגורם לגבר הרגיל להגיד שאני דרמטית.
כי אני תמיד מחפשת את הסיפור בחיים, וזה קשה כי בחיים, אין הרבה מצבים קוהרנטיים שאפשר להבין בשנייה, וכדי למצוא את הסיפור בחיים האמיתיים, אין ברירה אלא לנסות לחצוב בדברים - שהגבר הרגיל כנראה לא מבין למה אני נתקעת עליהם.
אבל אני מנסה לעבוד על זה, על להפריד אנרגטית בין הצרכים שלי, הרצונות שלי, התלות שלי, הדרמה שאני רוצה ליצור בסיפורים - לקשר שיש לי עם אדם ממש שונה ממני, שהייתי שמחה לחוש בו יותר כבוד, גבולות וחברות.
(19/9/25 9:55)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
