פורומים » יהדות
גמרא, שולחן ערוך, אגלי טל, ראשונים ואחרונים וכל מה שביניהם.
כתיבת הודעה חדשה בפורום יהדות
» נצפה 64 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 6 ימים א.הּיּ.הּ. כּ.
[שמּ.וֹ.תּ (א)גּ יּדּ]
"וַ.יֹּ.אמֶר אֱלֹ.הִיּ.םּ אֶל מֹשֶׁה:
אֶ.הְיֶ.ה אֲשֶׁר אֶ.הְיֶ.ה.
וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָ. אֵל:
אֶ.הְיֶ.ה שְׁלָחַ.נִ.יּ אֲלֵ.יּ.כֶ.םּ".
ספר שמות > ספר של זהויות ושמות.
הפסוק מציג "זהות–שם" שאיננה שם פרטי סטטי, אלא הוויה חיה ומתהווה.
פרק ג׳ מסמל תוצאה/תפארת (הופעת הפרי); י״ד (=“יָד”) > פעולה/שליחות:
“אֶהְיֶה” נמסר ככוח פועל, לא ככינוי מופשט.
משה מבקש שם לזיהוי מול העם.
התשובה “אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה” איננה שם קבוע אלא היגד של נוכחות מתמדת (“אֶהְיֶה” > עתיד/הוויה נמשכת).
ההמשך ממיר זאת לכוח שליחות:
“אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם”.
כך, זהות הופכת לפעולה בעולם.
הפכים בפסוק > בלי ביטול הדדי:
קביעות × השתנות > “אֶהְיֶה” יציב בתוך “אֲשֶׁר” הפתוח למה שיתברר.
הסתרה × גילוי > אין שם פרטי; יש הוויה פועלת שמתגלמת בשליחות.
אני × שליחות > הוויה עצמית נהפכת לפעולה החוצה (“שְׁלָחַנִי”).
זמן × על־זמן > לשון עתיד שנחווית כנוכחות רציפה (“אֶהְיֶה עִמָּךְ”, ג׳:י״ב > G.i.v.e).
אֶהְיֶה (א‑ה‑י‑ה): ראשית של חסד > שיקוף/צלם > גרעין־שם/כוח > שיקוף; הוויה מתהווה שאינה מאבדת זהותה.
אֲשֶׁר (א‑שׁ‑ר): מן הראשית אל תוצאת־המעשה ושוב לפתיחה חדשה; מחזוריות התהוות בתוך זהות רציפה.
שְׁלָחַנִי (ש‑ל‑ח‑נ‑י): תוצאה > למידה/בחירה > התגברות > כוח זרוּע > חתימה בשם; השליחות היא יישום ההוויה.
זהו מבע של לב ותודעה: הוויה יציבה המתגלמת בתהליך – ומכאן בשליחות.
------------------------------
[איוב לּ:טּ כּ.הּ]
"בְּדֵי שֹׁפָר, יֹאמַר הֶאָח.
וּמֵרָחוֹק, יָרִיחַ מִלְחָמָה.
רַעַם שָׂרִים וּתְרוּעָה".
[נּחמּ.יּהּ דּ יּבּ (נהפוכו: *בּ.יּ*)]
"וְ.הַבּוֹנִים..?
אִישׁ חַרְבּוֹ, אֲסוּרִים עַל מׇתְנָיו.
וּ.בוֹנִים.
וְ.הַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר..?
אֶצְלִ.יּ".
מי אמּר.הּ..?
אנּכ.יּ.
------------------------------
https://youtu.be/adKOvoTYyPk?si=KM0gRTdZCsK1FF33
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
