נישואין באספמיה פרק 8 געגועים לדפנה.
בימים האחרונים, או יותר נכון בלילות האחרונים אני מוצא את עצמי מהרהר ללא הפסק על דפנה ועל הילדה שלה.
וחשבתי בליבי מה אפשר לעשות למענה.
החלטתי לפנות לחבר שלי שהוא חוקר וותיק, בניסיון להתחקות אחר מקום מגוריה.
"אתה יודע" הוא אמר, "זה עסק יקר ואני לוקח לפי שעת עבודה"
"אין לי בעיה עם נושא התשלום" אמרתי, "אך אני מגביל אותך לשלושה ימים בלבד,
ואם לא תצליח, אז נפסיק את העניין".
עוד הוספתי "כדאי לך לבדוק בשעות הבוקר במכולת של ראובן, שם היא קונה מצרכים מדי פעם"
חלפו שלושה ימים, לא היה קצה חוט מדפנה, וכבר וויתרתי על כל העניין.
לאחר שבוע של געגועים, הטלפון צלצל ועל הקו היה ראובן מהמכולת, "היא כאן" הוא אמר
"בבקשה ממך" אמרתי, "תנסה לעכב אותה ככל האפשר, אני מגיע מיד"
קמתי בחיפזון, נטלתי ידיים והתנעתי את מכוניתי וממש טסתי אל המכולת של ראובן.
"היכן היא"? שאלתי את ראובן.
"על מי אתה מדבר", שאל ראובן.
על דפנה,כמובן, ועל הילדה הבלונדינית שלה.
ראובן הביט בי בפליאה ואמר:
"נראה לי שנשתבשה עליך דעתך, אני לא מכיר שום דפנה ושום ילדה בלונדינית"
"מה זאת אומרת אתה לא מכיר"!?, שאלתי,
"הרי כל בוקר במשך שנים היא קנתה אצלך לחמניות ושוקו על החשבון שלי"!
"אתה טועה אברי", אמר ראובן, והוסיף "מעולם לא היה לך חשבון אצלי ומעולם התקשרתי אליך, אולי אתה צריך לראות רופא".
חלפו חמש דקות ורק אז הבנתי שאני לא בתוך החלום עם דפנה, אלא אני ממש ער וערבבתי את החלומות עם המציאות.
לסיכום:
העובדה שראובן חשב שאני צריך לראות רופא, הדליקה לי נורה אדומה שחלומות לחוד ומציאות לחוד.
אבל בינינו, אני מקווה שדפנה תפקוד אותי בחלומות שלי, כי אלו היו לילות נהדרים.
תם ונשלם השבח לאל בורא עולם.
@
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
