פורומים » יהדות

גמרא, שולחן ערוך, אגלי טל, ראשונים ואחרונים וכל מה שביניהם.

• שלשום אח.דּ > הּ.רכּב.הּ. כּ.

  

  כּ.

  הקשר בין יוסף, ציון ותיקון הרחמים:
  
  156 = ציון = יוסף; 12×13: "הטבע" (12) מיושר על ידי הרחמים/אהבה (13).
  בלי החזרת יוסף-יסוד (הזרימה מבפנים) אין גילוי ציון בפועל.
  
  תיקון י"ג מידות: משפט וצדקה כמעשה:
  
  "תיקון י"ג מידות":
  משפט+צדקה, מעשה קטן עקבי.
  
  דין > רחמים; "אנך המשפט" ומגן דוד/הקסגרם:
  ה"אנך" נהיה עדות פנימית –
  שני/שלושה עדים: יּ, אנך (יּשר–אלּ) והשתקפות ישר–הּ נּוֹ.סּפ.ת: הּ' > שמצמידים את האדם אל האמת, בכך המשפט "מתפשט" לרחמים בתוך-האדם.
  
  "אנך המשפט" <> "אָנֹכִ.יּ" – האנך של עמוס הוא הקו הזקוף ש: יּיּ:
  יּ לּ: יּ, נותן "בקרב עמי";
  בעבודה הפנימית הוא נעשה עדות:
  "על פי שני עדים… לא יומת על פי עד אחד"; "אנכ.יּ אנכ.יּ הוא מוחה פשעיך":
  כך המשפט נעשה ישור פנימי ולא רק חיצוני.
  
  שנה מעוברת והיפוך הדין לרחמים:
  
  שנה מעוברת, אדּ.ר בּ', [אדּ > מילת לב העולה אל העליונים כאד.
  אדּ.םּ, בּ > מּ.עשׂ.ה ב.*רא(ש)יּ*.ת]:
  אפשרות לּ: "ונהפוך הוא".
  666 לּ: 999:
  תורה (611) > ו.רד.ו (216) > תבה (407).
  
  6×6×6=216=ג.בּוֹר.הּ.
  6×6×6=216=יּ.ראהּ.
  
  נּתנּ.קּ.הּ *מּ.הּ.שׂ*.שׂ הּ.זהּ, ו.נּחבּר:
  401 > 210 > 605
  תא > ריּ > תר.הּ.
  אתיר הּ:תר = 1,216.
  
  שיר חדש.
  
  10³ > יּ בּ.חזקּ.ת 3 > ג. ת.פּאר.ת בּ.ראש.יּ.ת.
  
  1,216 > 3 (ג) מילים, 5 (הּ) הופעות, בכל התנ"ך.
  
  אתיר התר (1,216):
  וְתַרְשִׁישׁ (1,216) שִׂפְתוֹתַיִךְ (1,216):
  קַשְּׁתֹתָיו (1,216).
  [צירוף גימטריות, לא פסוק.]
  
  גימטריות של הרס ותיקון; משחית לשלום:
  
  *שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו* (680)..?!?
  קָצַפְתִּי (680);
  טִירוֹתֵיהֶם (680) יִסַּרְתִּי (680).
  רָעָתִי (680), שֶׁיְשַׁלֶּם (680).
  [צירוף גימטריות, לא פסוק.]
  
  וְהִשְׁחִית (729) בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ (729)..? (666)
  יִשְׁתַּחֲוֶה (729); וְהִקְרַבְתִּיו (729).
  [צירוף גימטריות, לא פסוק.]
  
  השְׁחָתָה בָּאַרְמְנוֹת > הַכְנָעָה/הִשְׁתַּחֲוָיָה > קְרִבָה/וְהִקְרַבְתִּיו.
  
