פורומים » יהדות

גמרא, שולחן ערוך, אגלי טל, ראשונים ואחרונים וכל מה שביניהם.

• לפני 3 ימים וּבַחֲלוּל.. כּ.

  

  כּ.

  יּ.סּוֹדּ אחדּ.ו.ת שאינו משתנה:
  
  מּלּא.כּ.יּ גֵּ ו
  "*כִּי אֲנִי יְהּ.וָ.הּ לֹא שָׁנִיתִ.יּ*..
  וְ.אַ-תֶּ.ם, בְּנֵי יַ.עֲקֹב לֹא כְלִיתֶם".
  
  בּמּ.דִּבֶּר כּ.ג יּטּ
  "*לֹא אִ(י)שׁ אֵל וִ.י.כַזֵּב.*
  וּבֶן אָ.דָם וְ.יִ.תְ.נֶחָם.
  הַהוּא אָמַר.. וְלֹא יַעֲשֶׂה.
  וְ.דִבֶּר.. וְ.לֹא יְקִימֶנָּה".
  
  תהּיּ.לּיּ.םּ קּ.בּ כּח
  "*וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ*".
  
  היסוד אינו משתנה; השינוי הוא בְּכֵלִים ובגילוי.. לכן:
  
  תהּיּ.לּיּ.םּ פּטּ טּו
  "*צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ*;
  חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ".
  
  ה"כיסא" (אופן ההנהגה) מתייצב במידות.
  
  "חָלָל" ו"חִלּוּל" מול "חָלִיל":
  
  תהּיּ.לּיּ.םּ קּ.טּ כּ.בּ
  "כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִ.יּ;
  וְ.לִבִּי חָלַל בְּ.קִרְבִּ.יּ".
  
  חָלָל (ריקנות) עלול להפוך לחִלּוּל (פירוק ייחוד) כאשר הוא נעדר דעת וכוונה.
  הריק נמלא בדמיונות ורעש, המפרקים את היחוד.
  אך כאשר רוח ונשמה נכנסות לחָלָל, והפתחים מדויקים במידות צדק ומשפט, הוא נעשה חָלִיל – צינור לקול מחיה:
  
  איּ.וֹ.בּ לּב ח
  "אָ.כֵן.. רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְ.נִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם".
  
  הכוונה הופכת את החָלָל מצינור ריק לצינור השפע:
  חָלָל > חִלּוּל: רִיק בְּלִי דַּעַת נִמְלָא בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, וּמְפָרֵק יִחוּד.
  חָלָל > חָלִיל: רוּחַ וְנִשְׁמָה בְּמִדַּת צֶדֶק וּמִשְׁפָּט הוֹפְכִים אֶת הָרִיק לְצִנּוֹר לְקוֹל: הַכְנָסַת יּ בֵּין שְׁתֵּי הַלָּמֶ"דִים (חָלָל > חָלִיל) — נְקֻדַּת חָכְמָה מְחַיָּה דִּינִים לִנְגִינָה.
  
  
  תיקון השער והשבת היחוד:
  
  מּלּא.כּ.יּ ג ז
  "לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי..
  וְלֹא שְׁמַרְתֶּם.
  *שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם* אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.
  וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה נָשׁוּב..?"
  
  אין כאן שינוי בעצמות, אלא היענות יחסית; וכאשר השַׁעַר מתוקן – "וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט… וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט" (עָמּ.וֹ.סּ הּ, טּו; כּדּ U):
  הדין עצמו נַעֲשֶׂה לְזֶרֶם מְחַיֶּה.
  
  על כח הַמְּדַמֶּה והחלָל:
  כשהַכֹּחַ הַמְדַמֶּה גָּבֶר והחלָל נותר בְּלִי־דַּעַת – הייחוד נחווה כמופר;
  כשדעת ורחמים מאירים – "יְהּ.וָ.הּ לֹא שָׁנִיתִ.יּ" מתברר בגילוי.
  כך "מְבֻדָּל" איננו "מֻפְרָד" אלא "מְאַחֵד" (וַיַּבְדֵּל ≠ הפרדה מוחלטת; ע"ע בְּ.רֵאשִׁ.יּ.ת א,דּ–ז).
  
  לֹא שָׁנִיתָ – וּבָנוּ הַשִּׁנּוּי;
  שׁוּבוּ אֵלַ.יּ וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם.
  הַחָלָל כְּשֶׁיִּתְמַלֵּא דַּעַת – יִהְיֶה חָלִיל לַקּוֹל,
  וְצֶדֶק וּמִשְׁפָּט, מְכוֹן כִּסְאָךָ.
  
  מְכוֹן כִּסְאָךָ = 217.
  בְּמִצְפֶּה (217) יוּאָר (217) בָּהִיר (217);
  הָרוֹאֶה (217) יִרְא.ו (217).
  לָאוֹפַנִּים (217) בְּאַדִּיר (217) – הַחֶדֶר (217) הִזָּהֵר (217).
  רָזֵי (217) הַבָּרִי' (217); הָרִיב (217) רִיבָה (217) בִּרְחָבָה (217).
  [צירוף גימטריות, לא פסוק.]
  
  בְּמִצְפֶּה—נקודת תצפית/השגחה; י.סוד "כִּסֵּא נָכוֹן".
  יוּאָר בָּהִיר—כשהכיסא מכוּון, הכול מתבהר.
  הָרוֹאֶה, יִרְאוּ—ראייה מתחדדת ויראה מתעוררת.
  לָאוֹפַנִּים—גלגלי המרכבה תחת הכיסא.
  הַחֶדֶר הִזָּהֵר—היכל‑פְּנים: גם הִזָּהֵר (זהירות) וגם זֹהַר (נוגה).
  הַטָּיַת הַכַּד (U) —להשקות את הּ.יּ.סּוֹדּ (שפע), לא להטות מִשְׁפָּט.
  רָזֵי–הַבָּרִי'—סוד נהפך לבירור (מרמז להַבְּרִיאָה).
  הָרִיב רִיבָה בִּרְחָבָה—דין בשער בגלוי: "וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט".
  
  הוויה אינה משתנה.
  הכיסא עומד—אור ויראה יוצאים ממנו;
  האופנים נעים, הרז נהפך לבירור, והריב יוצא לרחבה.
  כך נמנע חִלּוּל (חלל‑מדמה) ונשמר מְכוֹן כִּסְאֶךָ בפועל:
  צֶדֶק/מִשְׁפָּט בגלוי—חֶסֶד/אֱמֶת לפניו.
  
  ------------------------------
  א. נוֹב(ר)הּ.
  
  https://youtu.be/nBl6Shyw3uM?si=ANuxLjBGepD3S9tK
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.