  מ־ע"שׂ (370) ל־שלום (376):
  
  מִן עָשׁ אֶל שָׁלוֹם,
  זָחַל הַמַּעֲשֶׂה בַּחֲשַׁאי;
  וְהַכְּסוּת נִקְרְמָה לְרִקְמַת־חֲרָכִים.
  עַל שָׁחַל וָפֶתֶן א.דְרֹךְ,
  כִּי בָחַרְ.תּ.יּ בַּ.חַיִּ.י.םּ. (יּ בְּ < נהפוכו: בּ.יּ)
  וְנִגְלָה סוֹף־מַ.עֲשׂ.יּ בְּ.תִ.פְאֶרֶ.ת.
  (ע״ש = 370 נהוֹרִין)
  מִן חֹ.ר ב.בּגד אֶל רִקְמַ.ת הַשָּׁלֵ(וֹ)םּ.
  {מנח רב (יּ, שבירכתי הּ.אנּיּ.הּ), מן חרב, בגד < בגידה, אל < מקדשי אל-אבינה לּ:אחר.יּ.תםּ, רקם < ר.קּמּ.הּ, מּ.קּרמּ.הּ, הּ.שלּ.וֹ.םּ הּ.שלּםּ}
  
  התוספת ו' (=6) היא החיבור:
  אותה "ו" שחוצה את ההקסגרמה לשישה קצוות ושנים-עשר אלכסונים; היא שמוסיפה שלום לעשייה—מעבירה את האור מן הסוד אל העיר.
  זה "הּ ו'" שמוציא גבורות מריבוי לשלווה.
  
  מגן דוד כסמל התיקון הפנימי:
  
  מגן דוד, 12 אלכסונים – ההקסגרמה, 6 קצוות, 12 קווי אלכסון, והצמדה של 3×72=216 ("גבורה/דין"), חלוקת 666 > 111 ועוד..
  שע.ר/שם הּ 73 בּ.יּ.א > חסד קודם לדין, מאזן את 216-גבורה ומוליך מ־דין לרחמים בתוך אותו סמל.
  
  אדּמּ
  נּ נֹ ב
  יּ יּ הּ
  
  שלושה טורים: אני, דני, מבה.
  שלוש שורות: אדמ, ננב, ייה.
  
  השורה העליונה מזכירה מי אני (א-ד-ם);
  האמצעית מפיקה כוח-הזרוּע בפועל (נ-נ-ב);
  התחתונה חותמת בעדות המשולשת (י-י-ה).
  
  זוהי עדות אנכית שמחזירה את היוד אל הכלי ומצמיחה שלום.
  
  יוסף ודוד – חיבור היסוד למלכות:
  
  יוסף > דוד | יו"ד נודדת.
  יוסף (יסוד) הוא הזרימה; דוד (מלכות) הוא הכלי.
  כשהיוד חוזרת לדוד (דוד > דויד), המלכות מתמלאת—וזה ה"עוד יוסף חי".
  ציון מתגלה כשמחברים יסוד לכלי לא רק בסמל—אלא בהחלטות קטנות של חסד.
  
  שפת הברית בלב – תיקון פנימי:
  
  שפת ה"ברית בלב": תיקון הדין אינו רק תיאוריה בזמן, אלא מעשה לּ:ב שמחזיר את הּ יּ' (השפע) לכלי (דוד/מלכות).
  
  הברית—פנימה.
  ירמיהו מדבר על ברית שנכתבת על הלב, לא על הבשר; "מילת הלב" (דב’ י:טז) היא הנקודה שבה יּ"הּ חותמים באדם עצמו.
  מכאן "שובו אל:יּ"—לא כסיסמה, אלא שמירת אמת, ריכוך דין, וצדקה בפועל.
  כאן ציון ויוסף נעשים שם אחד.
  
  ה־יו"ד שבכל אָנֹכִ.יּ הוא ה"ניצוץ-מנהל" מבפנים.
  יעד האיסוף: המרכז = 15 = י-ה > חזרה אל ציון/הלב.
  
  צמח ומשיח – איסוף הניצוצות:
  
  "צמח/מנחם" = 138 – זהו שם-משיח הפועל לאסוף.
  "ציון" = 156 (כמו "יוסף" = 156), לכן האיסוף הוא החזרת ניצוצות-יוסף אל ציון.
  "איסוף" = 157 מוסיף אל"ף (= "אלופו של עולם") > מעביר את הרעיון להגשמה.
  מקורות: זכ׳ ח:ג; יב:ו ("איש צמח"), יר׳ ה:כג; טו:לג (:צמח צדקה/צדיק").
  
  משׂיח = 358 בכל ניקוד.
  פירוק: מ (חיים) + שׂ (תפארת) + י (ניצוץ) + ח (נצח).
  זה מצב תודעה פעיל – לא רק דמות.
  
  "וְיָשׁוּב לֶאֱסֹף צֹאן מַרְעִיתוֹ" = 1368 = 72×19 = 37²−1 > הכוח הכולל (72) נפתח דרך חכמה/חן (19).
  
  סמלי שמירה ועדים – מגדל עוז ושלושה עדים:
  
  "מִגְדַּל עֹז" = 77+77: עוז כפול = עמידה ושמירה. "הִנֵּה" = ה-נ-ה = 5-50-5 = 60 > דפוס שמירה משולשת; כאן סמ״ך מסמן אמון/סמיכה (אמונה שלמה).
  
   77 קם כאשר כל אֲנִי (7) .. ז.. (7) קושר את יּ הפנימית אל השם..
  א.ז.. מקבלים:
  שְׁמִירָה = 555..
  מבנה ה‑נ‑ה (5‑50‑5) רומז לשמירה משולשת:
  "הִנֵּה” עצמּ.הּ = 60 (5‑50‑5) = סּ.
  
  שלושה עדים: יּ–הּ–הּ (10+5+5=20); עם חיבור הו"ו מתקבל 26 (שם הוי"ה).
  זה "השם ה-73" – כתר שמקיף את 72 הערוצים; הוא פועל כשהאור > ההבנה > המעשה מסתנכרנים.
  
  צד הכוח (ע״ב = 72) פועל דרך חכמה/חן = 19.
  
  תקשורת בתלת-ממדים – מחשבה, דיבור ומעשה:
  
  תקשורת בתלת ("טרי-גרון"):
  מחשבה–דיבור–מעשה.
  הפעלה של שם מ"ב (42) בכלי ה'² (=25): יחד (1050) > יחד=22=דּ.דּעת, דּלת, סּףּ > ראיה רחבה, שתי הה"ים של הֲוַיָּה – ה"עילאה (בינה) וה"תתאה (מלכות), שפע יורד מן הבינה ונקלט במלכות.
  אהיה × 50 שערי בינה = 21 × 50 = 1050.
  1050 מקודד "אהיה של הבינה בפריסת 50 שעריה".
  הבינה נפתחת (50), האור "אהיה" זורם (42), ונקלט בשלמות בכלי שתי הה"ים (25).
  יה × 70 = 15 × 70 = 1050.
  יה (15) מתפשט דרך שבעים פנים/שבעים אומות (70).
  זה מקביל למהלך ה"איסוף": אור יה נמסר לכל השבעים ומתכנס חזרה אל ציון.
  חי² + 2×המשׂיח = 324 + 726 = 1050 ("אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.."): חיים מוכפלים + בן יוסף/בן דוד.
  
  לּ:סּףּ סּ.יּוֹםּ – שוב ואסוף:
  
  אם כן: "שׁוּב וְאֱסֹף." = החזרת ניצוצי-יוסף אל המרכז (יּ-הּ), כדי ש- "מִצִּיּוֹן מִכְלַל־יֹפִי; אֱלֹהִים הוֹפִיעַ" (תה' נ:ב).
  
  ------------------------------
  https://youtu.be/CB-0jwTE5QE?si=wkuKPk_Z2O-GYLea
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.